חז"ל מכנים את המשיח בכינוי 'חיוורא' – מצורע (סנהדרין צח,ב). ההסבר של הגמרא הוא שעל המשיח נאמר "חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם" (ישעיה נג,ד). הגמרא (שם עמ' א) מספרת כי רבי יהושע בן-לוי מצא את אליהו הנביא בפתח מערת רבי שמעון בר-יוחאי, ושאל אותו: מתי יבוא משיח? ענה לו אליהו: לך ושאל אצלו. שאל רבי יהושע: והיכן הוא יושב? ענה אליהו: בפִתחה של רומי. הוסיף רבי יהושע ושאל: ומה הם סימניו? השיב אליהו: הוא יושב בין עניים סובלי חולאים. הללו מסירים את תחבושותיהם בבת אחת וחוזרים וחובשים אותן, ואילו המשיח מסיר תחבושת, חובש אותה, ואחר-כך מסיר את השנייה והשלישית וכו'. זאת, כדי שאם ייקרא לבוא, לא יתעכב לרגע.
ממשיכה הגמרא ומספרת שרבי יהושע בן-לוי הלך אל המשיח ושאלו: למתי יבוא מר? ענה המשיח: "היום". חזר רבי יהושע אל אליהו והתאונן שהמשיח שיקר לו, שאמר כי יבוא היום ולא בא. הסביר אליהו, כי כוונתו הייתה – "הַיּוֹם, אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ" (תהילים צה,ז).
למעלה ממגבלות הטבע
המהר"ל מפראג (נצח ישראל פרק כח) מבהיר שאין לפרש את הסיפור במשמעותו המוחשית: "אין כאן דבר מוחש... כי דברי חכמים (הם) מצד עניין המופשט מן הגשמי". זה לבוש סיפורי, שטומן בתוכו את סודו של המלך המשיח.
מבאר המהר"ל, שכאשר אמר אליהו לרבי יהושע שישאל את שאלתו אצל המשיח, כוונתו הייתה שיתעלה ויתחבר עם דרגתו של המשיח. שאלו רבי יהושע: היכן הוא יושב? כלומר, מה דרגתו הרוחנית של המשיח. על כך השיב אליהו שהמשיח יושב "בפִתחה של רומי". פתח הוא הנקודה שבה הבית מסתיים. "פִתחה של רומי" זו הנקודה שבה מלכות רומי שוקעת ונופלת – נקודת שקיעתה של מלכות אדום, המלכות הרביעית והאחרונה. נמצא שזריחתו של המשיח היא בנקודה שבה מתמוטטת ומסתיימת מלכות אדום.
אליהו הנביא מוסיף ונותן סימנים הרומזים למהותו של המשיח – "יושב בין עניים סובלי חולאים". 'עניים' מסמלים פירוד והבדלה מן העולם, שכן אין להם הנאה ממנו. 'סובלי חולאים' רומזים למצב של מלחמה עם העולם הטבעי, שכן הם נפגעו מהעולם. זה עניינו של המשיח, "שאין מעלת המשיח מן עולם הטבע", ונוסף על כך "מתנגד לו עולם הטבע". כלומר, המשיח, במהותו הפנימית, עומד למעלה ממגבלות העולם הטבעי, ולכן העולם הטבעי מתנגד לו ונלחם בו.
מתי יבוא? היום!
אך יש הבדל: ה'עניים סובלי חולאים' אכן נשלטים בידי הטבע, ואילו המשיח עומד מעל כל המגבלות. הדבר מתבטא בכך שהוא מסיר תחבושת אחת ומייד חובש אותה, דבר המבטא את מוּכנוּתו לבוא בכל רגע. כלומר, אף שנדמה כי העולם הטבעי נלחם בו ומפריע לו, אין זו הפרעה אמיתית לגביו, כי הוא יכול בכל רגע להתגבר על כל ההפרעות ולהביא את הגאולה, שכן במהותו הפנימית הוא למעלה ממגבלות העולם הטבעי.
כאשר רבי יהושע מגיע להכרה זו ומתחבר עם דרגתו של המשיח, הוא מגיע למסקנה שהיום הוא בא. שכן מאחר שאין לפניו שום מגבלות אמיתיות, אין שום סיבה שלא יבוא היום. וכאן מתעוררת אצלו תמיהה גדולה: מדוע אפוא אין המשיח מתגלה ובא? הוא מביע את תמיהתו באוזני אליהו. משיב לו אליהו, שאכן מצד המשיח עצמו אין שום מניעה, והוא יכול לבוא היום ממש, אלא שהקב"ה רוצה כי העולם יהיה מוכן לקבל את המשיח, ולכן מתי יבוא? – "היום, אם בקולו תשמעו". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
