חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:51 זריחה: 5:39 ב' בתמוז התשפ"ב, 1/7/22
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

הקפות במירון
מעשה שהיה

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1790 - כל המדורים ברצף
הילדים רוצים אחדות
יש חדש
שיהודי שני יקבל חלק גדול
קדושים
חיצים של נפלאות
תמיד אפשר לתקן
הקפות במירון
רשב"י פתח
ציון רשב"י – בדוגמת בית המקדש
עץ בשטח ציבורי

חורף תש"י (1949-1950). החודשים נוקפים. בצורת קשה פוקדת את הארץ. החקלאים נושאים את עיניהם לשמיים וגשם אַיִן.

מה עושים? איך פותחים את שערי השמיים? יש המצביעים על סגולה מיוחדת המובאת בספרו של המקובל רבי אשר-זליג מרגליות. הוא מציין שם שסגולה זו ערך ה'בית יוסף' ואף כותב עליה בספרו 'מגיד מישרים'.

וזו הסגולה: בעת בצורת יש לגשת לציוניהם של רבי שמעון בר-יוחאי ובנו רבי אלעזר במירון, ולהקיף את קבריהם שבע הקפות, מתוך בקשה ותחינה לירידת גשמים.

אלא שהמבנה הקיים אינו מאפשר לקיים את ההקפות סביב הקברים. בעבר היה פתח בקיר, שאִפשר מעבר מבית הכנסת הקטן לאולם הגדול, ודרכו אפשר היה לערוך את ההקפות, אך הפתח הזה נסתם, ואין מעבר שיאפשר את קיום הסגולה.

הגבאים הממונים על ציון רשב"י התנגדו נחרצות לפריצת הקיר. הם ראו בכל הצעה מעין זו פגיעה בבעלותם על האתר. ניסיונות רבים לבקשם להסיר את התנגדותם עלו בתוהו.

כבר בשנת תר"צ (1930), כשביקר בארץ האדמו"ר ממונקאץ', רבי חיים-אליעזר שפירא, ביקשו ממנו המקובלים שינסה לשכנע את הגבאים לאפשר את יצירת הפתח, כדי שבשנת בצורת יהיה אפשר לערוך את הסגולה.

האדמו"ר עלה בל"ג בעומר לציון במירון, ובבואו ביקש לראות בעיניו, על אף הצפיפות והדוחק, את המקום המיועד לפריצת הקיר. הוא ניסה לפעול בעניין, קיבל הבטחות, אך הן לא התממשו, כפי שהוא כותב באיגרת מחורף תרצ"א:

"וכבר השתדלתי בזה אצל מכירינו בצפת ת"ו והגבאים של מירון, וכולם הבטיחוני, והעניין הזה הוא עניין גדול מאוד וההוצאות מועטות הן לפתוח שם הפתח, ואין קול ואין עונה".

אבל עכשיו השתנה המצב. לאחר הקמת המדינה הועבר אתר ציון רשב"י לאחריות המשרד לענייני דת. הממונים על המקום ראו את הצפיפות הנוראה המתקיימת במקום בהילולא בל"ג בעומר, והחליטו כי יש להתאים את המקום לקליטת ההמונים: לפרוץ גדרות, להרוס קירות, להרחיב מעברים.

זו הייתה שעת כושר לבקש כי כחלק ממערכת השיפוץ הכללית של האתר ייפרץ הפתח שיאפשר לעשות את ההקפות סביב הקברים.

מנכ"ל המשרד לענייני דת באותו זמן היה הד"ר שמואל-זנוויל כהנא. הוא נכנס לעובי הקורה וגיבש תכנית ליצירת מעברים רחבים ככל האפשר, כדי להקל את תנועת הקהל ולמנוע סכנות מהדוחק והצפיפות.

בתחילה חשש הד"ר כהנא לגעת בבית הכנסת, כשנאמר לו כי רבי אברהם גלנטי בנה את חצר רשב"י על-פי מידות קודש הקודשים במשכן. אך כשראה שרעיון פריצת הקיר בצד ימין של הציון היה על דעתם של המקובלים ושל האדמו"ר ממונקאץ' – החליט לבצע זאת.

הוא הגה פתרון הנדסי שיאפשר את קיום ההקפות, וגם ירחיב את מתחם הציון. העבודות החלו, וכעבור זמן בירכו על המוגמר בשעה טובה. הד"ר כהנא זכה לשבחים רבים מכל החוגים, והכול היו מרוצים מהשיפוץ.

כאמור, באותו חורף הייתה בצורת שלא אירעה כמותה שנים רבות. בורות המים התרוקנו והמעיינות יבשו. הרבנים גזרו תעניות. נערכו תפילות על הציונים הקדושים. מקובלים יצאו להתפלל על קברו של חוני המעגל.

חסידי טבריה נזכרו בנס ירידת הגשמים שאירע שנים רבות קודם לכן, בימי רבי נחמן מהורדנקה, כאשר עלו לתפילה במערת קברו של רבי חייא ובניו, ועוד בטרם סיימו את תפילתם ניתך גשם עז ארצה. אך הפעם התפילות לא נענו.

בשבת חנוכה התכנסו המקובלים במירון, והחליטו כי במוצאי השבת יערכו את הסגולה של הקפת הציונים הקדושים, שקיומה התאפשר זה עתה.

אחרי תפילת ערבית והבדלה הובא מפתח שער הברזל, המפריד בין שני בתי הכנסת, שנשמר במשרד בירושלים, והובא עכשיו במיוחד למירון.

בראש הנאספים עמדו רבי לוי-יצחק בנדר מירושלים והחכם יחזקאל בראש. לאחר תפילה מיוחדת החל החכם יחזקאל לייחד את ייחודיו בתפילתו, בצירופי שמות קדושים. על דעת המקובלים החלו ההקפות.

כוונתם הייתה להקיף את הציונים שבע פעמים. ואולם בטרם הספיקו לסיים את ההקפה השלישית נפתחו ארובות השמיים ומטר עז ניתך ארצה.

מאחר שמסלול ההקפות עבר בחלקו בחצר הפתוחה, לא היה אפשר להמשיך בהקפות, שכן החצר הוצפה מים, והקהל נאלץ למצוא מחסה מפני הגשם.

הנאספים לא יכלו לחזור לבתיהם, מפני שהגשמים הוסיפו לרדת בשצף-קצף, והדרכים נחסמו. שלושה ימים רצופים ירד הגשם. כל בורות המים התמלאו והאדמה הצחיחה הוספגה במים.

גבאיוֹת הכנסת האורחים פנו להכין סעודת מלווה מלכה מפוארת, סעודת מצווה והודיה כיד המלך, לרגל נס ירידת הגשמים.

חיילים דתיים, ממחנות הצבא בסביבה, שמעו על הנס וביקשו לחגוג אותו. הם הביאו עימם ארגזים מלאים כל טוב. סעודת המצווה נמשכה שעות רבות, והכל הודו לקב"ה על הנס הגדול.

(על-פי 'ספר מירון')


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)