חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:35 זריחה: 6:30 י"ז בתשרי התשפ"ב, 23/9/21
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

גורל מחוכם
מעשה שהיה

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1774 - כל המדורים ברצף
חיים של אמת; לא זיקוקים
יש חדש
השנים הטובות ביותר – במצרים
יששכר
עקימת האף
להמית את האנוכיות
גורל מחוכם
הכוח שמעל לגלות
למי העולם נותן כסף?
בשורות טובות

חייו של הרמב"ם היו תלויים בתוצאותיה של הגרלה. הפתק שיוציא במו ידיו מהתיבה יחרוץ את דינו – לחיים או למוות חלילה.

האירוע התרחש בימים שהרמב"ם התגורר במצרים. בתחילה עסק בלימוד התורה בלבד ובכתיבת ספריו הגדולים – פירוש המשנה והחיבור ההלכתי הגדול 'משנה תורה', 'היד החזקה'. הרמב"ם היה יכול להתמסר לתורה, בהיותו שותף בעסקי אחיו, שהיה סוחר ובעל ספינה, וניהל את העסקים המשותפים, וכך היה הרמב"ם יכול לעסוק בתורה בלי טרדות.

ואולם יום אחד אירע אסון כבד – אחיו הסוחר טבע בים באזור הודו, במהלך אחת מנסיעות העסקים שלו. הכאב על פטירת אחיו שבר את ליבו של הרמב"ם, והוא נפל למשכב וחלה זמן רב, עד שהצליח להתאושש  ולחזור לאיתנו.

אחרי פטירת אחיו נשאר הרמב"ם בלי מקור פרנסה, והוא נאלץ לצמצם את שעות לימודו ולחפש לו מקור מחיה.

לרמב"ם היה ידע רחב ברפואה. את ידיעותיו שאב מהתורה ומקריאת כתבי הרפואה שהיו קיימים באותם ימים. הוא החל לשמש רופא ולטפל בחולים. עד מהרה יצא שמו כאחד מגדולי הרופאים בקהיר, עד שנקרא לשמש רופאו של הווזיר אל-פאדיל, המשנה למלך מצרים, ולאחר מכן נעשה רופאו האישי של המלך, צלאח א-דין.

לצד עבודתו בקרב אצולת השלטון הוסיף הרמב"ם לשרת את פשוטי העם במסירות ובנאמנות יומם ולילה, כפי שהוא עצמו מתאר באיגרת את עבודתו המפרכת, שנמשכת כל היום ולעיתים גם חלק מהלילה.

המעמד הבכיר שזכה לו הרמב"ם בארמון המלוכה היה לצנינים בעיני אחד השרים. זה קינא בהצלחתו והעליל עלילת שקר ועל-פיה הרמב"ם זומם להרוג את המלך. כשהציג את העלילה לפני המלך והשרים זכה להנהוני הסכמה מצד חבריו, שאותם הכניס קודם לכן בסוד העניינים, בשאיפה לחסל את הרופא היהודי המצליח.

למשמע הדברים זעם המלך מאוד, והורה להביא לפניו את הרמב"ם ולהעמידו למשפט. אבל אז החלו להתעורר בלב המלך התלבטויות קשות. שנים רבות שירת אותו הרמב"ם במסירות ובאמונה, וגם הציל את חייו לא פעם כאשר חלה. הוא התקשה להאמין שהיהודי האציל והנבון זמם מזימה שפלה כל-כך, אך מנגד עמדה עדותו של השר.

במוחו של המלך עלה רעיון – למסור את ההחלטה לשמיים על-ידי הטלת גורל. ביום המחרת יוכנסו לתיבה אחת שני פתקים. על האחד תיכתב המילה 'חיים' ועל השני המילה 'מוות'. הרמב"ם יתבקש להוציא מתוך התיבה פתק אחד, וכך יחרוץ בעצמו את גזר הדין. אם יעלה בידו הפתק 'חיים' – יחיה, ואם יעלה הפתק שבו כתוב 'מוות' – יוצא להורג.

משימת הכנת הגורל הוטלה על שַמש בית המשפט. השר, שהעליל את העלילה, ידע כי השמש אף הוא שונא יהודים, ורקם עימו מזימה זדונית: הוא הורה לו לכתוב על שני הפתקים את המילה 'מוות', וכך יובטח מותו של הרמב"ם: כל פתק שיוציא יישא את המילה 'מוות'.

מזימתם של שונאי הרמב"ם נראתה מושלמת, והם המתינו בקוצר רוח לשעה הגורלית.

למחרת התייצב הרמב"ם בבית המשפט לפני המלך והשרים, והמלך הודיע לו כי גורלו ייחרץ בידי שמיים על-ידי הפתק שיעלה בגורלו.

שאל הרמב"ם את המלך: "אם יעלה בידי הפתק 'חיים', הרי שאני חף מפשע והעלילו עליי עלילת כזב. במקרה כזה מה יהיה דינם של המעלילים עליי?".

השיב המלך: "אם כך יהיה, אוציא אותם להורג תיכף ומייד".

ניגש הרמב"ם בצעדים בוטחים אל התיבה, הוציא מתוכה פתק אחד, ולתדהמת כל הנוכחים הכניסו לפיו ובלע אותו.

ואז פנה הרמב"ם אל המלך ואמר בקול בוטח: "שני פתקים היו כאן. על האחד נכתבה המילה 'חיים' ועל השני 'מוות'. את הפתק שהוצאתי בלעתי, ועכשיו הבה נבדוק מה כתוב בפתק השני. אם נמצא כי נכתבה עליו המילה 'חיים', נדע כי עלה בגורלי הפתק שעליו נכתב 'מוות'. אך אם יתברר כי על הפתק שנותר בתיבה נכתב 'מוות', הרי שבלעתי את הפתק שעליו נכתב 'חיים' ויצאתי חף מפשע".

הורה המלך להוציא את הפתק השני והכול נוכחו לראות כי כתובה עליו המילה 'מוות'. ציווה המלך לזַכות את הרמב"ם ולהוציא להורג את השר המעליל.

לאחר המשפט קרא המלך לרמב"ם ושאלו מדוע בלע את הפתק שהוציא.

השיב הרמב"ם: "לאחר שהמלך הכריז כי אם יעלה בידי פתק ה'חיים' יוציא להורג את השר המעליל, הבטתי בפניו וראיתי כי הוא רגוע לגמרי והחיוך לא מש מעל שפתיו. תהיתי איך ייתכן שאין הוא חרד שההגרלה תגזור את דינו למוות, והבנתי שבוודאי רקח עם שמש בית המשפט מזימה לכתוב על שני הפתקים את המילה 'מוות'. לכן בלעתי את הפתק שהוצאתי כדי להפיל את שונאיי בבור שכרו לי".

המלך התפעל מפיקחותו של הרמב"ם. מייד הורה לחקור את שמש בית המשפט, וזה הודה בפשע. כל המעורבים במזימה נענשו בחומרה, ואילו הרמב"ם המשיך את עבודתו בחצר המלך כשהוא נהנה מאמונו המלא.

(לרגל כ' בטבת, יום ההילולא של הרמב"ם)


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)