חג השבועות בבית מדרשו של רבי חיים הלברשטם, ה'דברי חיים' מצאנז. תפילת החג הסתיימה. הקהל ממתין בהתרגשות לדרשתו של הרבי, הנוהג בשעה זו להשמיע פלפול תורני עמוק לפני כל החסידים.
האולם היה מלא עד אפס מקום. בתוך הקהל הגדול שבא לעשות את החג במחיצת הצדיק היו גם רבנים גדולים, שבאו בציפייה לשמוע את המשא התורני העמוק.
בעוד הכול ממתינים לכניסת הרבי, נכנס פתאום הגבאי לאולם הגדול, דפק על בימת הקריאה והכריז: "הרבי מבקש שהאנשים שאנקוב בשמם ייכנסו אליו מייד".
הגבאי קרא את שמותיהם של כמה עשירים ובהם ר' קלמן כהנא מסיגט, ר' אביש קנר מסנוק, ר' חיים שינוביץ מקשנוב ועוד. הקהל הופתע מדברי הגבאי. דממה השתררה באולם, ומייד קמו כל הקרואים ופסעו בהתרגשות לחדרו של הרבי.
לאחר שנכנסו כולם נסגרה הדלת, והרבי פתח ואמר: "נוהג אני בכל חג שבועות לשאת פלפול תורני לפני כל קהל הלומדים. הפעם חפץ אני לדרוש גם לפניכם"...
הרבי המשיך ואמר: "דעו נא, רבותיי, כי אני זקוק בדחיפות לחמש-מאות זהובים בעבור שתי מטרות. האחת היא הכנסת כלה, והשנייה לצורך שחרור אברך יקר מהצבא".
העשירים הביטו זה בזה בתמיהה. מדוע בחר הרבי לעסוק בעניין זה עכשיו דווקא, קודם הדרשה?
הרבי המשיך: "מדובר בר' פינחס מרופשיץ, נכדו של רבי נפתלי-צבי מרופשיץ. אבקש שתמציאו את כל הסכום כבר במוצאי החג. חלקו את הסכום ביניכם, וכשתגמרו את החלוקה אנא הודיעו לי על כך עוד היום".
הרבי הוסיף ואמר: "לא אלך לומר את הפלפול עד שתבטיחו לי כי בקשתי תתמלא!".
קבוצת העשירים יצאה מחדרו של הרבי ופנתה לחדר סמוך. אחרי כמה דקות שבו ונכנסו לחדרו, ועל פניהם ארשת שמחה. "נעשה ונשמע", אמרו יחד לרבי. "במוצאי החג נכניס את כל הסכום שביקש הרבי".
שמחתו של הרבי הייתה גדולה. הוא ביקש מהם שלא יגלו לאיש את סיבת קריאתם אליו. "בחג השבועות הזה אמרתי את הדרוש היפה ביותר!", אמר להם בהתרגשות.
מייד נכנס הרבי, ועימו קבוצת העשירים, להיכל בית המדרש והחל לדרוש בהתלהבות יתרה את דרשת החג, כמנהגו מדי שנה.
הסקרנות בקהל הייתה גדולה. מה דרש הרבי מהעשירים בעיצומו של החג? החסידים ניסו לשאול אותם, אך הללו סירבו לחלוק שום פרט מהשיחה.
ואולם בנו של ר' אביש קנר, שהיה אחד מהעשירים שזומנו אל הרבי, הפציר באביו שיגלה לו את פשר הדבר. בתחילה סירב האב, אך אחרי הפצרות מרובות וקבלת הבטחה מבנו כי לא יגלה דבר לאיש, סיפר לו על בקשת הרבי להמציא לו את הסכום הדרוש לפדיית ר' פינחס מרופשיץ מהצבא.
הבן, ר' משה שמו, פגש את ר' פינחס מרופשיץ בתוך הקהל. הוא נכנס עימו בדברים, ואט-אט כיוון את השיחה לנושא גיוסו המתקרב לצבא. "לא התייצבתי", אמר ר' פינחס בפשטות, "ואין בכוונתי ללכת לשם".
ר' משה נחרד. מחשבה מחשידה עלתה בדעתו. הייתכן שר' פינחס לא אמר את האמת לרבי, ובאמתלה של גיוסו המתקרב לצבא מצא דרך קלה לשלשל לכיסו מזומנים רבים? החשד הטריד אותו והוא סיפר לאביו את הדברים כהווייתם.
במוצאי החג מיהרה קבוצת העשירים להניח את מלוא הסכום הנדרש על שולחנו של הרבי, והצדיק שיבח את זריזותם והודה להם מאוד.
הדברים ששמע ר' אביש מבנו הציקו לו. כשניגש להיפרד מהצדיק אמר לו בלחש כי נודע לו שר' פינחס לא התייצב כלל בצבא, וממילא אינו זקוק לכסף שהרבי גייס בעבור פדייתו.
להפתעתו, פניו של הרבי נשארו שלוות. "מה אתם יודעים", הגיב. "הלוא היום, בתפילת מוסף, בקדושת כתר, ראיתי את פינחס לבוש במעיל צבאי, ומזה ידעתי כי אצטרך לפדותו".
ר' אביש תמה למשמע הדברים אך לא אמר מילה.
הקהל הגדול שבא לצאנז החל להתפזר, איש-איש לביתו. גם ר' פינחס מרופשיץ עלה לרכבת הנוסעת לעירו. ואולם באמצע הדרך, בתחנת הרכבת בעיר טרנוב, נערכה בדיקה פתאומית של המשטרה, בניסיון ללכוד משתמטים מהשירות הצבאי.
ר' פינחס, שהיה צעיר לימים ובעל מבנה גוף חסון, נלקח מייד לבסיס צבאי. שם הולבש מדים ועבר חקירה קצרה. כשהתברר שהשתמט מלהתייצב בלשכת הגיוס, נקבע לו מועד למשפט.
השמועה על גיוסו ומשפטו של ר' פינחס הגיעה במהרה אל האדמו"ר מצאנז. מייד שיגר את הסכום שקיבץ מהעשירים בחג השבועות אל העוסקים במלאכת פדיון השבויים, ור' פינחס יצא לחופשי.
(על-פי 'פי צדיק') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 16:36
זריחה: 6:30
