שלא לשקוע בארציות
״כי תבואו אל הארץ אשר אנכי נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה׳״ (ויקרא כה,ב). ״כי תבואו אל הארץ״ – כשאדם מסתדר בחיים ומתחיל לעסוק בעניינים ארציים ועובדין דחול, ״ושבתה הארץ שבת לה׳״ – עליו לדעת כי הכוונה והמטרה של התעסקות זו הן רוחניות וקדושה. ואז מובטח לו שלא ישקע בארציות ובחומריות, אלא אף יצליח להחדיר אור ותוכן רוחניים גם בענייניו הגשמיים.
(לקוטי שיחות)
תכלית השבת והשמיטה
״ושבתה הארץ שבת לה׳״ (ויקרא כה,ב). רש"י מפרש: "לשם ה׳, כשם שנאמר בשבת בראשית״. תכלית השבת אינה לעסוק בה בדברי הבל, אלא להשתלם בתורה ובדעת, במידות ובמוסר. זה גם עניינה של שנת השמיטה, והדבר נרמז במילים ״כמו שנאמר בשבת בראשית״, היינו שתכלית ומטרה אחת לשתיהן.
(הדרש והעיון)
כמו ימי הבריאה
״שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך״ (ויקרא כה,ג). שש שנות השמיטה כששת ימי בראשית. וכך אמרו: כשם שנאמר 'שבת לה׳' בשבת בראשית, כך נאמר בשמיטה. לפיכך כשם שהיום השלישי והיום השישי של מעשה בראשית הוכפל בהם כי טוב, כך גם בשנה השלישית ובשנה השישית של שמיטה צריך לתת מעשר עני, להיטיב לזולת.
(משך חכמה)
זמירת הכרם
בני ישראל נקראים ״כרם״, ככתוב (ישעיה ה) ״כי כרם ה׳ צבאות בית ישראל״. ״תזמור כרמך״ – כל אחד ואחד מישראל חייב לעבוד 'בעבודת הכרם' בנפשו פנימה, לסקל ולזמר את המידות הרעות של קנאה, שנאה, תאווה וכיוצא בהן.
(לקוטי תורה)
הברכה מהשביעית
״והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה״ (ויקרא כה,ו). על שבת נאמר בזוהר (הקדמה יד): "כל שיתא יומא יתברכון מיומא שביעאה". כך גם בשביעית – כל השפע וההצלחה באים על-ידי שמירת מצוות שביעית. זהו שנאמר ״והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה״ – על-ידי שביתת הארץ תהיה ״לכם לאוכלה״.
(עיטורי תורה)
מקיים מחדש
עיקר מצוות שבת ושמיטה הוא להעיד שהקב״ה מקיים את הברואים בכל עת מחדש, כמאמר ״אומר ועושה״, היינו שחוץ מהמציאות שהמציא יש מאין, הוא גם נותן בהם כוח חדש תמיד.
(שפת אמת)
ביטול הארציות
״והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה... ולבהמתך״ (ויקרא כה,ו-ז). ״והייתה שבת הארץ״ – שביתת וביטול הארציות והחומריות צריכה להיות לא רק בשעת עסק התורה והתפילה, אלא גם "לאוכלה, ולבהמתך" – בכל ענייני האדם, גם באכילה ושתייה וכיוצא בהן, שבהן הוא דומה לבהמה.
(הרבי מליובאוויטש)
ביטול היש
״ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול״ (ויקרא כה,ז). ״כל זמן שחיה אוכלת מן השדה, האכל לבהמתך מן הבית; כלה לחיה מן השדה, כלה לבהמתך מן הבית״ (רש״י). תוכן מצוות שמיטה הוא ביטול היש. בשש השנים, כשהשדה הוא של בעל הבית בלבד, הרי הוא בבחינת ישות ומציאות. ואילו בשמיטה מופקרים השדה ופירותיו, ובעל הבית שווה לכל אדם אחר, וזה פועל עליו ביטול היש. זהו שתלה הכתוב אכילת אדם באכילת חיה, כי מפני עוצם הביטול, האדם והחיה שווים.
(אדמו״ר הזקן) |
זמנים נוספים
שקיעה: 18:26
זריחה: 6:35
