חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:36 זריחה: 6:31 ט"ו בכסליו התשפ"ג, 9/12/22
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

אהבת אחרון שבישראל
סוגיות בתורת רבנו

נושאים נוספים
אור וחום ההתקשרות
פרשת נח | לצאת ולכבוש
משימה לכל אחד
מעלתם של שישה ושבעה בחשוון
טהרת העולם תלויה ביחיד
"קץ הימין" לשיטות השונות של הרמב"ן וה'חתם סופר'
פרשת נח
אהבת אחרון שבישראל
עת לדעת
תש"נ
הלכות ומנהגי חב"ד

על אף הנוהג בעולם לבטל את צורך היחיד מפני הרבים, בשלוש סוגיות שונות ומרתקות מחדש הרבי ביאור נפלא במצוות אהבת ישראל * גשם הוא צורך חיוני אך יש רגשות חזקים ממנו * מנוחת הנפש אמיתית אפשרית רק כשכולם זוכים בנחלה * ומדוע חסרו מספר טעמים מהמָן שירד במדבר? * סוגייה מרתקת מתורת רבינו, מעובדת בידי מערכת 'התקשרות'

שאילת הגשמים

החל מיום ז' מר-חשון מתחילים (בארץ ישראל) לשאול גשמים. מן הראוי היה להתחיל לבקש גשמים מיד בסיום חג הסוכות, שכן אז מסתיים איסוף התבואה מהשדות ונותר להמתין למטר שיבוא כדי לרכך את האדמה לצורך החריש הראשוני.

אלא שחכמים החליטו להתחשב ביהודים שעלו לרגל ממרחקים, שזמן החזרה לביתם ב'נהר פרת' שבקצה הגבול אורך 15 יום. כדי להימנע מלצער אותם בדרכם חזרה ממתינים עם שאלת הגשמים עד שיגיע לבתיהם.

אנו מוצאים כאן דבר נפלא: למרות ששאלת גשמים היא צורך חיוני וקיומי ביותר לאדם שכן, הגשמים הם משאב חיוני בהיותם מצמיחים את המזון הנחוץ לחיי האדם, בכל זאת טובתו של אותו 'אחרון שבישראל' שלא יירטב בגשם בדרך הילוכו דוחָה את שאלת הגשמים של כלל ישראל, למרות שזו שמדובר בענייני נוחיות בלבד!

מצד גודל העניין של אהבת ואחדות ישראל ששוררת בין כל עם ישראל, הרי שטובתו של 'אחרון שבישראל' נוגעת לכלל ישראל עד שכולם מאחרים את בקשת הגשמים, שהיא צורך חיוני ביותר כדי שיבוא לביתו בקלות ובנחת.

ויש להקשות: מצוות אהבת ישראל היא דבר נעלה מאוד, אך לפי פסק ההלכה שמביא הרמב"ם (הלכות תפילה ב, ב) עולה שכאשר יהודי נזקק לדבר מה חלה עליו מצוות עשה לבקש אותו מה' מיד כשנזקק לו: "חיוב מצוה זו... שיהא אדם... שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה". ירידת הגשמים היא אפוא צורך חיוני מהמעלה הראשונה, ועל פי הלכה חלה על האדם חובה לבקש מה' את צרכיו, ובענייננו, שיוריד גשמים מיד כשצריך להם! כיצד ניתן לדחות את הצורך ההלכתי בגשמים רק בגלל התחשבות בחוסר נוחיות של אדם אחר?

בנוסף, קיים איסור הלכתי לצער את הגוף, שכן "אין לאדם רשות על גופו כלל... לצערו בשום צער, אפילו במניעת איזה מאכל ומשקה" (שולחן ערוך אדמו"ר הזקן הלכות נזקי גוף ונפש ס"ד), וכיצד ניתן לעכב את ירידת הגשמים במשך 15 יום כשבזמן הזה נגרם צער לגוף?!

[ולחיזוק הקושיות הנ"ל - הצורך בירידת הגשמים הוא דבר ודאי שכן ארץ ישראל זקוקה לגשמים מיד אחרי החג, ועיכוב הגשמים גורם באופן ודאי לצער הגוף, ומאידך, הדאגה ל'אחרון שבישראל' יכולה לעמוד בספק שכן ייתכן שאותו אדם לא התחייב בעלייה לרגל אם מפני שאין לו קרקע (פסחים ח, ב. ירושלמי פאה ג, ז.), או לפי שאר האופנים שבהם פטור על פי תורה מעלייה לרגל (רמב"ם הלכות חגיגה פרק ב). אך זו בלבד שאנו דוחים את בקשת הגשמים, אלא גם נאסר לשאול גשמים עד ליום ז' חשון!]

הביאור בזה:

החובה ההלכתית לבקש את צרכיו מה' היא כאשר האדם מרגיש את הצורך בדבר.

אך כאשר יהודי חדור ברגש של אהבת ואחדות ישראל כדרוש, הרי ביודעו שקיימת אפשרות (אפילו על הספק בלבד) שיהודי אחר, 'אחרון שבישראל' שנמצא בדרכו לביתו בנהר פרת יצטער על הגשם שירטיב אותו בצעדתו, הרי שהוא מאבד את הצורך בירידת הגשמים, ובוודאי לא ייתכן שייהנה מגשמים שיצמיחו את שדותיו, בשעה שיש מקום לחשש שהדבר יגרום צער ליהודי אחר.

במצב כזה, שהיהודי לא מרגיש בצורך הגשם, אין חיוב הלכתי לבקש את צרכיו מה'.

גם איסור של צער הגוף נעדר, שכן, הגשם שירד ב-ו' חשון לא יצמיח את הלחם באותו יום, שהרי תהליך גידול והפקת הלחם אורך שבועות מספר, והצער הכרוך בהמתנה הינו תודעתי בלבד – מההבנה שבעתיד צמיחת התבואה תתעכב בגלל העיכוב בירידת הגשמים.

אבל ביודעו שייתכן שיהודי אחר יחווה צער גופני מהגשמים הללו – מתבטל אצלו כל רצון בירידת גשמים, וממילא, אין לו שום צער ברגש הלב או במוח מזה שאינו שואל גשמים, ואדרבה, אם ירד גשם לפני ז' בחשון הוא יצטער על צערו של 'אחרון שבישראל' שמתעכב בדרך!

נמצאנו למדים עד כמה גדולה הדגשת העניין של אהבת ואחדות ישראל, שלא זו בלבד שבגלל טובתו של 'אחרון שבישראל' מוכן יהודי לוותר על צרכיו, למרות שהוויתור גורם לו צער, אלא בהיותו חדור כל-כך ברגש של אהבת ישראל הוא לא מרגיש צורך בגשמים, וירידת הגשמים אף תצטער אותו ביודעו שקיימת אפשרות שהגשמים הללו יגרמו אי נעימות 'לאחרון שבישראל'.

עניין זה נפסק כדין בשולחן ערוך והוא מציג את כל בני-ישראל בוודאות כמי שחדורים ברגש של אהבת ישראל כדרוש, וכל יהודי, גם האדם הפשוט ביותר, מאבד כל רצון וצורך בירידת גשם בגלל חשש שיבוא על ידי כך צער ליהודי אחר.

(משיחת ליל ז' מר-חשון. תורת מנחם תשמ"ו ח"א עמוד 506)

הבאת ביכורים

חז"ל לומדים (קידושין לז, ב) שמצוות ביכורים חלה רק לאחר כיבוש וחלוקת הארץ, שנמשכו בפועל כ-14 שנה. עד לסיום הכיבוש והחילוק לא הביאו ביכורים.

מצוות הבאת הביכורים לבית-המקדש מביעה הודיה לקב"ה על הכניסה לארץ ישראל ועל ההנאה מפירותיה, וכדברי רש"י היא מבטאת את ההיפך מכפיות טובה – "שאיני כפוי טובה".

יש להבין:

יחידים מבני ישראל כבר זכו לקבל את חלקם בירושת הארץ ושדותיהם הצמיחו גידולים. הואיל וכך, מדוע עליהם להמתין 14 שנה עד שכל כלל ישראל יקבלו את חלקם בארץ, ולא להביא את ביכורי תבואתם תכף ומיד לקב"ה ולהוקיר תודה על כך?

כאן באה לידי ביטוי עומק האחדות הפנימית של עם-ישראל. מצוות הבאת הביכורים באה לתת תודה על שלימות הטוב. לכן מביאים ביכורים רק מפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, ובמיוחד "מקרא ביכורים", הנאמר רק "בזמן שמחה" (רש"י דברים כו, יא) מתוך הנאה ושמחת הלב.

כל עוד יש יהודי שעדיין לא קיבל את נחלתו, ועדיין חסרה לו השמחה של ירושת הארץ, פוגע הדבר גם בשמחתם של כל האחרים, גם מי שכבר קיבל את נחלתו, מצד האחדות הפנימית שבין כל בני ישראל. לכן עדיין אי-אפשר להביא ביכורים, מכיוון שאין כאן עדיין שלמות של שמחה.

רק לאחר שכל בני ישראל קיבלו את חלקם בארץ, ניתן להביא ביכורים ולהוקיר תודה בשמחה מושלמת.

(ליקוטי שיחות כרך ט, עמוד 152)

שומרים על התינוקות

התורה מספרת על הטענות שבני-ישראל השמיעו בפני משה רבינו: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקישואים ואת האבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים" (יא, ה).

על המילים "את הקשואים" מביא רש"י מהספרי (על הפסוק): "אמר רבי שמעון: מפני מה המן משתנה לכל דבר חוץ מאלו? מפני שהן קשים למניקות. אומרים לאשה אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק...".

יש לשאול, מדוע מנע ה' מכל בני ישראל את טעמם של מינים אלו במָן רק בגלל שהם טעמים שמזיקים למניקות - מיעוט קטן בייחס לכול עם-ישראל?

הביאור:

בעל המאמר אותו מביא רש"י בפירושו הוא רבי שמעון בר-יוחאי. שיטתו היא, שפעמים ייתכן שמיעוט מכריע את הרוב.

רבי שמעון אמר (סוכה מה, ב): "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואילמלי אלעזר בני עמי, מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואלמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם ועד סופו".

כלומר, רבי שמעון אחז שלמרות היותם יחידים ממש, ביכולתם להכריע את כל העולם כולו. זה משום שרבי שמעון בר יוחאי 'רואה' את כל ישראל בכל הדורות כולם כמציאות אחת ממש, ולכן מעשה של יחיד ופרט בישראל נוגע לכלל כולו.

וכן להפך: כאשר ישנו דבר שיכול להזיק את המיעוט כדאי למנוע את העניין המזיק מהרוב, כדי שלא יהיה שום חשש, אפילו חשש רחוק ביותר שתגיע רעה זו למיעוט בישראל.

לכן נמנעו מכל עם ישראל מספר טעמים במָן, כדי שהמניקות לא ישימו לב שכל ישראל נהנים ממאכלים טובים ויתאוו להם, ואז הן תינזקנה מהם. בשביל טובתן של המינקות כדאי למנוע מכל עם ישראל להנות מטעם המאכלים האלו.

מכאן אנו למדים עד היכן נדרשת ההשתדלות והדאגה למען טובתו של איש פרטי, אפילו אם הוא תינוק, כפי שאנו רואים שהקב"ה מנע מאכלים טובים מכל בני-ישראל כדי שלא יהיה חשש היזק לתינוקות היונקים.

אם כך בגשמיות, כל שכן שצריך להשתדל ולמסור את הנפש לדאוג לטובתם הרוחנית של קטנים וקטנות מישראל, ולדאוג שיקבלו חינוך על טהרת הקודש, באופן ש"גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כב, ו).

(ליקוטי שיחות חלק ל"ג עמוד 76)


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)