נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. קיט, קה
הרמב"ם מבאר בסוף הלכות שחיטה עניין כללי בנוגע לכבודן של המצוות: "הכבוד... למי שצוה בהן ברוך הוא, והצילנו מלמשש בחושך, וערך אותם נר ליישר המעקשים, ואור להורות נתיבות היושר, וכן הוא אומר 'נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי'".
ואינו מובן: מאחר והקב"ה ברא את העולם בתכלית השלימות – כיצד ייתכן שישנם בעולם "מעקשים" הזקוקים ליישור?
והביאור בזה שהיא הנותנת. חלק מהשלימות שבבריאה היא, שנבראה באופן שזקוקה לתיקון ושלימות, "ברא אלקים לעשות" – "לתקן", (ראה ב"ר פי"ט, ובפרש"י) שכן להיות הקב"ה עצם הטוב, וטבע הטוב להיטיב, רצה שכל אחד מישראל ייעשה "שותף לקב"ה במעשה בראשית" (לשון חז"ל שבת י, א) על ידי כך שמיישר את המעקשים בעולם, ובתמורה מקבל את ההשפעה ממנו שבאה על ידי עבודה ויגיעה, ולא באופן של מתנה, "נהמא דכיסופא".
יישור המעקשים נעשה על ידי קיום המצוות שהם 'נר' ו'אור', שמאירים את הדרך אשר ילך בה. וסדר הדברים הוא שתחילה מדליק 'נר' שהולך וגדֵל עד שנעשה ל'אור' האבוקה ועד לאור השמש, שמאיר במעשיו את העולם כולו.
וזו משמעות הפסוק "נר לרגלי דבריך, ואור לנתיבתי":
"נר לרגלי" – הרגל שהיא החלק התחתון שבגוף, ושעל ידה האדם צועד על הארץ מרמזת על סוג העבודה שמאירה את ענייני העולם הזה התחתון.
"ואור לנתיבתי" – לא רק הדרך הרחבה והסלולה, בה אין מעקשים מוארת, אלא גם הנתיב, שהוא שביל קטן וצדדי מואר באור המצוות.
אור העבודה חודר בכל מקום ומקום מפני ששליחותו של יהודי לעשות בעולם דירה בתחתונים, "ושכנתי בתוכם" (תרומה כה, ח), היא לא רק בנוגע לעניינים חשובים וכלליים, אלא גם בכל פרט בבריאה, גם אם הוא צדדי וקטן ביותר. גם אותו עליו לעשותו דירה לה', "שהמלך דר בו בקביעות" (רמב"ם הל' יסוה"ת פ"א ה"ז-ט).
עבודה זו נעשית על ידי "דבריך" – דיבורו של הקב"ה, שהוא מורה על גילוי לזולת, ובענייננו, המצוות הם בבחינת "דבריך", שמגלים ומאירים את העולם באופן של 'נר' ו'אור'.
ובפרט על פי ביאור רבינו הזקן (לקו"ת בחוקותי מה, ג. מז, ב.) ש'מצווה' הוא מלשון צוותא וחיבור, שעל ידי המצוות מתחבר האדם עם הקב"ה, וכך נעשה האור בתכלית השלימות עד ליעוד "והיה לך ה' לאור עולם" (ישעיה ס, יט).
אמנם כל המצוות מוסיפות אור, אך ישנה הדגשה מיוחדת במצוות בהם בולט ומודגש עניין האור.
נשי ובנות ישראל מצוות באופן מיוחד להדליק נרות שבת-קודש ויום-טוב. במצווה זו מודגש עניין הנר והאור, "נר מצוה ותורה אור" בפועל ובגילוי. אל להם לחשש מפני המעקשות בדרך לבצע את שליחותן בעולם, שכן דבר ברור הוא שהקב"ה לא יניח להן "למשש בחושך" חס-ושלום, אלא נותן "נר ליישר המעקשים ואור להורות נתיבות היושר", "נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי", וכך מאירים את העולם כולו ועושים אותו משכן ומקדש לו יתברך.
(משיחת כ"ה אייר תשמ"ז לנשי ובנות חב"ד).
נשבעתי ואקיימה לשמר משפטי צדקך. קיט, קו
חז"ל אומרים (נדרים ח, א. תמורה ג, ב) "נשבעין לקיים המצוות", ואינו מובן: מדוע צריכים להשביע שוב את האדם, הלוא הוא כבר מושבע ועומד מהר סיני (יומא עג, ב). ועוד: מדוע הוצרכו להישבע בהר סיני, לכאורה די בציווי עצמו.
והביאור: השבועה לוקחת את האדם למקום גובה מציווי, ולכן צריך שהיהודי יהיה מושבע מהר סיני כי כך הציווי יהיה בתוקף יותר.
מדוע אם-כן נשבעין לקיים את המצוות? כי השבועה בסיני היא היא בהעלם, ומה שבא בגילוי הוא הציווי לאדם, ולכן נוסח ברכת המצוות הוא "אשר קדשנו במצוותיו וצונו" (ולא וצונו בשבועה), דאף שיודעים שהציווי הוא בשבועה כמו שנאמר "לעברך בברית הוי' אלוקיך ובאלתו", הרי מה שבגילוי ("דבר אל בני ישראל", "צו את בני ישראל") הוא רק הציווי ולא השבועה. ולכן נשבעין לקיים את מצוות שאז השבועה היא בגילוי.
(ד"ה איתא בסוף מנחות סה"מ תש"ל ע' 14) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
