נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת האזינו | הקרוב והרחוק
	המענה האמיתי
	יום חנוכת המקדש
	עבודת יום-הכיפורים – בבית-המקדש
	ערים שלמות, קריות ומוסדות נמסרו לרבי באמצעות 'מפתח'
	יום-הכיפורים
	היום הקדוש במחיצת רבותינו
	"לכתחילה אריבער"
	עת לדעת
	"אמת, מה נהדר"
	הלכות ומנהגי חב"ד
	הלכות ומנהגי חב"ד

ח' תשרי  

תקנ"ב

יום פטירתו של הרה"ק ר' ברוך אביו של כ"ק אדמו"ר הזקן. מנוחתו כבוד בעיר סוליש (כיום -וינוגרדוב) באוקראינה.

(אג"ק אדמו"ר הזקן ע' 9)

על שנות חייו האחרונות של הרה"ק ר' ברוך ועל הסתלקותו מסופר:

רבי ברוך גר בעיר ליאזני, ולא היה יכול לסבול שבנו כ"ק אדמו"ר הזקן קם בפניו וחולק לו כבוד רב. הוא היה טוען: איך יתכן שאיש אשר שכינה מדברת מתוך גרונו יעמוד בפניו. ולכן החליט לעזוב את ליאזני והחל נודד מעיר לעיר. בכל מקום היה מגיע לבית הכנסת וכולם הכירו בו שאין הוא איש פשוט והיו מזמינים אותו לסעוד על שולחנם.

כך נדד ממקום למקום עד שהגיע לעיר סוליש שבהונגריה, שם ביקשו אחד מעשירי העיר להתארח אצלו. אותו עשיר, שעסקו היה בעשיית יי"ש, ראה ברכה רבה בעסקיו באותו יום. הוא הבין שההצלחה באה לו בגלל אותו אורח, ולכן ביקש מרבי ברוך שישאר בביתו באופן קבוע. הסכים רבי ברוך להצעתו של האיש ונשאר לגור בביתו של העשיר שדאג לכל צרכיו.

רבי ברוך חי שם שנים אחדות. כשהרגיש שהגיע זמן הסתלקותו, נקבצו ובאו אליו כל גדולי וחשובי העיר, וישאלוהו האם יש לו בנים והיכן מקומם, כדי להודיע להם. אמר להם רבי ברוך: יש לי ארבעה בנים ברוסיה, כולם רבנים, לשנים מהם צריך להודיע, לאחד צריך רק לרמוז ולרביעי לא צריך כלל להודיע, כי ידע בעצמו. אחרי הסתלקותו קברו אותו בכבוד גדול והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.

(ימי חב"ד ע' 13)

כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ כותב:

רבי ברוך, היה צדיק נסתר ולמדן מופלא ועסקן בעניני צדקה והתנהג בפשטות כאחד מבעלי הישוב.

(סה"מ תש"ט ע' 87)

ט' תשרי

תקנ"ג

כ"ק אדמו"ר הזקן ביקר בציון קבורתה של הרבנית דבורה לאה [המשך לאירוע של ג' תשרי] והורה לקחת גם את התינוק (ה'צמח צדק') לשם. בעמדו ליד הקבר, אמר:

דבורה לאה בת שטערנא! היום ערב יום הכיפורים, ברכי נא את בנך יחידך היתום מנחם מענדל בן דבורה לאה, שזה הקטן גדול יהיה בתורת הנגלה והנסתר בהצלחה, במעשים טובים ובאריכות ימים ושנים. בקשי נא רחמים עלי, על קהל עדת החסידים ועל תורת הבעל שם טוב!

(סה"ש קיץ ת"ש ע' 66)

י' תשרי, יום הכיפורים

תקנ"ג

כ"ק אדמו"ר הצמח צדק בהיותו אז בגיל שלוש, צם ביום הכיפורים כמו המבוגרים.

(סה"ש קיץ ת"ש ע' 66)

י"א תשרי

תקנ"ג

כ"ק אדמו"ר הצמח צדק הוכנס ללמוד ב"חדר" על ידי סבו כ"ק אדמו"ר הזקן. רבנו הזקן גם לקח את הצמח צדק לקבר אמו, וליד הקבר הכריז בקול חזק ושמח:

מזל טוב דבורה לאה בת שטערנא! היום אני מכניס את בנך מנחם מענדל בן דבורה לאה לתורה. ברכי אותו כשם שנכנס לתורה כן יכנס לחופה ולמעשים טובים באריכות ימים ושנים!

(סה"ש קיץ ת"ש ע' 67)

י"ב תשרי

תקל"ז

יום הסתלקות הרה"ק ר' אברהם המלאך, בנו יחידו של הרב המגיד ממזריטש, בגיל שלושים ושבע. מנוחתו כבוד בעיר פסטוב שליד קיוב באוקראינה.

הרה"ק ר' אברהם נקרא בפי כל "המלאך", כי היה קדוש מרחם. דרך עבודתו היתה נפלאה מאד. כשהיה מתלהב היה קרוב לכלות הנפש.

על גודל קדושתו של הרב המלאך סיפר כ"ק אדמו"ר הצמח צדק:

בשעה ש"המלאך" התפלל ברכת "יוצר אור" היתה התלהבותו גדולה כל כך, שאפשר היה להדליק ממנה קיסם, והפטיר אדמו"ר הצ"צ: אין זו גוזמא!

(מגדל עז ע' קפח)

כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ כותב:

להרב המלאך לא היתה שייכות לעולם הזה כלל; הוא היה מופשט לגמרי מהעולם.

(ימי חב"ד ע' 16)

מעניין לציין: באותו יום שהמלאכים ביקרו את אברהם אבינו לאחרי ברית מילה שעשה לעצמו (לפי דעת 'פרקי דרבי אליעזר' שזה היה ביום הכיפורים), ביום שלישי למילתו - הוא יום ההילולא של הרה"ק ר' אברהם המלאך.

י"ג תשרי

תרמ"ג

יום הסתלקות כ"ק אדמו"ר מהר"ש, אור ליום שלישי בשעה 11:51 בלילה, בגיל ארבעים ושמונה וחצי. מנוחתו כבוד בעיר ליובאוויטש ליד ציון אביו כ"ק אדמו"ר הצמח צדק.

לפני הסתלקותו ביקש שכל אחד מילדיו יכנס אליו כדי להפרד ממנו. נכנסו רבי זלמן אהרן (הרז"א), אחריו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב שבכה מאד, ואחריו הבן הצעיר רבי מנחם מענדל, ושוחח עם כל אחד. אחריהם נכנסו הבנות, כשנכנסה הבת הצעירה חיה מושקא, שהיתה אז ילדה בת אחת עשרה, אמר לה: "אני ואמא היינו צריכים להוביל אותך לחופה, אבל כאשר הקדוש ברוך הוא אינו רוצה" - - -  ובירך אותה בהנחת ידיו הקדושות על ראשה. מיד לאחר שיצאו ילדיו, נסתלק מן העולם כשהוא יושב על כסאו.

(ימי חב"ד ע' 17)

מספרים על גבורת רוחה של הרבנית דבורה לאה בת כ"ק אדמו"ר מהר"ש, שכאשר נודע לה על הסתלקות אביה, הסתובבה ופניה אל הקיר, וכך עמדה במשך שלוש יממות; היא לא ידעה ולא שמעה מכל הנעשה סביבה!

(תורת מנחם ח"ד ע' 25)