תיקון עצמי
כשאדם רואה דבר עבירה בחברו, עליו להסיק שבו עצמו מצוי מעין החטא והרע הזה, וישתדל לתקנו. כשעושה כך, הוא גורם תיקון מסוים גם לזולתו. זהו שרמז הכתוב: 'מצורע – מוציא רע'. רמז להוצאת הרע מהזולת ותיקונו. "זאת תהיה תורת המצורע" – הוצאת הרע מזולתו תיתכן "ביום טהרתו" – על-ידי זה שהאדם מתקן ומטהר את עצמו מן הרע שראה בזולתו.
(כתר שם טוב)
תורה בטהרה
״זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכוהן״ (ויקרא יד,ב). אומר המדרש (ויקרא רבה טז): זהו שנאמר (תהילים נ,טז) "ולרשע אמר אלוקים, מה לך לספר חוקיי ותישא בריתי עלי פיך". כי תורתו של המצורע אינה תורה כלל; אין בה קדושה, חשיבות וערך, כל זמן שהוא רשע וטמא. את אור התורה אפשר להשיג בקדושה ובטהרה בלבד, בהשראה מיוחדת. אימתי יש 'תורת המצורע'? – "ביום טהרתו" בלבד.
(וידבר משה)
להישאר בהכנעה
״מה תקנתו ויתרפא? ישפיל עצמו״ (רש״י יד,ד). מדוע רמזה התורה את תקנת רפואתו אחרי שכבר נרפא מצרעתו, ביום טהרתו? הכוונה היא שהכנעה זו, שהוא נכנע עכשיו מחמת נגעו, תישאר בו לתמיד, אפילו אחרי שנתרפא. וזו כוונת מאמרם ז״ל (מנחות ה): "זאת תהיה תורת המצורע – בהווייתה תהא". היינו שתישאר בו תמיד תחושת השפלות, כמו שהוא חש עכשיו.
(שם משמואל)
היצר מתעורר
הרגל נעשה טבע, וביום טהרתו חוזר וניעור אצלו היצר ללשון הרע וחוזר הנגע אל קירות ליבו. זהו ״ביום טהרתו״ – מייד ״והובא אל הכוהן״, שוב.
(עיטורי תורה)
שתי מידות
״וציווה הכהן ולקח למיטהר שתי ציפורים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב״ (ויקרא יד,ד). כל הרוצה לטהר את עצמו ומידותיו יעבוד את השם יתברך בשתי המידות האלה גם יחד: 'עץ ארז' – שהוא בבחינת תוקף וחוזק, 'ואזוב' – בחינת שפלות. ולאמיתו של דבר שתי המידות האלה הן ״תרי ריעין דלא מתפרשין״ [=שני חברים שאינם נפרדים].
(רבי אברהם מסלונים)
הדיבור העליון מתקן
'תורת המצורע' ולא 'טהרת המצורע' וכיוצא בזה, רמז שטהרתו של מצורע היא על-ידי התורה דווקא. כי טומאת מצורע באה מכך שהאדם הוריד את הדיבור לדרגה נחותה ביותר, דיבורים אסורים. 'מצורע' – מוציא רע, היינו הוצאת שם רע ולשון הרע. לכן טהרתו ותיקונו הם על-ידי הדיבור העליון, דבר ה׳, התורה.
(אור התורה)
בדד למעליותא
עם טהרת המצורע נהפכים ענייניו הבלתי-רצויים לטוב. לדוגמה, חז״ל אמרו (ערכין טו) ״מצורע – מוציא שם רע״. כשנטהר המצורע נהפך ה'מוציא שם רע' לטוב, שכן מוציאים את הרע, ומבררים ומהפכים אותו לטוב. במצורע נאמר ״בדד יֵשב״. כשהמצורע נטהר נהפך מצבו ל״בטח בדד עין יעקב״ (דברים לג).
(הרבי מליובאוויטש)
שלוש ארבע
נתינת הדם הייתה בשלושה מקומות – אוזן, יד ורגל; ונתינת השמן בארבעה מקומות – אוזן, יד, רגל וראש. המצורע חשוב כמת, וגם במת מצאנו את המספרים שלוש וארבע: שלושת הימים הראשונים הם לבכי וארבעת הימים האחרים להספד.
(תורת לוי יצחק) |
זמנים נוספים
שקיעה: 16:36
זריחה: 6:28
