הסיפור הבא התרחש לפני כמאה ושישים שנה, ומאז הוא עובר במשפחתנו מדור לדור ומסופר מאב לבן.
ראשית המעשה בעיר יאסי שברומניה. ר' פסח בן ר' זלמן פרידמן נמנה עם חסידיו והיה מבאי ביתו הקרובים של הצדיק רבי ישראל מרוז'ין. ר' פסח למד בבחרותו פרק בתורת הרפואה ולפרנסתו שימש בעיר-מגוריו רופא ורוקח.
ויהי היום ורבו, הצדיק מרוז'ין, ציווה עליו לעלות לארץ-ישראל ולהשתקע בה. "רואה אני בשורש נשמתך כי מקומך בארץ-הקודש", אמר לו. ר' פסח לא שש לגזרה הפתאומית שהטיל עליו הרבי, שכן באותם הימים הייתה ארץ-ישראל שוממה, ויושביה – מחוסרי פרנסה.
"במה אתפרנס ומהיכן אמציא אוכל לבני-ביתי, כאשר אזכה להקים משפחה?", הקשה ר' פסח בעגמומיות.
"ר' פסח יקירי", השיב לו הרבי לאחר הרהור קל, "אם לעצתי תשמע, קבע את מושבך בעיר המקובלים צפת והוסף לעסוק במקצוע הרפואה". בדברו הוציא הרבי ממגירת שולחנו מטבע שנקרא 'רנדל', נתנו לר' פסח והוסיף – "צא לדרך וה' ישלח מלאכיו לפניך ויצליחך בכל אשר תפנה".
על-אף החששות והלבטים חזקה הייתה על ר' פסח מצוות רבו – וכך עשה. אסף את מיטלטליו ויצא לדרך הארוכה, רבת-הסכנות. כאשר זכה לדרוך על אדמת ארץ-ישראל עשה כדבר רבו - פנה לעיר-הקודש צפת, ושם נטע את אוהלו.
באותו זמן הייתה צפת מאוכלסת יהודים יותר מכל שאר ערי הארץ. ר' פסח החל לעסוק ברפואה והמזל האיר לו פנים. מחלות לא חסרו, ולאבחנתו הרפואית ולתרופות שרקח יצא שם טוב. הוא נקרא בפי כול 'דוקטור פסח'.
גם במישור האישי ראה ברכה והצלחה – מצא לו אישה טובה כלבבו, והיא ילדה לו בהמשך ארבעה בנים ובת.
זמן-מה לאחר עליית ר' פסח לארץ הגיעה ארצה פמליה מלכותית מפרוסיה, שבמרכזה הנסיכה, הלוא היא בת הקיסר. השיירה הגיעה מביירות היישר לצפת. בימי שהייתה של הנסיכה ופמלייתה בצפת, נתקפה לפתע מחלה קשה ומסתורית, שהרופאים לא מצאו לה מזור ואף לא הצליחו לעמוד על טיבה ומקורה.
אנשי הפמליה המודאגים פנו אל כל רופא בסביבה, שהיה מסוגל להושיט עזרה ולרפא את הנסיכה. בתוך כך הגיע לאוזניהם שמו של הרופא היהודי, 'דוקטור פסח', ושמען הטוב של תרופותיו המיוחדות. עד מהרה הוזעק ר' פסח למיטת החולה הנכבדה.
לאחר שבדק, דרש וחקר – קבע ר' פסח את סוג המחלה, עמד על שורשה והמליץ על תרופה מסויימת. מכיוון שאותו יום היה יום שישי והשעה כבר הייתה סמוכה לכניסת השבת, חשש ר' פסח להיכנס לספק חילול שבת, ונמנע מלרשום את המרשם. תחת זאת ירד בעצמו לבית-המרקחת שבעיר ורקח במו-ידיו את התרופה. כעבור שעה קלה שב למיטת החולה והשקה אותה מן התרופה.
למרבה השמחה, פעלה תרופתו של ר' פסח על הנסיכה כתרופת-פלאים. בתוך שעה ניכרה הטבה של ממש במצבה. חלפו עוד כמה ימים והנסיכה יכלה לשוב ולעמוד על רגליה, בריאה ומאוששת כאילו לא הייתה חולה כלל.
אסירת-תודה לר' פסח – ואולי גם מתוך חשש שמא תשוב המחלה ותתקוף אותה – הציעה לרופא היהודי להצטרף לפמלייתה וללוותה בהמשך מסעה בארץ.
ר' פסח נענה עקרונית להצעה אך הקדים תנאי למעשה – לצרף אליו מניין יהודים, כדי שבכל מקום יוכל להתפלל בציבור. גם שוחט ביקש לצרף אליו. כך הצטרפו לפמליית הנסיכה למעלה מעשרה יהודים, שליוו אותה בכל תחנות ביקורה בארץ.
עם תום הסיור המלכותי חזרו ר' פסח והנלווים אליו לצפת. הנסיכה הודתה לו על שירותו הטוב והנאמן, בטרם המשיכה לביירות בדרכה למולדתה. לאחר מכן נשתכח העניין מלב כול (או, לפחות, כך נדמה היה).
חלפו שנים. יום אחד מת הקונסול הפרוסי בארץ-ישראל. עתה היה צריך למנות קונסול חדש, והכול המתינו להוראות שיגיעו מפרוסיה.
והנה הגיע שליח מיוחד שהביא עמו צו חתום מאת קיסר פרוסיה, המורה למנות לכהונת הקונסול את ...ר' פסח. במכתב צויין במפורש כי הדבר נעשה על-פי בקשתה והמלצתה החמה של הנסיכה, שלא שכחה לו את חסדו עמה.
ר' פסח קיבל אפוא את התפקיד הרם, ומאותו יום והלאה נהגו בו הכול – יהודים כלא-יהודים – כבוד רב. בן-נינו של ר' פסח, ר' ראובן פרידמן ז"ל מירושלים – שאת הסיפור הזה שמעתי מפיו – סיפר כי כשהיה ר' פסח יוצא מביתו לרחובה של עיר, היו פורשים לרגליו שטיח אדום ושני שומרי-ראש היו מלווים אותו ובידם מטה ארוך, שגולת-כסף בראשו. הם נהגו להקיש בו על הרצפה עם כל צעד, כמכריזים – פנו דרך לקונסול. כמו-כן רשאי היה ר' פסח להנפיק תעודת אזרחות פרוסית לכל מבקש.
ר' פסח חי בארץ-ישראל כארבעים שנה ונפטר בז' בתשרי תרמ"ה. הוא נקבר בצפת, מטרים מספר מקברו של האר"י ז"ל. צאצאיו של ר' פסח פזורים בכל חלקי הארץ והיו ממקימי המושבות הראשונות בגליל ומבוני ירושלים.
(תודתנו למספר הסיפור, מלכיאל סלונימסקי מירושלים – דור שישי לר' פסח פרידמן ז"ל) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
