ההצעה התקבלה ברוב מוחץ. ארבעה-עשר חברים הצביעו בעד, ורק שניים הצביעו נגד. ועד הארגון החליט למכור את הבניין לבית חב"ד.
הרב יוסי מרוזוב ורעייתו יצאו לשליחות בעיר קליוולנד שבמדינת אוהיו בארה"ב. ארבע שנים לאחר שפתחו את בית חב"ד הקימו מוסד לסיוע לילדים בעלי מוגבלויות ובני משפחותיהם. המוסד הצליח והתפתח, כשהוא נהנה מתמיכה של 'מעגל ידידוּת'.
בשנת תשס"ו נודע לרב מרוזוב כי בניין סמוך למקום פעילותו מוצע למכירה. המבנה והמיקום היו מתאימים למוסד והוא ביקש לקנות את הבניין.
הבניין הזה היה בבעלות ארגון יהודי, ששאיפתו לקדם את התרבות היידישאית וזכויות העובדים. הרב מרוזוב הכיר היטב כמה בכירים בארגון. בעבר קיים פעילות בבית הספר השייך לארגון, וגם היותו דובר יידיש יצר בסיס לקשר חם עם חברי הארגון.
אחרי משא ומתן קצר הוגשה הצעתו לפני חברי דירקטוריון הארגון, וכאמור, הרוב המכריע של בעלי זכות ההצבעה תמך בהצעה ואישר את מכירת הבניין לבית חב"ד.
השניים שהתנגדו להצעה היו בני זוג יהודים מבוגרים, ארי ומרלין קייגן. התנגדותם הייתה חריפה כל-כך עד שאיימו לפרוש מחברותם בדירקטוריון הארגון.
לאחר בירור קצר גילה הרב מרוזוב כי התנגדותם נובעת משתי סיבות. ראשית, הם סברו כי הארגון יכול לקבל מחיר גבוה יותר תמורת הבניין. שנית, הם לא יכלו להסכים שהבניין יימכר לחב"ד, שערכיו שונים מהאידיאולוגיה של הארגון שלהם.
אמנם הצעת המכירה התקבלה, אך ההתנגדות של הזוג קייגן יצרה פילוג עמוק בארגון והותירה טעם מר בפי כולם.
כעת עמד לפני הרב מרוזוב אתגר גדול: בתוך שישים יום עליו לשלם 235 אלף דולר כחלק מהליך רכישת הבניין, והסכום הזה לא היה בידו. הוא החליט לטוס לניו-יורק, להתפלל בציוּנו של הרבי ולבקש ברכה להצלחה בגיוס הכסף.
במכתב שכתב קודם כניסתו לציוּן פירט את כל האירועים הקשורים בזכייה בבניין, וביקש ברכה שיצליח להשיג את הסכום הדרוש.
לוח הזמנים היה צפוף. הטיסה חזור עמדה לצאת בעוד כמה שעות. הרב מרוזוב מיהר לנסוע לנמל התעופה והצליח לתפוס את הטיסה ברגע האחרון. למעשה הוא היה הנוסע האחרון שעלה למטוס.
הרב מרוזוב ניגש למושבו, וגילה כי קיבל מקום ליד החלון, ובשני המושבים שלידו יושבים בני זוג מבוגרים. היה עליו לבקש מהם לקום ממקומם, כדי שיוכל להיכנס פנימה.
המטוס היה ריק למדיי, והוא הציע כי יישב במושב אחר, כדי שלא להטריחם לקום ממקומם. "אַ דאַנק" [תודה], אמר האיש, מתוך הכרת הטוב. הרב מרוזוב קלט מייד כי ההשגחה העליונה זימנה לו מקום ליד בני זוג יהודים, והוא החליט שלא להחמיץ את ההזדמנות.
הוא מלמל תירוץ כלשהו מדוע שינה את דעתו והחליט לשבת בכל-זאת במושבו, ושאל אותם אם לא אכפת להם שיישב לצידם בטיסה.
"מיט פאַרגעניגן" [בכבוד, בעונג], באה התשובה, שוב ביידיש.
לאחר שיחת חולין קצרה שאל אותם הרב מרוזוב לשמם. "ארי קייגן", השיב הגבר. הרב מרוזוב הסתמר. "ארי קייגן!", חזר על שמו בהתרגשות. הוא פנה אל האישה ואמר: "ואת בוודאי גברת מרלין!".
הוא לא חיכה לשמוע את תגובתם ומייד הציג את עצמו: "אני הרב יוסי מ'מעגל הידידות' למען הילדים המוגבלים"...
כעת היה תורם של בני הזוג להיות המומים. כשהבינו כי נגזר עליהם להיות 'תקועים' יחד במשך כל שעת הטיסה, נכנעו לחביבותו של הרב יוסי. השיחה זרמה והמתח שעמד ביניהם החל להתפוגג.
הרב מרוזוב חש את יד ההשגחה המלווה אותו בדרך פלאית בהליך רכישת הבניין, מייד בשובו מציוּנו של הרבי. הוא היה נחוש שלא לאבד את ההזדמנות.
הוא החל לפרט לפניהם את מטרות הארגון שהוא עומד בראשו, ומדוע הוא נזקק כל-כך לבניין החדש. השיחה התארכה, והזוג התרשם עמוקות מפעילותו החשובה.
עד מהרה עברו לשוחח בענייני יהדות ואמונה. ארי טען כי הוא ספקן, בלשון המעטה, בכל הקשור לעניינים אלה, אך השיחה הייתה פתוחה וכנה.
לקראת סוף הנסיעה סיפר להם הרב מרוזוב מדוע טס הלוך וחזור לניו-יורק באותו יום, והוא פנה אל ארי ושאל אותו ישירות: "מי לדעתך תִזמן את המפגש בינינו?".
"עס איז ג-אָט" [זה אלוקים], השיב ארי בהתרגשות ניכרת.
בטרם נפרדו רשם ארי את כתובת ביתו על מפית ואמר לרב מרוזוב כי ישמח אם יבוא לבקר אותם בביתם.
מאז אותו מפגש במטוס התפתחה ביניהם מערכת יחסים ידידותית, שנהפכה במהרה לחמה ולבבית. לא דיי שבני הזוג הסירו את התנגדותם למכירת הבניין, הם אף התחייבו לתרום מכספם למען רכישתו.
גם בהמשך ראה הרב מרוזוב נפלאות. בתוך זמן קצר הצליח לגייס את הכסף הדרוש לקניית הבניין, ובהמשך אף עבר למקום גדול יותר. "זה כוחה של תפילה בציון הרבי!", הוא אומר. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
