שאלה: במקום מגוריי יש מניין לשחרית בשעה 6 בבוקר בלבד, ובימים הקצרים בחורף מתפללים שמונה-עשרה קודם הזריחה. האם להתפלל עימם או מוטב להתפלל ביחיד בזמן?
תשובה: זמן תפילת שחרית מתחיל בעלות השחר, ומי שהתפלל אחרי שעה זו יצא ידי חובתו. לכתחילה מצווה להתחיל שמונה-עשרה אחר הנץ החמה (ועדיף ומשובח – בדיוק עם הנץ), משום שנאמר (תהילים עב,ח) "ייראוך עם שמש".
במקום שבו קשה להשיג מניין חייבים לעשות מאמץ שיתקיים מניין בכל יום. לכן במקום כזה גם מי שעיתותיו בידו חייב להצטרף למניין המוקדם, כדי להשלים את המניין (במיוחד אם יש שם אבלים, שבזכות המניין מתפללים ומניחים תפילין).
אם אין זה נחוץ, דנו הפוסקים בשאלה אם תפילה בציבור עדיפה מתפילה בזמנה העיקרי. יש שפסקו שתפילה בזמנה עדיפה, וישמע את המניין ויתפלל ביחיד; ויש שפסקו שתפילה בציבור עדיפה, ו"תפילת הציבור נשמעת תמיד".
הרב לוי-יצחק הלפרין ע"ה הביא ראיה לדעה השנייה מזה שבתפילת מנחה מעדיפים תפילה בציבור אף לאחר השקיעה מתפילה ביחיד קודם לכן (אף שיש דעות שזמן מנחה מסתיים עם השקיעה, ויש המעדיפים שיתפלל בזמן ביחיד); כל שכן כאן שהתפילה כשרה בדיעבד לכל הדעות.
אבל גם מי שאינם סוברים כך מעדיפים את התפילה בציבור אם על-ידי הדחייה עלול היחיד לאחר את תפילתו או לשכוח אותה. כמו-כן הם טוענים שלא רצוי להתבטל בקביעות מתפילה בציבור, כי עלולים לבוא מזה לזלזל בתפילה לגמרי.
מקורות: ברכות כו,א-ב. כט,ב. שו"ע סי' פט ס"א וס"ח, ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן שם ס"א וס"ט. שו"ת: ישכיל עבדי ח"ה חאו"ח סי' י. מנחת יצחק ח"ט סי' ט. פרי יצחק ח"א סי' ב. תשובות והנהגות ח"א או"ח סי' סז. ס' אשי ישראל פי"ג ס"ו, וש"נ. וראה ילקוט יוסף (תשס"ד) סי' פט סי"ד (כשאין זקוקים לו למניין). משנ"ב רלג,יד. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
