הערמומי מסוכן
״והנחש היה ערום״ (בראשית ג,א). אף-על-פי שהיו בעולם הרבה קליפות, אף אחת לא יכלה להכשיל את האדם, אלא הערמומי הוא שהכשילו.
(ספר השיחות תש״ה)
הסתכלות מזיקה
״ותרא האישה... ותאכל ותיתן גם לאישהּ״ (בראשית ג,ו). אל יאמר אדם שהואיל וחסיד אני וחכם אני, הרי ההסתכלות במקום בלתי-ראוי לא תזיק לי. הלוא חווה הייתה אחת מצלעותיו של אדם הראשון, יצירת כפיו של הקב״ה, ובכל-זאת נכשלה בחטא חמור כל-כך על-ידי ראייה והסתכלות, ועל-ידי זה הביאה מיתה לעולם.
(הרבי מליובאוויטש)
הפכו להיות נפרדים
״ותיפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם״ (בראשית ג,ז). צריך היה לומר 'עיניהם'. אלא שאחרי שאכלו מעץ הדעת נפקחו עיניהם לראות שהם שניים, נפרדים זה מזה.
(רבי שמחה-בונם מפרשיסחה)
טעם עפר
״על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך״ (בראשית ג,יד). הלומד תורה ואין כוונתו אלא לשם תועלת חומרית, הרי הוא דומה לנחש, שגם אם יאכל מעדני מלך לא ירגיש אלא טעם עפר, ואין לו מושג על שום טעם אחר.
(עיטורי תורה)
מקור העצבות
הנחש בטבעו שרוי תמיד בעצבות. ולכאורה, מה חסר לו ואילו דאגות יש לו? אפילו דאגה למזונות אין לו, שכן עפר יש בכל מקום. אלא שהתכונה המאפיינת את 'הנחש הקדמוני' היא 'הרגשת עצמו'. לכן הוא שרוי בעצבות תמידית, כי 'הרגשת עצמו' היא סיבת העצבות.
(ספר המאמרים תש״י)
אתה שידכת
״האישה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל״ (בראשית ג,יב). הלוא אתה, ריבונו של עולם, נתת לי אישה זו. וכי הייתי צריך לבדוק את דבריה ומעשיה, אחרי שאתה עצמך שידכת לי אותה?
(אור החיים)
כוח התשובה
״ויתפרו עלי תאנה״ (בראשית ג,ז). "אילן שאכל אדם הראשון ממנו, רבי נחמיה אומר תאנה היה, שבדבר שקלקלו, בו נתקנו" (ברכות מ). בשעה שאדם הראשון עשה תשובה על חטא עץ הדעת, הפך את חושך החטא לאור, ואת הרע לטוב. כוח התשובה גדול כל-כך עד שהזדונות נעשים לו כזכויות. לכן נעשה לו לבוש מהאילן שבו היה החטא עצמו.
(דרך אמונה) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
