חברי המשלחת נכנסו ללשכתו של אמציסלב פולקוב, ראש העיר של בילגוריי. ארשת פניהם העידה על המתח שהיו שרויים בו. "אדוני ראש העיר", פתח ראש המשלחת, "באנו לבקשך לשקול שוב את התנגדותך למינוי הרב. אנו מתחננים לפניך לחרוג מהכללים ולאשר את מינוי הרב".
"לא!", השיב ראש העיר בתקיפות. "את דעתי לא אשנה!". חברי המשלחת עזבו את הלשכה בפנים חתומות ומאוכזבות.
שנת תרפ"ז (1927). קהילת בילגוריי שבפולין חיפשה מועמד ראוי לכס הרבנות. ראשי הקהל, שרובם היו חסידי בעלז, נתנו את עיניהם ברבי מרדכי מבילגוריי, בנו של רבי ישכר-דב מבעלז.
שמו של רבי מרדכי הלך לפניו כגאון בש"ס ובקי בהלכה, דרשן בחסד ואיש אשכולות. לשמחתם, נענה בחיוב להצעה.
אלא שהמינוי דרש את חתימתו של ראש העיר, וזה סירב בתקיפות. טענתו הייתה שהרב המיועד אינו אזרח פולין, אלא תושב גליציה. כל הניסיונות לשנות את דעתו עלו בתוהו.
כשנוכחו יהודי בילגוריי כך, החליטו למנות את רבי מרדכי לרב על אף התנגדותו של ראש העיר, וקיוו לטוב.
ההכנות ל'שבת ההכתרה' החלו. בשמחה גדולה נתקבלה הבשורה כי אחיו של הרב, רבי אהרון מבעלז, יבוא אף הוא להשתתף בהכתרה. מכל הסביבה נהרו חסידים לקראת השבת.
השבת בצל האחים הגדולים הייתה מרוממת. הרב הטרי נשא דברים משובבי נפש, ושמחתם של בני הקהילה לא ידעה גבול.
בצאת השבת עברו המוני האורחים על פני הרבי מבעלז, לקבל את ברכת הפרידה. ופתאום נשמעה צהלת סוסים. ראש העיר בא למקום. ליבם של ראשי הקהל נפל בקרבם. המרכבה ההדורה פילסה את דרכה בין החסידים, וראש העיר ירד ממנה.
"לא אמרתם לי שהרב שלכם הוא משושלת הצדיקים של בעלז", צקצק ראש העיר באוזני אחד מראשי הקהילה, שמיהר לקבל את פניו. "אילו הייתי יודע, הייתי חותם ראשון על המינוי...".
האיש נעץ בראש העיר מבט המום. מנין לראש העיר הפולני ידע בייחוס צדיקים, וכיצד הוא יודע להגות את המילה 'בעלז' בעגה היהודית?
ראש העיר הוכנס לחדרו של הרבי מבעלז, ושוב פתח בסדרת התנצלויות. כשחש בפליאת הנוכחים, החל לספר:
הדבר היה לפני שנים רבות, בימיו של רבי יהושע מבעלז. בעיצומו של יום הכיפורים פרץ גנב לבית הרבי ואסף את כלי הכסף היקרים שבו, שעברו בירושה מדור לדור. במוצאי הצום, כשביקש הרבי להבדיל על הכוס, לא מצאו בני הבית אפילו גביע אחד.
מיהרו בני הבית לתחנת המשטרה, וניתנה הוראה לכל השוטרים באזור לעצור כל עגלה ולבדוק את תכולתה. כעבור שעה קלה נתפס בעיירה סמוכה יהודי שעגלתו עמוסה כלי כסף. השוטר אזק את האיש והובילו לתחנת המשטרה.
בני ביתו של הרבי זיהו מייד את הכלים הגנובים. שמחה גדולה מילאה אותם. השוטר שלכד את הגנב זכה למחמאות, אך כששמעו מה יעלה בגורל הגנב נכמר ליבם. יהודים, רחמנים בני רחמנים, אינם מסוגלים לראות את אחיהם מושלך לכלא בחברת רוצחים ושודדים.
החסידים פנו אל השוטר בבקשה לסגור את הפרשה בלי משפט. "הגניבה הוחזרה והגנב למד לקח", אמרו לו. הם אף הציעו לו סכום כסף נאה. אך השוטר לא התפתה. הוא טען שלכידת הגנב תעניק לו תהילה ותקדם אותו בסולם הדרגות.
החסידים החליטו להתחכם. הם הזמינו את השוטר לחגוג איתם את שמחת לכידת הגנב. לשולחן הוגש בקבוק משקה משובח, ולזה השוטר לא היה יכול לסרב. החסידים השקו אותו עוד ועוד, עד שנפל שדוד. לרגע הזה חיכו: הוציאו מכיסו את מפתחות תא המעצר ושחררו את היהודי לדרכו.
כעבור כמה שעות החרידו צעקות רמות את חצר בעלז. השוטר הקיץ משכרותו, הבין כי רומה, והשתולל מזעם. בני הבית ניסו לרצותו במאה רייניש, סכום עצום, אך הוא סירב. "את הקידום כבר גזלתם ממני, וכעת אתם רוצים לסבך אותי בלקיחת שוחד?!", קרא בזעם.
הדי המהומה הגיעו לאוזני הרבי, והוא ביקש להכניס את השוטר לחדרו. הרבי הבטיח לו כי את הכסף ישלחו לו בדואר בעילום שם, ובאשר לקידום הבטיח לו כי יזכה בקידום המיוחל, ואף בניו ובני בניו יזכו למשרות ממשלתיות בכירות.
למשמע הבטחה מפורשת כזאת נכנע השוטר. הוא מלמל כמה מילות נימוס ויצא בהכנעה מחדרו של הרבי.
זמן קצר לאחר מכן נתמנה השוטר, בלי שום סיבה נראית לעין, למפקד כל מחוז בעלז. חלקה השני של הברכה התקיים אף הוא. אחד מבניו נתמנה לשר החינוך של פולין. עוד בן מונה למושל בילגוריי.
סיים ראש העיר: "אני נכדו של אותו שוטר. מילדותי אני יודע כי משפחתנו חבה את הצלחתה לרבי מבעלז. לכן אני מסיר את התנגדותי למינוי הרב, ואפעל בעצמי להסדיר במהירות את אזרחותו הפולנית".
כעבור זמן קצר קיבל הרב מבילגוריי את תעודתו הרשמית, ומר פולקוב עצמו שינן עימו את המילים הדרושות כדי לעבור בהצלחה את המבחן בשפה הפולנית...
(על-פי 'המבשר') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
