מחלוקת בין בעלי המחלוקת
על מחלוקת קורח נאמר במשנה: "איזוהי מחלוקת שאינה לשם שמיים? זו מחלוקת קורח וכל עדתו". לא "קורח ומשה", אלא "קורח וכל עדתו". בתוך העדה עצמה הייתה מחלוקת, והם רבו גם בינם לבין עצמם. כל אחד ואחד רצה כבוד לעצמו. זה סימן שאין זו מחלוקת לשם שמיים.
(יערות דבש)
כל אחד לעצמו
לא נאמר "וייקחו קורח... ודתן ואבירם" אלא "וייקח קורח", בלשון יחיד. שכן במחלוקת זו דאג כל אחד ואחד לעצמו, וכל אחד ואחד מהם היה בה צד לחוד.
(רבי צבי-הירש קאלישר)
התנגדות לעל-שכלי
עיקר חטאם של קורח ועדתו היה בהתנגדות לשם הוי'ה, המורה על הנהגה על-טבעית ועל-שכלית. זהו שנאמר ב'מדרש פליאה' "מה ראה קורח לחלוק על משה? – פרה אדומה ראה", היינו שהוא חלק על החוקים שבתורה, שהם למעלה מהשכל.
(ספר השיחות תש"א)
נחיצות האהבה והיראה
גם כשאדם מלא וגדוש בתורה, והוא בבחינת 'בית מלא ספרים', עדיין הוא חייב במזוזה, היינו בשתי הפרשיות – 'שמע', המדברת על "ואהבת את ה' אלוקיך", ופרשת 'והיה אם שמוע', המזהירה "הישמרו לכם". יש כאן אהבה ויראה. כשם שהמזוזה שומרת על הבית, כך האהבה והיראה שומרות על תורתו של אדם, כי רק מי שיראתו קודמת לחוכמתו – חוכמתו מתקיימת.
(לקוטי שיחות)
ליצנות באין טענה אמיתית
״ויקהל עליהם קורח״ (במדבר טז,יט). מפרש רש״י: ״בדברי ליצנות״. שיטה זו מחרחרי הריב נוקטים עד היום – בשעה שאין בידם האשמות של ממש כדי לפגוע בשמו הטוב של מתנגדם, הם נלחמים בו על-ידי ליצנות, כשהם מנסים לעשותו ללעג ולקלס.
(דברי שלמה)
תשובה בשאול
"וירדו חיים שאולה" (במדבר טז,ל). גם אדם שחטא והידרדר עד לשאול תחתית, עדיין חי הוא, וכל עוד האדם חי, בכוחו לעשות תשובה על חטאיו.
(היום יום)
הרכוש גרם למחלוקת
״ותבלע אותם... ואת כל הרכוש״ (במדבר טז,לב). לכן נבלע גם הרכוש, כי הוא גרם למחלוקת העגומה. העזתו של קורח לקום כנגד משה באה מרוב עושרו, שכן ״עשיר יענה עזות״.
(מאוצרנו הישן)
בשם הנפש כביכול
"את מחתות החטאים האלה בנפשותם" (במדבר יז,ג). בעלי המחלוקת הגרועים ביותר הם מי שמערבים בכך את הנפש, שמנהלים את המחלוקת כביכול בשם תיקון הנשמה, בשם יראת שמיים וכבוד ה'.
(רבי נפתלי מרופשיץ) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
