חג הפסח נועד לחזק בליבנו את האמונה בקב"ה ובניסיו בגאולת מצרים, וכן את האמונה בגאולה העתידה לבוא בקרוב ממש. חיזוק האמונה נעשה על-ידי כלל מרכיביו של החג, אך בעיקר על-ידי אכילת המצה. כאשר יהודי נזהר מחמץ בשבעת ימי הפסח ואוכל מצה, הדבר מזכיר לו את יציאת מצרים ואת כל הניסים והנפלאות שעשה הקב"ה לאבותינו באותם ימים, וכך מתחזקת בליבו האמונה בה'.
הסבר זה לאכילת המצה מופיע בכמה וכמה מקומות בחלק ה'גלוי' של התורה (ספר 'החינוך' ועוד). ואולם תורת החסידות אינה מסתפקת בהסבר זה. שהרי לפי הטעם הזה הקשר בין אכילת המצה לבין חיזוק האמונה עקיף בלבד – המצה מזכירה את יציאת מצרים וזיכרון זה מחזק את האמונה. תורת החסידות מחפשת את הקשר הישיר בין המצה לבין האמונה.
בספר הזוהר מצוי הסבר מעמיק יותר. הזוהר אינו מזכיר את המצה כאמצעי להעלאת זיכרונות שיביאו לידי חיזוק האמונה, אלא הוא קורא למצה 'מיכלא דמהימנותא' – 'מאכל האמונה'. כלומר, ככל שהדברים נשמעים מופלאים – המצה היא פשוט מאכל שיש בו אמונה. כשם שהלחם יש בו כוח להשביע את האדם, כך במצה יש כוח לחזק את האמונה. אין הדבר קשור בהכרח להעלאת זיכרונות וכדומה. זו פשוט תכונה 'טבעית' כביכול של המצה, שאכילתה מחזקת בלב היהודי את האמונה בה'.
גם בלי כוונה
מהסבר זה עולה, שגם אם יהודי אינו חושב דבר בשעת אכילת המצה בפסח – אין הוא חושב על יציאת מצרים ולא על סיבת אכילת המצה, הוא סתם אוכל מצה בליל הסדר – גם אז יש למצה השפעה של חיזוק האמונה. שהרי אם המצה היא 'מאכל האמונה', הרי עצם אכילתה מחזקת את האמונה – בדיוק כשם שגם מי שאינו חושב כלל על תוכנו של הלחם נעשה שבע לאחר האכילה.
חשיבותה של הכוונה אינה ביצירת פעולת חיזוק האמונה (שהרי, כאמור, פעולה זו נוצרת על-ידי עצם אכילת המצה), אלא בכך שהיא עושה את השפעת המצה מוּדעת ומורגשת. אמנם יהודי שאוכל מצה בפסח בלי שום רגש וכוונה מחזק בכך את האמונה שבליבו, אך אין הוא מודע לכך ואין הוא מרגיש זאת; הפעולה נוצרה, אלא שהיא נמצאת בחלק התת-מודע של נפשו. הרגש והכוונה בשעת אכילת המצה מביאים את חיזוק האמונה לידי ביטוי מורגש בנפש, ומכאן חשיבותם.
המזון והנפש
אפשר לשאול, מה בכלל הקשר בין עיסה מקמח ומים שנאפתה בתנור לבין כוח רוחני טהור כמו האמונה? מזון גשמי יכול להשפיע לכאורה רק על הגוף אך לא על הנפש?
אלא שהנחה זו, שהנפש מושפעת מדברים רוחניים בלבד, אינה נכונה. מפורסמים למשל דברי הרמב"ן שמסביר את דיני הכשרות בכוונת התורה להרחיק מהנפש היהודית השפעות שליליות המצויות בבעלי-החיים שאינם כשרים. הרי הוכחה שתכונות נפשיות עשויות להיקבע מאכילת מזונות מסוימים.
כך גם המצה, הואיל והיא מצווה מיוחדת של הקב"ה, יש בה כוח רוחני מיוחד שהשפעתו על היהודי היא בכיוון של חיזוק האמונה. יש בה כעין 'ויטמין' אלוקי, שנותן משנה תוקף לאמונה בה', ועל-ידי עצם אכילת המצה מתחזקים כוחותיה של הנפש האלוקית ונחלשים פיתויי יצר הרע. נאכל אפוא מצות, נחזק את אמונתנו בה' ובכוחו הגדול, ונגביר את האמונה בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
