נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	העולם ממתין לתיקון
	'לפרוק' את תשרי
	שבחו של גן עדן
	נצחיות הגוף על-ידי הנשמה
	"צריכים לדעת מה הקב"ה דורש"!
	פרשת בראשית
	עת לדעת
	תש"נ
	הלכות ומנהגי חב"ד

ארבעה נהרות סבבו את גן העדן, שמותיהם מצויינים בתורה ורש"י דן בהרחבה במשמעויותיהם *  ביאור נפלא בדברי רש"י, שמעניק הבנה חדשה לסוגיה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. על¹ הפסוק "שם האחד פישון וגו'", מפרש רש"י: "פישון – הוא נילוס נהר מצרים, ועל שם שמימיו מתברכין ועולין ומשקין את הארץ נקרא פישון, כמו ופשו פרשיו². דבר אחר פישון שוא מגדל פשתן, שנאמר אצל מצרים ובושו עובדי פשתים³. גיחון – שהיה הולך והומה והמייתו גדולה מאוד, כמו וכי יגח⁴, שמנגח והולך והמוה. חדקל – שמימיו חדין וקלין. פרת – שמימיו פרין ורבין ומברין את האדם".

וצריך להבין:

מדוע הוצרך רש"י לפרש טעם למה נקראו ארבעת הנהרות בשמות אלו?!

ובהקדים – שיש מקומות שהתורה מפרשת טעם השמות (היינו, הקשר והשייכות של השם עם תוכן הדבר שנקרא בשם זה), וכמו השם "חוה", "כי היא הייתה אם כל חי"⁵, וכן "קין" על שם "קניתי איש את ה'"⁶, וכן "שת" – "כי שת לי אלוקים זרע אחר גו'"⁷;

ואף-על-פי-כן, כאשר התורה אינה מפרשת טעם על שמו של "הבל" או "חנוך", וכן כל שאר השמות – לא מתעכב רש"י לבאר את הטעם שנקראו בשם זה [וגם אינו אומר "לא ידעתי", כפי שכותב בכמה מקומות שבהם אינו יודע הפירוש על דרך הפשט⁸], כיון שבפשטות הכתובים אין הכרח לבאר טעמי השמות, וכדברי רבי אברהם בן עזרא⁹: "אל תבקש טעם לכל השמות כו'" (אף שבמדרשי חז"ל נתבארו טעמים לכמה שמות¹⁰).

ואם כן, מדוע הוצרך רש"י בכלל לבאר טעם השמות של ארבע הנהרות?!

וגם ללא ראיה מפסוקים אחרים – יוקשה מפסוק זה גופא:

באותו פסוק שבו נאמר "שם האחד פישון", נאמר גם "הוא הסובב את כל ארץ החווילה", ורש"י אינו מפרש טעם השם "חוילה" (אף שבמדרש מצינו טעם לדבר¹¹), כיון שבפשטות הכתובים אין צורך לבאר טעמי השמות; ואם כן, מהו הצורך לפרש טעמי השמות של ארבעת הנהרות?!

והרי הדברים קל וחומר: ומה בנוגע לשם "הבל", שנזכר מיד לאחרי השם "קין", ובין השם "חוה" שלפני זה והשם "שת" שלאחרי זה, שבהם נתפרש טעם השם, לא הוזקק רש"י לבאר טעם השם – בפסוק דידן שבו נזכר גם "ארץ החוילה", ללא פירוש טעם השם, בוודאי לא הוצרך רש"י לפרש טעם שאר השמות שבפסוק.

ב. בנוסף לשאלה הכללית הנ"ל – צריך להבין גם כמה פרטים בפירוש רש"י זה:

א) בפירוש הראשון מביא ראיה ממה שכתוב "ופשו פרשיו". ואינו מובן: מדוע הוצרך להביא ראיה מפסוק בחבקוק, בה בשעה שמצינו תיבה זו בחומש – בפרשת תזריע, שבה נאמר תיבת "פשה" ריבוי פעמים!

ולא עוד אלא ששם לא פירש רש"י תיבה זו אפילו פעם אחת, כיון שמובנת בפשטות הכתובים: "הנגע עמד בעניו ולא פשה", "ואם פשה תפשה גו'"¹², היינו, שפשה הוא מלשון ריבוי, שהנגע נתרבה ונתפשט.

ואם כן, מדוע הוצרך רש"י להביא ראיה ("כמו") ממאורע שאירע לאחר ריבוי שנים, שחבקוק אמר בנבואתו על בבל: "ופשו פרשיו"?

ב) בנוגע לשם "פרת" – מפרש רש"י: "שמימיו פרין ורבין ומברין את האדם". ולכאורה: בשם "פרת" מרומז רק עניין ד"פרין", וכפי שזוכר הבן חמש למקרא מה שפירש רש"י בפסוק¹³ "פרו", "לשון פרי, כלומר, עשו פירות"; אבל בנוגע להמשך פירושו, "ורבין", וכן "מברין את האדם" – היכן מרומז כל זה בשם "פרת"?

ולאחרי זה ממשיך רש"י ומפרש "כוש ואשור" – כי, אף-על-פי ש"כוש" ו"אשור" נזכרו בפסוק לפני "פרת" (כדיוק המפרשים¹⁴), משנה רש"י את הסדר ומפרט תחילה "פרת", כיון שרוצה לפרש תחילה את השמות של כל ארבעת הנהרות, ואחר כך חוזר לפרש "כוש ואשור". אבל, כאמור, הקושיא היא מדוע צריך רש"י בכלל לפרש את שמותיהם של ארבעת הנהרות דווקא, ומה גם שאינו מפרש את השם "ארץ החוילה" שבפסוק זה עצמו.

ועל כורחך צריך לומר, שכוונת רש"י לתרץ שאלה פשוטה שמתעוררת אצל הבן חמש למקרא בנוגע לשמות ארבעת הנהרות, שלכן לא צריך רש"י לפרשהּ, אלא לבאר מיד את התירוץ, על ידי פירוש שמותיהם, וכפי שיתבאר לקמן.

ג. [...] הביאור בפירוש רש"י:

כאשר הבן חמש למקרא לומד אודות ארבע הנהרות, "שם האחד... ושם הנהר השני וגו'" – מתעוררת אצלו שאלה פשוטה: כיון שמדובר כאן אודות בריאת גן עדן קודם בריאת אדם הראשון – מהו הצורך בקריאת שמות לנהרות אלו, בה בשעה שאין מי שיקרא להם בשמות אלו?!

ושאלה זו מתרץ רש"י על פי פירוש שמות הנהרות, שבהם מודגשת גודל מעלת גן עדן.

ובהקדמה:

בפסוקים אלו מדובר אודות שבחו של גן עדן¹⁵: "ויטע... גן בעדן... ויצמח... (בו) כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים גו' ועץ הדעת".

ועל-פי-זה יש לבאר מה שכתוב בנוגע ל"ארץ החוילה" (שזהו סימן על הנהר "פישון" ש"הוא הסובב את כל ארץ החוילה"), "אשר שם הזהב", ומוסיף: "וזהב הארץ ההיא טוב שם הבדולח ואבן השוהם" – דלכאורה אינו מובן: למאי נפקא מינה מה קורה ב"ארץ החוילה"?! – אלא כל זה הוא כדי להפליא את שבחו של גן עדן, שנהר פישון שיצא ממנו והיה סובב את כל ארץ החוילה, פעל בארץ החוילה שיהיה שם זהב, ולא סתם זהב, אלא זהב משובח ("זהב... טוב"), וכן "בדולח" ו"אבן השוהם" – שכל זה היה מצד הנהר פישון שיצא מגן עדן!

ועל פי זה יתבאר גם מה שכתוב "ונהר יוצא מעדן גו' והיה לארבעה ראשים" – דלכאורה אינו מובן דיוק הלשון "ראשים", ולא (כהלשון הרגיל בנוגע לנהרות) "יאורים" וכיוצא בזה?

והביאור בזה – שכיון שכאן מדובר אודות שבחו של גן עדן, הנה אם היה כתוב "והיה לארבעה נהרות", אזי היה הבן חמש למקרא שואל: מה ההפלאה שבדבר?! גם במדינת צרפת יכולים לראות נהר גדול שנחלק לחמישה (ויותר) חלקים!

ולכן נאמר "והיה לארבעה ראשים" – כדי להדגיש את גודל ההפלאה של גן עדן, שהנהר שיוצא מתחלק לארבעה נהרות שהם "ראשים", היינו, שהם המקור לכל הנהרות שבעולם.

ד. ובהמשך לזה מתרץ רש"י את שאלת הבן חמש למקרא מהו הצורך בקריאת שמות לארבתע הנהרות – שגודל שבחו של גן עדן מתבטא גם בכך שממנו יוצאי ארבע נהרות שיש בהם מעלות מיוחדות, כמודגש בשמותיהם:

"שם האחד פישון" – "על שם שמימיו מתברכין ועולין ומשקין את הארץ נקרא פישון, כמו ופשו פרשיו" ("פשו" מלשון ריבוי¹⁶); או על שם "שהוא מגדל פשתן (כי בתיבת "פישון" ישנם שלושת האותיות פ' ש' ן' שבתיבת "פשתן"), שנאמר אצל מצרים ובושו עובדי פשתים", והיינו, שבמצרים היה פשתן מצוי לרוב¹⁷, ועד כדי כך, שהסימן על המצריים הוא: "עובדי פשתים"¹⁸.

"ושם הנהר השני גיחון" – "שהיה הולך והומה והמייתו גדולה מאוד, כמו וכי יגח, שנגח והולך והומה". והטעם שרש"י אינו צריך להביא ראיה, "כמו וכי יגח" – כי, "גיחון" אינה תיבה שפירושה מובן בלשון הקודש [ואדרבה: בהמשך הפרשה¹⁹ נאמר "על גחונך תלך", שפירושו הוא להיפך ממעלת הנהר שצריכה להתבטא בשם "גיחון", "שהיה הולך והומה וכו'], ולכן מביא רש"י ראיה ממה שכתוב "וכי יגח", שנגיחת השור היא מתוך רעש כו'.

"ושם הנהר השלישי חדקל" – שמימיו חדין וקלין". וכאן אין צורך בפירוש כלל, כי "חד" ו"קל" הם תיבות בלשון הקודש שפירושם מובן.

"והנהר הרביעי הוא פרת" – שמימיו פרין ורבין ומברין את האדם".

ובהקדים:

על הפסוק "פרו ורבו"²⁰ מפרש רש"י: "אם לא אמר אלא פרו, היה אחד מוליד אחד ולא יותר, ובא ורבו, שאחד מוליד הרבה".

ובנידון דידן: אם נפרש שהשם "פרת" מורה רק "שמימיו פרין", אינו מובן מהו החידוש וההפלאה בזה? – ולכן בהכרח להוסיף גם "ורבין".

ורש"י מוסיף "ומברין את האדם" – כי, בנוגע לפעולה בארץ, הנה בשלמא בנוגע ל"פישון" ש"הוא נילוס נהר מצרים", יש צורך בכך ש"מימיו מתברכין ועולין ומשקין את הארץ", כיון שאין גשמים יורדים במצרים אלא נילוס עולה ומשקה את הארץ²¹; אבל בנוגע לנהר פרת, הרי השקיית הארץ היא על ידי הגשמים [וכפי שפירש רש"י²² שקודם בריאת האדם "לא המטיר ה' אלוקים על הארץ", לפי שאדם אין לעבוד את האדמה, ואין מכיר בטובתן של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם, התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים"], ועל כורחך צריך לומר שפעולת האדם הריבוי של נהר פרת ("שמימיו פרין ורבין") היא – ש"מברין את האדם".

ועדיין צריך לבאר, מדוע מביא רש"י ראיה ממה שנאמר בחבקוק, ולא מתיבת "פשה" שנאמרה כמה וכמה פעמים בפרשת תזריע (שמזה מוכח שהפירוש כאן אינו כמו בפרשת תזריע), וכן מהו הצורך בשני פירושים כפי שיתבאר בהזדמנות אחרת (כיון שהשעה מאוחרת, וצריכים תיכף להתפלל מנחה).

(משיחת שבת פרשת בראשית תשע"ט – תורת מנחם כרך נד עמ' 244 ואילך)

__________________________

1)    קודם שהחל בביאור דברי רש"י אמר כ"ק אדמו"ר שליטא: "כיון שפירוש רש"י שידבור אודותיו ביום שבת קודש זה הוא על הפסוק "שם האחד פישון וגו' פרת", "שמימיו פרין ורבין וכו'" – הנה בהתוועדות זו יסורו ההגבלות בנוגע לאמירת "לחיים", הן ההגבלה דג' כוסיות קטנים, והן ההגבלה דארבעים שנה, אבל בתנאי שיהיה זה בנחת, ולא באופן פראי, ורק בנוגע להתוועדות זו, לא באופן שימשיכו זאת על כל השנה...".

2)    חבקוק א, ח.

3)    ישעיה יט, ט.

4)    משפטים כא, כח.

5)    פרשתנו ג, כ.

6)    שם ד, א.

7)    שם כה.

8)    ראה ליקוטי שיחות חלק ה בתחילתו בשולי הגיליון הא'. וש"נ.

9)    נח י, ח.

10)  ראה – לדוגמא – תורה שלמה על הפסוק בראשית ה, ט (אות מז) ואילך.

11)  ראה תורה שלמה על הפסוק (אות צו).

12)  תזריע יג, ה-ז. ועוד.

13)  פרשתנו א, כב.

14)  ראה לב ארי (ווילהרמש-דארף, תל"ד) על הפסוק.

15)  ב, ח ואילך.

16)  ראה פירוש רש"י שם: "רבו פרשיו".

17)  ראה גם פירוש רש"י משלי ז, טו.

18)  ראה פירוש רש"י שם: "זורעי פשתים על הנהר".

19)  ג, יד.

20)  פרשתנו א, כב.

21)  פירוש רש"י ריש פרשת מקץ, ויגש מז, י.

22)  פרשתנו ב, ה.

סיכום:

רש"י מתעכב לבאר את משמעות שמותיהם של הנהרות היוצאים מגן עדן, כגון: "חידקל – מימיו חדין וקלין" וכיוצא בזה.

צריך להבין:

א) בלימוד פשוטו של מקרא אין צורך להתעכב על משמעות שמות אנשים ומקומות. מדוע, אם כן, מפרש רש"י את התוכן והמשמעות שבשמות הנהרות היוצאים מגן עדן?

ב) בשם "פרת" מפרש רש"י: "שמימיו פרין ורבין ומברין את האדם". לכאורה, השם "פרת" רומז רק על כך שהמים "פרין", ומניין לרש"י שמימיו גם "רבין ומברין את האדם"?

הביאור:

א) שמות אלה ניתנו לנהרות עוד קודם בריאת האדם, וקשה: מפני מה זקוקים לשמות? הרי אין אדם שייקרא בהם! וליישב שאלה זו מבאר רש"י כי שמות אלה מבטאים את מעלותיהם של הנהרות, "מימיו פשין ורבין" "מגדלי פשתן", ומתארים את שבחו של גן עדן, שיוצאים ממנו נהרות בעלי מעלות מיוחדות.

ב) על הפסוק "ויברך אותם אלוקים לאמר פרו ורבו" מפרש רש"י: "אם לא אמר אלא 'פרו' – היה אחד מוליד אחד ולא יותר, ובא 'רבו' שאחד מוליד הרבה". לפי זה, צריך לומר כי השם "פרת" כולל גם שמימיו "רבין", שהרי בזה שמימיו "פרין" – "אחד מוליד אחד" – אין מעלה מיוחדת כל כך.

אולם, גם מה שמימיו "רבין" אין מעלה גדולה כל כך, כיון שבלאו הכי השקיית האדמה נעשית על ידי גשמים. בהכרח לומר שבמימיו מעלה נוספת "מברין גופו של אדם", וזהו שבחו של גן עדן, שיוצאים ממנו נהרות כה מובחרים.

ושבחי הנהרות מודגשים במיוחד לאור הלשון "ארבעה ראשים", שכן, נהרות גן-עדן הם המקור לכל הנהרות בעולם כולו.