חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 י"ח בתשרי התש"פ, 17/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

'ברכת הבנים' בערב שבת * סיום שמונה-עשרה
בירורי הלכה ומנהג

מדורים נוספים
התקשרות 549 - כל המדורים ברצף
במתן-תורה ניתן הכוח לכל אחד שעבודתו תהיה באופן ד"אחת דיבר אלוקים"
הדור של מתן-תורה קשור לדור הגאולה
"גברת שניאורסון מרחוב פרזידנט"
פרשת יתרו
'ברכת הבנים' בערב שבת * סיום שמונה-עשרה
הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

מנהגנו בדבר 'ברכת הבנים' בערב שבת

שאלה: מפני מה אין אנו (חסידי חב"ד) נוהגים ב'ברכת הבנים' בכל ליל-שבת?

תשובה: המקורות שצוינו למנהג זה הם: מהאשכנזים - סידורי: יעב"ץ1, 'עבודת ישראל'2 ו'אוצר התפילות'3, ומהספרדים -  ספר 'כתר שם טוב'4.

כמדומה שאין למנהג זה מקור בכתבי האר"י ז"ל5, ולכן לא הנהיגו זאת רבותינו נשיאינו בין חסידי חב"ד (כמו הרבה מנהגים רבים וטובים). באותם זמנים שנהגו רבותינו (והחסידים) בזה - בערב-יום-הכיפורים6 ולפני החופה7 - הזדמנויות מיוחדות - יש לכך כנראה משמעות מיוחדת.

----------

1) הוצאת 'אשכול' ח"א עמ' תרמ"ד. ושם מבאר הטעם, כי בליל שבת חל השפע, וראוי להמשיכו על הילדים שאין בכוחם להמשיכו על-ידי מעשיהם, ובפרט על הקטנים שלא טעמו טעם חטא.

2) עמ' 195.

3) דף שיב. שם כתב הטעם, לפי שבימות החול כועסים לפעמים על הבנים מחמת הטירדות, ואולי הוציא חלילה קללה מפיו עליהם, לכן עם כניסת השבת והמנוחה מבטלים את כל הקפידות והקללות ע"י הברכות.

4) סימן רסב.

5) ואכן אין מזה מאומה בספר 'אבן השהם - שו"ע מכתבי האר"י', ירושלים תשמ"ח, סימן רעא.

6) ספר-המנהגים עמ' 58, 'אוצר מנהגי חב"ד' אלול-תשרי עמ' קצד.

7) כפי שנהג כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע בנישואי בנותיו - ראה בס' נטעי גבריאל הל' נשואין פי"ג ס"א ובהערה, וש"נ. וכנראה שהיתה בידם מסורת על מנהג זה, כי גם לזה לא ציינו לכתבי האר"י ז"ל.

 

סיום שמונה-עשרה

א. "קודם שפוסע [לאחוריו1], יש לו לכרוע2, ויפסע הג' פסיעות בכריעה אחת"3.

ב. "ועוקר רגל שמאל תחילה"4.

ג. "שיעור פסיעות אלו, לכל הפחות הוא כדי שיתן גודל בצד עקב5, ולכתחילה לא יפסיע פסיעות גסות יותר מזה"6.

ד. "ותחילה יפסיע פסיעה קטנה [כדי ליתן גודל שמאל בצד עקב ימין] ואחר-כך יפסיע פסיעה גדולה [כדי שיתן גודל ימין בצד עקב שמאל], ואחר-כך יפסע באופן שיהיו רגליו שווים [זו אצל זו]"7.

ה. "ובעודו כורע [לאחר סיום הפסיעות8], קודם שיזקוף, יתן שלום לשמאלו ולימינו, והורגלו להשתחוות אחר-כך לפני ה' כעבד הנפטר מרבו"9. ולמעשה:

"הטיית והרכנת הראש בעת אמירת 'עושה שלום' של תפילת לחש, בעת אמירת:

עושה שלום במרומיו - הטיה והרכנה לשמאל המתפלל.

הוא - באמצע.

יעשה שלום עלינו - לימין המתפלל.

ועל כל ישראל ואמרו אמן - באמצע"10.

ו. "יחיד שמתפלל בציבור וסיים תפילתו קודם לציבור, אין לו רשות להחזיר פניו לציבור עד שיסיים ש"ץ תפילתו"11.

ז. "במקום שכלו הג' פסיעות יעמוד ("ויש מחמירים לעמוד במקום שפסע ולכוון שם רגליו כמו בתפילה עד שיגיע ש"ץ לקדושה"12) ולא יחזור למקומו (גם אם אנשים עוברים לפניו13) עד שיגיע ש"ץ לקדושה"14.

ח. בתפילת ערבית כשיש חצי קדיש לאחר שמונה-עשרה, המתין הרבי עד סופו, בקדיש תתקבל עד לפני "תתקבל", ובליל שבת עד תום 'ויכולו'15.

ט. במקום שיש דוחק [או סיבה אחרת], "יכול לחזור למקומו מייד שפתח ש"ץ בקול רם", וכשאומרים פיוטים קודם קדושה, דהיינו למנהגנו בראש-השנה ויום-הכיפורים וכשאומרים תפילות טל וגשם, חוזר מייד שפתח הש"ץ בקול רם16.

י. הש"ץ ימתין כדי הילוך ד' אמות ויחזור למקומו (ובסוף החזרה אין צריך לפסוע, לפי שסומך על הפסיעות שבסוף קדיש תתקבל17), וכן יחיד שצריך לחזור ולהתפלל, או ליפול על-פניו מיושב18. ואם בעת שפסע הגיע הש"ץ לקדושה, יכול לחזור תיכף למקומו לומר קדושה במקומו19.

יא. חוזר למקומו גם כן בשלוש פסיעות בצורה הנ"ל, כאשר רגל ימין ראשונה.

----------

1) שו"ע אדה"ז סי' קכג ס"א. אם יש דוחק מאחוריו, מצדד הערוך-השולחן ס"ה שאפשר לפסוע גם לצדדים.

2) שיעור הכריעה - כשיעור שאר הכריעות (=כפיפות הגב) שבשמונה-עשרה "כדי שיתפקקו כל חוליות שבשדרה" - קצות-השולחן סי' כ סכ"ד, ממשנה-ברורה (סי' קכג ס"ק א, שציין לביאור-הלכה סי' קיג ס"ד שהביא זאת מהרמב"ם הל' תפילה פ"ה ה"י-יב). בהנהגת הרבי לא ראינו כריעה כאן (וגם הכריעה שבשאר המקומות בשמו"ע היתה פחותה משיעור זה האמור בשו"ע אדה"ז סי' קיג ס"ד), וכמובן אינה הוראה לרבים.

3) שו"ע אדה"ז שם (ולא הביא דברי הזוהר פ' פינחס רכט,א שהובא בכף-החיים שם ס"ק ג ובשו"ע-הזוהר שם ס"א, שזוקף אחרי כל כריעה וכו').

4) "להראות כאילו כבד עליו ליפטר מלפני המקום" - שם ס"ה. ואיטר-רגל עוקר רגל ימין תחילה, שם, וראה פרטי העניין בשו"ע הקצר פ"ל הערה 81.

5) "ואפילו אם המקום צר, לפי שפחות מזה אינה נקראת 'פסיעה' כלל" - שם ס"ו.

6) "מפני שנראה כרץ מלפני המלך" - שם.

7) קצות-השולחן סי' כ סכ"ד, משערי תשובה (שם ס"ק ט), שהביא זאת מברכי-יוסף (אות ו) שהביא מאורחות-חיים (הל' תפילה סי' כח) בשם גדול אחד [והמוסגר שבפנים הוא ביאור הקצות-השולחן על זה]. הרבי פסע (גם בקדיש) ארבע פסיעות, היינו עוד פסיעה גדולה לפני השוויית הרגליים. (להעיר משער-הכולל פ"ט סל"ט שהביא ממהרש"א בח"א יומא נג,ב ועוד, וכן ערוך השלחן ס"ב, שקישרו עניין ג' פסיעות לפסיעות שרץ נבוכדנאצר לכבוד ה' בסנהדרין צו סע"א, ושם לגירסתנו הן ארבע). וכבר לימד הרה"ח ר' מנחם-זאב שי' גרינגלאס (מעורכי ס' המנהגים, משפיע ישיבת תומכי-תמימים במונטריאול) לתלמידיו, שאין זו הוראה לרבים.

8) דלא כמנהג העולם שאומרים זאת תוך כדי פסיעה, וראה בבית-יוסף ד"ה וכתב עוד רבינו, ששולל זאת. ובס' 'מנהג ישראל תורה' אות ב הביא מברכי-יוסף ויפה ללב, שכך היתה גירסת האורחות-חיים בגמרא (יומא נג,ב).

9) שו"ע אדה"ז שם ס"א.

10) ספר-המנהגים עמ' 12 מ"קונטרס נה", נדפס בס' המאמרים תש"ח עמ' 147 (ובשו"ע הקצר פ"ל סכ"ד יש כמה טעויות-דפוס בזה), שם נדפסה גם ההערה שבס' המנהגים "ראה בית-יוסף אורח-חיים סי' נו [שם מדובר על כריעה בעושה שלום, ללא פירוט] ושו"ע ר"ס קכג ובנושאי-כלים [שם יש פירוט, ובו חסר "ועל כל ישראל...". הלבוש שם כתב, שיאמר זאת כשמשתחווה לבסוף לפניו (וכן כתבו האליה-רבא, השערי-תשובה, הפרמ"ג והלבושי-שרד). ואם-כן נותר רק ההבדל בזה שלפי השו"ע "הוא" נאמר יחד עם "יעשה שלום עלינו" לימין, ואילו לדידן "הוא" בפני-עצמו ומרכין באמצע], וצ"ע". הרבי נהג (בשנים הראשונות כמ"ש בס' המנהגים, והחל משנה מסויימת, וייתכן שעוד לפני הופעת ס' המנהגים, שינה להבא להלן. ועד"ז בקדיש) לומר: עושה - לימין, שלום - לשמאל, במרומיו - לאמצע, ותו לא. וכמובן שרק הנדפס בס' המנהגים שייך לרבים ולדורות.

11) שו"ע אדה"ז ס"ה (הטעמים: בט"ז ס"ק ה כתב שלא יסתכל במתפללים ויבטל כוונתם, ובלבוש הובא במ"א ס"ק ט כתב כדי שלא יחשדוהו שדילג בתפילה. אדה"ז לא העתיקם, אבל במראה-מקומות שלו (בדפוס הישן אות ל) ברור שההיתר כשהתחיל הש"ץ הוא גם לטעם הט"ז, ודלא כמ"ש הפרמ"ג במשבצות שם).

12) שם ס"ד.

13) למרות ש"קצת מקפידין שלא יעבור אדם לפניהם בעוד שהם עומדין במקום שפסע, שלא יפסיק זה בין ששת פסיעותיהם", שו"ע אדה"ז שם ס"ה (וראה בזה בערוך-השולחן ס"ד. וצ"ב אם מנהגנו להקפיד בזה, ללא חזרה לפני הזמן).

14) "שאם חוזר למקומו מייד, דומה לתלמיד שנפטר מרבו ופסע לאחוריו וחוזר מייד, שסופו מוכיח על תחילתו שלא פסע לאחוריו כדי ליפטר ממנו, אבל כשמגיע ש"ץ לקדושה, נראה לכל שחוזר בשביל הקדושה" - שם ס"ג. היו פעמים שהרבי המתין עד סיום 'מחיה המתים' (בשנים תשכ"ט-תש"ל), והיו שחזר כבר ב'ונאמן אתה' (מנהגי מלך עמ' 19).

15) וראה בעניין זה בס' אשי-ישראל פרק כג הערה רל.

16) שו"ע אדה"ז שם (ולא כמ"ש ערוך-השולחן ס"ק ג שימתין לתחילת הפיוט).

17) שו"ע אדה"ז ס"ז, ספר-השיחות תש"ד עמ' 161, וכן נהג הרבי. "ואם לא התפלל בלחש רק בקול רם [כמו מי ששכח יעלה ויבוא בשחרית ומנחה דראש-חודש, ולכן ירד לומר חזרת הש"ץ], צריך לפסוע שלוש פסיעות אחר תפילתו שבקול רם מלבד הפסיעות שאחר הקדיש" - שו"ע אדה"ז שם, מהגהת הרמ"א ס"ה, מהאבודרהם. ופירש המ"א ס"ק יג הטעם, כי תחילה פוסע כשמסיים תחנונים של עצמו ב'אלוקי נצור', ורק אחר-כך אומר 'תתקבל' על של הציבור.

18) שו"ע אדה"ז שם. בקצות השלחן שם סכ"ה העתיק משו"ע אדה"ז ס"ג את הדעה "וכן יחיד המתפלל צריך להמתין כשיעור שיגיע ש"ץ [מתחילת השמונה-עשרה] לקדושה", ולא ראיתי נזהרים בזה, ובשו"ע הקצר שם הביא זאת רק בהערה (85).

19) קצות-השולחן שם, משערי-תשובה ס"ק ה (בשם ברכי-יוסף ס"ק ג. וכן כתב המשנה-ברורה ס"ק ט, ולא כמ"ש ערוך-השולחן ס"ד שימתין גם אז).


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)