חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:47 זריחה: 5:47 י' בתמוז התשפ"ד, 16/7/24
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

המקור למסירת הנפש היהודית
שלחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאויטש
מדורים נוספים
שיחת השבוע 1766 - כל המדורים ברצף
כשהרֶשע מתעטף בלוגיקה
יש חדש
המקור למסירת הנפש היהודית
אברהם ושרה
שלושה באחד
איפה מתחילים
המלך כאורח
ברכה בחלום
הציור ריפא את המלחמה
אמירת פרשת העקידה

בשולחן ערוך (אורח חיים א,ה) נכתב: "טוב לומר בכל יום פרשת העקידה". הטעם לזה: "כדי לזכור זכות האבות... כמו שמסר יצחק נפשו". ואכן, הטעם הפשוט לאמירת פרשת העקידה בכל בוקר הוא אזכור זכות האבות, שהרי התפילות הן כנגד הקרבנות, וקודם הקרבת תמיד של שחר היו אומרים: "האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון" (משנה תמיד ג,ב), וציון השם חברון נועד "להזכיר זכות אבות" (רש"י יומא כח,א). כתחליף לכך מזכירים את פרשת העקידה.

אלא שהסבר זה אינו מספק. אזכורה של חברון רומז לשלושת האבות, ואילו פרשת העקידה מבליטה בעיקר את זכותו של אברהם וגם את זכותו של יצחק, אך יעקב אינו מוזכר כלל. מכאן שאמירת פרשת העקידה נועדה לא רק להזכיר את האבות אלא הדגש הוא על מסירת נפשו של יצחק.

הקרבה במחשבה

קריאת פרשת העקידה קודם התפילה מעוררת ביהודי את כוח מסירת הנפש הטמון בו. התפילה עניינה בקשת צרכיו של האדם, ולפניה על המתפלל "לסדר שבחו של מקום" (ברכות לב,א). ההכנה ל'סידור שבחו של מקום' היא על-ידי שיהודי מעורר בנפשו את מסירת הנפש. וגם התפילה עצמה היא בבחינת מסירת נפש – "אליך ה' נפשי אשא".

מובן שאין הכוונה למסירת נפש בפועל, שהרי יהודי נדרש לחיות כנשמה בגוף לאורך ימים ושנים טובות, ואף בלי ייסורים הכרוכים בניסיון העקידה (אברהם אבינו, שהיה בעל מדריגה גבוהה ביותר, הלך לעקידה מתוך שמחה, אבל זו מעלה ייחודית שלו). אלא הכוונה למחשבה על עניין מסירת הנפש, הנחשבת כאילו האדם מסר את נפשו בפועל.

בזכות אברהם

אבל כאן נשאלת השאלה, אם אפשר לקיים את עניין מסירת הנפש במחשבה בלבד, מדוע נזקק אברהם אבינו לעקידה ממש, ועד שהמלאך היה צריך להורות לו "אַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה"? דיי היה שאברהם יהרהר על העקידה והמחשבה תיחשב כמעשה בפועל!

אלא שעצם העובדה שבעבורנו מחשבה על מסירת נפש עולה לכדי מסירת נפש בפועל היא בזכותו של אברהם אבינו, שהלך לעקידה בפועל, ובכך פתח את הצינור בעבור כל בני ישראל שמחשבה תיחשב למסירת נפש.

ירושה לכל יהודי

כך אמרו חז"ל: "מעשה אבות סימן לבנים" (תנחומא לך-לך ט). פועלם של האבות נותן לנו כוח ומקל עלינו לעשות את עבודתנו הרוחנית. ראיה לכך מדברי הקב"ה לאברהם "קום התהלך בארץ", שהליכתו זו הקלה על בניו את הכיבוש העתידי של הארץ.

כך בעניין מסירות הנפש. בספר התניא (פרקים טו-יח) מבואר שבכל יהודי טמונה אהבה נסתרת לקב"ה, שהיא "ירושה לנו מאבותינו". אין היא תלויה בעבודתו של האדם, אלא היא כמו ירושה העוברת ליורש מאליה. כך גם עבודת מסירת הנפש: אצל אברהם זו הייתה עבודה גדולה (ועד שלא היה ידוע מראש אם יעמוד בניסיון, ורק אחרי שעמד בו אמר לו המלאך: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה"). אך בזכותו, כוח מסירת הנפש נטוע בטבעיות בנפשות כל בני ישראל, ועד שאפילו יהודי קל שבקלים מוסר את נפשו למען הקב"ה ברגע האמת.

(תורת מנחם, כרך סב, עמ' 388)


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)