חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:36 זריחה: 6:25 ז' בכסליו התשפ"ג, 1/12/22
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

העניינים הנעלים ביותר עד למטה מטה ביותר
דבר מלכות

נושאים נוספים
אור וחום ההתקשרות
פרשת כי תצא | כי תצא למלחמה הפנימית
להוציא יקר מזולל
העניינים הנעלים ביותר עד למטה מטה ביותר
תפקיד התמימים בהבאת המשיח
אלול חסידי-איכותי בעולם
פרשת תצא
"צוית צדק עדתיך ואמונה מאד". (קיט, קלח.)
עת לדעת
"וכל מעשיך יהיו לשם שמים"
תשמ"ט
הלכות ומנהגי חב"ד

הנתינת כוח של חודש אלול מגיעה גם לשני הקצוות, גם ל"רעהו" וגם ל"אביונים" • "ממעל ממש" – אלוקות ממש שחודרת עד לממשות הנברא • הקשר לפרשת כי תצא: יציאה שלמעלה ממדידה והגבלה, שנוגעת גם לאלו אשר "דיברה תורה כנגד יצר-הרע" • לא להתפעל מכך שהיצר-הרע נמצא גם בחודש אלול • משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורינו

א. בין הראשי תיבות שנאמרו על חודש אלול1 ישנו גם הראשי תיבות של "איש2 לרעהו ומתנות לאביונים"3, שזהו עניין הצדקה, וקאי גם על כללות המצוות, כידוע ש"צדקה" נקראת בשם מצוה סתם4, וכללות המצוות נקראים בשם צדקה5.

והעניין בזה:

חודש אלול הוא הזמן שבו צריך לעשות חשבון בנוגע לעבודת כל השנה כולה, ולכן בחודש אלול מרבים בתפלה ותחנונים וסליחות כו'6 [וכמובא בליקוטי תורה7 ש"אומרים סליחות .. מראש חודש אלול ואילך" – אף על פי שאמירת הסליחות בפועל לפי מנהגנו היא בימים הסמוכים לראש השנה8], ובפרט על פי המבואר בליקוטי תורה9 עניינו של חודש אלול "על פי משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו כו', והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם".

ראשי התיבות של "איש לרעהו ומתנות לאביונים" קשור עם החשבון הפרטי על העבודה בקו המצוות, שכללותם הוא עניין הצדקה.

ב. ובפרטיות יותר:

ב"איש לרעהו ומתנות לאביונים" ישנם שני קצוות: (א) "רעהו" – בשווה לו בתורה ומצוות10, שזוהי דרגא נעלית, (ב) "אביונים" – שבעניות גופא הרי זו דרגא הכי תחתונה, כפירוש רש"י11 ש"אביון" הוא "התאב לכל דבר", היינו, ש"כל דבר", איזה שיהיה, הרי הוא "תאב" אליו, כיון שמצד עצמו אין לו מאומה.

וזהו ש"אלול" ראשי תיבות "איש לרעהו ומתנות לאביונים" – שבחודש אלול נמשכת נתינת כוח הן לאלו שנמצאים במעמד ומצב של "רעהו", והן לאלו שנמצאים במעמד ומצב של "אביונים".

וכאמור לעיל שבחודש אלול נמצא המלך בשדה ו"מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם" – "כולם" דייקא, גם מי שהוא בדרגת "אביון", אם רק יש אצלו הרצון להתקשר אל המלך.

והרי רצון זה ישנו אצל כל אחד ואחת מישראל, והיינו לפי ש"נפש השנית בישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש", כמבואר בתניא12, וכמבואר לפני זה13, ש"לכל איש ישראל אחד צדיק ואחד רשע יש שתי נשמות .. שהן שתי נפשות", והיינו, שגם אלו שאינם שייכים לדרגא של "נשמות", אלא רק לדרגא של "נפשות"14, הנה גם אצלם "נפש השנית .. היא חלק אלוקה ממעל (כלשון הכתוב15, ורבינו הזקן מוסיף) ממש", וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר16 שבתיבת "ממש" יש שני פירושים: (א) כפשוטו – שה"חלק" הוא אלוקות ממש, (ב) מלשון ממשות ומישוש, והיינו, שעניין זה (שהנפש השנית היא חלק אלוקה ממעל) נמשך בגוף האדם למטה, בגשמיות ובחומריות כו'.

ג. ויתירה מזה – שעיקר ההמשכה של חודש אלול היא לאלו שהם בדרגת "אביונים":

בהלכות מגילה17 פוסק הרמב"ם ש"מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו כו'".

ולהעיר, שהרמב"ם לא כותב דין זה בהלכות צדקה18 – שאז לא היה זה חידוש גדול כל כך, אלא דווקא בהלכות פורים, והיינו, שהחיוב להרבות במתנות לאביונים הוא לא רק מצד עניין הצדקה, אלא גם מצד עניינו של פורים, שכשם ששמחת פורים היא באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, כך גם העניין של מתנות לאביונים צריך להיות באופן של ריבוי – "להרבות" – למעלה ממדידה והגבלה.

וכשם שבפורים נמשך עניין העדר מדידה והגבלה בנוגע ל"מתנות לאביונים" יותר מאשר בנוגע ל"משלוח מנות איש לרעהו" – כן הוא גם בנוגע להמשכה של חודש אלול19.

ד. השבוע, פרשת תצא, שקורין לעולם בחודש אלול:

התחלת הפרשה היא: "כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלוקיך בידך גו'" – שזוהי דרגא נעלית ביותר,

החל מעצם היציאה למלחמה – שזהו עניין של מסירת נפש, וכמו שכתב הרמב"ם20 ש"ישים נפשו בכפו .. ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו כו'" – על דרך מסירות הנפש של קריאת שמע, כמבואר בתניא21 שצריך "להפקיר הכל בשביל אהבת ה'", כולל גם "לבבך, הן האישה וילדים, שלבבו של אדם קשורה בהן בטבעו, כמו שאמרו רז"ל22 על הפסוק23 "הוא אמר ויהי, זו אישה, הוא צווה ויעמוד, אלו בנים"; ועל אחת כמה וכמה בעת היציאה למלחמה שזהו עניין של מסירות נפש בפועל, שהרי היציאה למלחמה היא על מנת להרוג או להיפך חס ושלום (כפי שמצינו במלחמה הכללית של יעקב עם עשו24),

ועוד זאת, שמצד דרגתו הנעלית, נעשית המלחמה גופא באופן שכאשר רק "תצא למלחמה", הנה תיכף ומיד "ונתנו ה' אלוקיך בידך",

ולא רק באופן של נתינת מתנה מלמעלה, אלא יש בזה גם המעלה של עבודה ויגיעה בכוח עצמו – שזהו הדיוק "ונתנו גו' בידך", שהתורה מחשיבה זאת כמו עניין שנעשה על ידי ידיו, שזה מורה על עניין היגיעה, כלשון הכתוב25 "יגיע כפיך", והיינו, שכיון שהיה אצלו עניין של מעשה זוטא – "כי תצא למלחמה", הרי זה נחשב לעניין שנעשה על ידי עבודתו ויגיעתו.

ולאידך גיסא, ישנו גם הקצה התחתון – כמו שכתוב בהמשך הכתוב26 "ולקחת לך לאשה", ומפרש רש"י: "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, שאם אין הקדוש ברוך הוא מתירה, ישאנה באיסור", שזוהי מדריגה תחתונה ביותר, לא רק למטה ממדרגת הבינוני, שכאשר עולה במוחו הרהור רע, "דוחהו בשתי ידים ומסיח דעתו מיד... ואינו מקבלו ברצון... וכל שכן להעלותו על הדעת לעשותו חס ושלום כו'"27, ואילו כאן, הנה לא זו בלבד שמהרהר בדבר, אלא יתירה מזה, "שאם אין הקדוש ברוך הוא מתירה, ישאנה באיסור".

ואף על פי כן, "דברה תורה .. כנגד יצר הרע", היינו, שגם במדרגה תחתונה כזו פועלת התורה, ועד שישנם כמה מצוות הקשורות בעניין זה.

ה. ועוד עניין בנוגע לשני הקצוות הנ"ל:

גם מי שנמצא במעמד ומצב היותר נעלה של "כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידך גו'", שיש אצלו עניין המסירות נפש כו', הנה גם הוא צריך להיזהר ממעמד ומצב ש"לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע כו'".

ולאידך גיסא, גם מי שנמצא במעמד ומצב היותר ירוד ש"לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע כו'", יש בכוחו וביכולתו לצאת למלחמה באופן ש"נתנו ה' אלוקיך בידך גו'", ועד שעל ידי התשובה הרי הוא מהפך את העניינים הבלתי-רצויים כו'.

ו. וההוראה מזה:

אל יאמר אדם נואש, בראותו שכבר עבר שבת מברכים חודש אלול, ראש חודש אלול, וכמה ימים בחודש אלול, וישנו כבר העניין של תקיעת שופר, אשר, על פי הכרזת הרמב"ם28 הרי זה קשור עם התעוררות תשובה: "עורו ישנים משנתכם וכו'", ואף על פי כן יש לו קשיים בהתמודדות עם היצר הרע – כי, "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע", ולכן, אם רק יתנהג וילך על פי תורה, אזי תפעל התורה את פעולתה כנגד היצר הרע.

ואז יהיו אצלו כל ענייני חודש אלול כדבעי – החל מההתעוררות שעל ידי תקיעת שופר, "עורו ישנים משנתכם וכו'",

והתעוררות זו תפעל שיהיה העניין ד"אני לדודי ודודי לי"29, המרומז בראשי תיבות של "אלול" – שעניין זה אינו רק על פי קבלה30, שהרי הובא גם באבודרהם31, שהיה עוד לפני התגלות הבעל שם טוב, ואפילו לפני התגלות האריז"ל [והיינו, שעל פי תורה היה זמן שלא היו בהתגלות כו'], ואף על פי כן כתב כבר ש"אלול" ראשי תיבות "אני לדודי ודודי לי", וכיון שעניינו לפרש פירוש המלות כו', הרי מובן שזהו עניין ששייך לכל אחד ואחת מישראל.

ועל דרך זה בנוגע לכל ענייני חודש אלול, כולל גם העניין של "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים"32, דקאי על חודש אלול33 (כמובא גם בליקוטי תורה34).

ועל ידי העבודה ד"ובכתה גו'" באים לעניין "והיה הבן הבכור לשניאה"35 – כפי שמבאר הצמח צדק36 ש"בני האהובה הם הצדיקים .. שמעולם לא נפרדו כו' .. ובני השנואה היינו כמו שכתוב37 יוסף ה' לי בן אחר, פירוש בן הנמשך מבחינת 'אחר' כו', וזהו והיה הבן הבכור לשניאה, וכאן לא נאמר לשנואה, אלא לשניאה (ביו"ד38) כו'",

והיינו, שקאי על בעל תשובה, שעבודתו היא באופן שפועל בעצמו לשנוא את העניינים שגרמו לו בעבר להיות שנאוי, ואילו עתה הרי הוא פורש מהם לגמרי, עוד יותר מאשר צדיק, כתורת הרב המגיד39 בפירוש מארז"ל40 "לא יאמר אדם אי אפשי כו' אלא אפשי, ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי", שהנהגה זו שייכת לצדיק, אבל בעל תשובה צריך לומר "אי אפשי", ועל ידי זה – "את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים"41, כיון שעל ידי עבודת התשובה נעשה העניין ד"כפלים לתושיה"42, כמו לוחות שניות שניתנו בסוף הארבעים יום שמראש חודש אלול עד יום הכיפורים, שהם באופן של "כפלים לתושיה"43.

ועד שעל ידי זה באים לגאולה האמיתית והשלימה, שתהיה באופן נעלה יותר מאשר הגאולה ממצרים, כמו שכתוב44 "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", על ידי משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בקרוב ממש.

(משיחת שבת פרשת כי תצא ה'תשכ"ז.

תורת מנחם חלק נ' עמ' 338 ואילך. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

_______________________________

1)    ראה תורת מנחם חלק כ סוף עמ' 250. חלק לד עמ' 275. וש"נ.

2)    אסתר ט, כב.

3)    ספר ערוגות הבושם, אליה רבה (אורח חיים ריש סימן תקפא) בשם ספר אמרכל.

4)    תניא פרק ל"ז.

5)    תורה אור מקץ לח, ג. מב, ג. ליקוטי תורה שיר השירים מד, ג. ובכ"מ.

6)    ראה ברכי יוסף אורח חיים סימן תקפ"א ס"ק ו (הובא באלף למטה במטה אפרים שם ס"ק ט"ו).

7)    עקב יד, א.

8)    ראה גם אגרות קודש חלק כו עמ' תעב בהערה.

9)    פרשת ראה לב, סוף ע"א ואילך.

10)  ראה רמב"ם הלכות אבל ריש פרק יד. תניא פרק לב.

11)  פרשתנו כד, יד. ועוד.

12)  ריש פרק ב.

13)  סוף פרק א.

14)  ראה "מראי מקומות, הגהות והערות קצרות" לתניא שם (עמ' כח ואילך). וש"נ.

15)  איוב לא, ב.

16)  ראה שם עמ' לד ואילך. וש"נ.

17)  פרק ב הלכה יז.

18)  ראה גם תורת מנחם חלק לט עמ' 167. וש"נ.

19)  חסר קצת (המו"ל).

20)  הלכות מלכים סוף פרק ז.

21)  פרק מט.

22)  שבת קנב, א.

23)  תהלים לג, ט.

24)  ראה פירוש רש"י וישלח לב, ח ("ויירא ויצר" – "ויירא, שמא ייהרג, ויצר לו, אם יהרוג הוא את אחרים").

25)  תהלים קכח, ב.

26)  פרשתנו שם, יא.

27)  תניא סוף פרק יב.

28)  הלכות תשובה פרק ג הלכה ד.

29)  שיר השירים ו, ג.

30)  שעה"פ עה"פ. וראה בהנסמן בתורת מנחם ספר המאמרים אלול עמ' רמה.

31)  סדר תפילת ראש השנה ופירושה פ"א.

32)  פרשתנו שם, יג.

33)  ליקוטי תורה להאריז"ל על הפסוק. וראה זוהר חדש על הפסוק (נח, סע"ד).

34)  כן הוא גם באור התורה נ"ך חלק ב סוף עמ' א'נ: "ועיין עוד [ליקוטי תורה] סוף ד"ה כי תצא דרוש השני בעניין ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, דקאי על חודש אלול", ובהערת כ"ק אדמו"ר שליט"א: "עיין שם בליקוטי תורה. וצע"ק".

35)  פרשתנו שם, טו.

36)  אור התורה פרשתנו סוף עמ' תתקב ואילך.

37)  ויצא ל, כד.

38)  ראה גם ליקוטי תורה פרשתנו לח, ריש ע"ג.

39)  הובא בליקוטי תורה ואתחנן ט, ד.

40)  תורת כהנים ופירוש רש"י קדושים כ, כו.

41)  פרשתנו שם, יז.

42)  איוב יא, ו.

43)  שמות רבה ריש פמ"ו.

44)  מיכה ז, טו.

סיכום:

אלול ראשי תיבות – "איש לרעהו ומתנות לאביונים". "רעהו" מורה על אדם ערכי, ואילו "אביון" מורה על אדם הנמצא במצב ירוד.

העובדה שהמילה אלול מכילה הן את "רעהו" והן "אביונים" מלמדת, כי בחודש אלול ישנה נתינת כוח לכל, הן לאנשים בעלי מעלה והן לאנשים ירודים. 

הדבר נרמז גם בפרשת השבוע:

הפסוק הראשון בפרשה, "כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידך", מורה על מדרגה נעלית – יציאה למלחמה מורה על מסירות נפש, וכן, מדובר במצב אשר מיד "כי תצא למלחמה" מובטח הניצחון, "נתנו ה' אלוקיך בידך".

אולם, המשך הפסוקים מורים על מדרגה ירודה: "וראית בשביה וג'ו" "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע כו'". התורה פועלת גם במצב הירוד, "דיברה תורה" גם "כנגד יצר הרע".

ההוראה בעבודת האדם:

אין להתייאש מכך שגם בעומדו בתוך חודש אלול קיימת התמודדות עם היצר הרע. יש ללכת בדרך התורה והיא תפעל את פעולתה, ותורגש בו ההתעוררות של חודש אלול.

אז באים למצב האמור בהמשך הפרשה: "כי יהיו לאיש שתי נשים האחת אהובה... והיה הבן הבכור לשניאה" – זהו הבעל תשובה, המתרחק ובורח מן החטא אף יותר מן הצדיקים בני ה"אהובה".


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)