נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת ניצבים-וילך | חיבור נס וטבע
	עשירות כפשוטה!
	כלל ופרט וכלל
	ושב ה' את שבותך
	יליד פרשבורג שהתקשר וקירב רבים – לרבי
	פרשת ניצבים-וילך
	"ותן חלקנו בתורתך"
	השמחה האמיתית
	עת לדעת
	תשמ"ט
	הלכות ומנהגי חב"ד

קיבוץ גלויות

בפרשת ניצבים נתפרש בתורה אודות הגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח-צדקנו – "התורה העידה עליו (על מלך המשיח) שנאמר (בפרשת השבוע) ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו'", שבזה מודגש קשר ושייכות פרשת ניצבים לסיום ושלימות "שבע דנחמתא".

ובקביעות שנה זו היתוספה גם הקריאה בפרשת וילך – בה נרמז עניין "ילכו מחיל אל חיל" , שעל-ידי זה "יראה אל אלוקים בציון" (כהמשך וסיום הכתוב), בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח-צדקנו, בארצנו הקדושה . . עד לקודש הקדשים – "בציון", פנימיות בית-המקדש עצמו (נוסף על פנימיות ירושלים) – קודש הקדשים.

[. .] ויהי רצון שבעמדנו בשבת האחרון שבו נעשה גמר ושלימות ה"שבע דנחמתא" – תהיה שלימות הנחמה בפועל ממש, גאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו.

ובפשטות – שבשבת זו זוכים לקיום היעוד שבפרשת השבוע: "ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך ושב וקיבצך מכל העמים גו', ובלשון הכתוב שאומרים במנחת ערב שבת "מארצות קיבצם ממזרח וממערב מצפון ומים, ובאופן שיודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם" – ד' פעמים כנגד ד' גאולות, ועד לדרגא החמישית – "חמישית לפרעה"...

ועוד לפני תפילת המנחה ולפני קריאת התורה בפרשת האזינו, רואים בפועל ש"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם", כיוון שנעשה "וילך", "ילכו גו' אל אלוקים בציון", ובאופן ד"הקהל את העם האנשים והנשים והטף", "במקום אשר יבחר ה'" – שכל בני-ישראל באים לארצנו הקדושה לירושלים עיר-הקודש ולבית-המקדש השלישי, ושומעים קריאת התורה מפי המלך, ועד "מפי הגבורה".

('תורת- מנחם – התוועדויות' ה'תש"נ חלק ד, עמ' 299-301)

אחדות-ישראל בתור צבאות ה'

אחדותם של ישראל (על-ידי התגלות מעלת הפשיטות) קשורה עם ביטול סיבת הגלות (התחלקות ופירוד), אשר על-ידי ביטול סיבת הגלות בטל המסובב (הגלות), ותיכף ומיד באה הגאולה האמיתית והשלימה, שאז תהיה אחדותם של ישראל בתכלית השלימות. שכן, עם היות שגם לעתיד לבוא תהיה התחלקות לשבטים (כפי שמצינו בנוגע לחלוקת הארץ לעתיד לבוא), ולעשר סוגים, "ראשיכם שבטיכם גו' מחוטב עציך עד שואב מימיך", מכל מקום יהיו כולם בתכלית האחדות – "נצבים גו' כולכם לפני ה' אלקיכם".

ועניין זה הוא בהדגשה יתירה כשנמצאים בעקבתא דמשיחא – בחינת "עקב" בזמן (אחרית הימים), שאז גם העבודה היא בבחינת "עקב", "והיה עקב תשמעון" . . לאחר חצות יום השישי שהוא כנגד אלף השישי, כולל גם סיום וחותם וסך-הכול של כל שית אלפי שנין דהווי עלמא [. .].

ולהעיר גם מההפטרה ראש-השנה בתפילת חנה, שהיא פתחה תחילה לקרות להקב"ה בשם "צבאות", עד לסיום וחותם ההפטרה "וירם קרן משיחו".

וכן תהיה לנו – גילוי ניצוץ משיח שבכל אחד ואחד מישראל, על-ידי אחדותם של ישראל (האנשים והנשים והטף) שמתבטאת בעניין "צבאות ה'", ועל-ידי זה "יצאו (ויוצאים) כל צבאות ה' מארץ מצרים", ויתירה מזה – "הוציא (ויוציא) ה' את בני-ישראל ממצרים על צבאותם", למעלה מ"צבאות ה'", ועד למעלה מכל שמות ותארים כו'.

('תורת- מנחם – התוועדויות' ה'תש"נ חלק ב, עמ' 207-208)