שנת תרע"ז (1917). מלחמת אזרחים עקובה מדם משתוללת ברוסיה. עריה נהפכות לזירת קרב בין ה'אדומים' ל'לבנים'; 'הצבא האדום' כנגד 'הצבא הלבן'.
זה עתה הסתיימה מלחמת העולם הראשונה, שבה נהרגו יותר משישה-עשר מיליון בני-אדם. המלחמה אילצה את אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש, נשיאה החמישי של חסידות חב"ד, להימלט מהעיירה ליובאוויטש ולנדוד לקצה השני של רוסיה, לעיר רוסטוב, הסמוכה לגבול עם טורקיה.
בתוך כך התחוללה המהפכה הקומוניסטית, ובעקבותיה פרצה מלחמת אזרחים שנמשכה שש שנים.
היהודים נקלעים למציאות בלתי-אפשרית. שני הצבאות מנסים לגייס חיילים לשורותיהם, וכך היהודים עלולים להיקלע למצב שבו יילחמו באחיהם, במלחמה לא-להם. אין פלא שהם עושים כל שבידם כדי להשתחרר מהגיוס.
הרב יעקב לנדא (לימים רבה של בני-ברק) שוהה ברוסטוב, לצד רבו, ומשמש 'רב החצר'. בידו פטור משירות צבאי משנת תרס"ב (1902), בעזרת תעודות שבהן נרשם כמבוגר מגילו. ואולם כעת יצא צו מאת 'הלבנים' כי גם מי שבידם תעודת פטור נקראים לבדיקה חוזרת.
הרב לנדא נועץ ברבו, ולהפתעתו הורה לו הרבי כי בבואו לבדיקות יציג את תעודת הזהות האמיתית, שממנה עולה כי הוא למעשה עריק.
בתוך כך הורה לו: "גש לאברך שבא לכאן מהעיר פאודוסיה והיוועץ בו היכן כדאי יותר להתייצב, בפאודוסיה או בסימפרופול" (שתי ערים בחצי האי קרים).
הרב לנדא עשה כן ואמר לרבי כי האברך אומר שבסימפרופול אין שום סיכוי להשתחרר ואילו בפאודוסיה הדבר אפשרי.
הרבי הגיב בביטול: "אֶה! אינני אוחז מה'כללים' האלה". והוסיף ואמר: "בסימפרופול מתגורר שוחט מאנשי שלומנו. עוד נדבר כיצד תנהג".
עברו ימים. לרב לנדא היה אח, ר' הילל לנדא, שהתגורר בעיר הולדתו קורניץ שברוסיה הלבנה. אותו אח היה עריק מהצבא, והשהייה בעיר הייתה מסוכנת מאוד בעבורו. הרב לנדא ניגש אל הרבי ושאל מה יעשה אחיו.
הרבי הורה לו שאחיו יעזוב את קורניץ ויבוא לרוסטוב. זה היה צעד מסוכן ביותר, מכיוון שלא היו לר' הילל שום מסמכים. בכל נסיעה ברכבת היו פקחים בודקים את תעודות הנוסעים.
הרב לנדא הודיע במברק לאחיו כי עליו לבוא לרוסטוב, והוא הבין שהדברים נאמרים בשם הרבי ויצא מייד לדרך.
ביום שבו היה אמור לבוא לרוסטוב יצא הרב לנדא לתחנת הרכבת לקבל את פניו ולחזות בפלא כיצד אחיו הצליח לנסוע ברכבת בלי שום מסמכי זיהוי.
והנה... אחיו מופיע. "כיצד הצלחת לעבור בשלום את הפקחים?", שאל הרב יעקב את אחיו. זה סיפר כי כשביקשו ממנו הפקחים תעודות, החל כאילו לחפש אותן בכיסיו ובינתיים עזבו אותו לנפשו...
במוצאי שבת נכנס ר' הילל ל'יחידות' אל הרבי. בצאתו אמר לרב לנדא כי הרבי קורא לו. הוא נכנס והרבי אמר: "באשר לאחיך, אמרתי לו שייגש עם אימך לרופא". הרבי לא אמר מילה באשר למצבו של הרב לנדא עצמו. הרב העיר: "נראה שעכשיו אינו הזמן בשבילי". הרבי שמע ואמר: "לא".
למחרת עמד הרבי לנסוע לעיר פטרבורג. קודם נסיעתו קרא לרב לנדא ואמר: "באשר אליך, עליך לנסוע לעיר סימפרופול, אבל מייד!". הרבי גם נתן לו 500 רובל. הרב לנדא שאל את הרבי אם לשלוח מברק מסימפרופול כשישתחרר, והרבי השיב שאין צורך. מזה הסיק הרב לנדא כי ברור לרבי שהכול יעבור בשלום.
בבואו לסימפרופול פנה לביתו של השוחט. הלה לא ידע מה אפשר לעשות, אך יצר קשר עם שתדלן מקומי. נוסף על כך דיבר עם רופא שמשרת בלשכת הגיוס.
כשהציג הרב לנדא את תעודתו האמיתית, שלפיה הוא עריק – נעצר מייד. בכלא שמע מאסירים אחרים כי הם ממתינים במקום זמן רב. אך הוא היה שליו ורגוע, בטוח בדברי הרבי.
למחרת נקרא לעמוד בתור לבדיקות בלשכת הגיוס, אך תורו לא הגיע. ביום המחרת בישר לו השתדלן כי הרופא ששוחח עימו לא יהיה מחר בלשכה, בשל אירוע רפואי דחוף שהזעיק אותו למקום אחר. אך הרב לנדא לא נבהל.
בעומדו בתור שמע את הניצבים לפניו מייחלים: "שרק לא יבוא המפקח". זה היה מפקח תקיף שהכול פחדו ממנו. ואולם בדיוק בהגיע תורו של הרב לנדא נכנס המפקח.
לפני הרב לנדא עמד בחור רוסי בעל רגליים עקומות. הרופאים הורו לו ללכת, כדי לבחון את צורת הליכתו. הרב לנדא חשב שמתכוונים אליו, והתקדם לעברם. המפקח רקע ברגלו וצעק עליו שיעמוד במקומו.
כשהגיע תורו ניגש מישהו למפקח ולחש משהו באוזנו. האיש קרא: "טלפון?", ועזב את המקום. באותו רגע קרא לרב לנדא אחד הרופאים ופסק כי אינו כשיר לשרת בצבא. הרב לנדא יצא מהלשכה ותעודת פטור בידו!
כשקמה הממשלה הזמנית יצא צו כי כל מי שנבדק אחרי תאריך מסוים צריך להיבדק מחדש. אמר הרבי לרב לנדא: "ברוך ה' שעברת את הבדיקה קודם לכן". רק אז הבין הרב לנדא את הדחיפות בציווי הרבי לנסוע מייד לסימפרופול.
(על-פי 'שמועות וסיפורים') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
