חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:23 זריחה: 6:07 י"ט באב התשפ"ב, 16/8/22
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

להתעורר, להתרומם
דבר מלכות

נושאים נוספים
אור וחום ההתקשרות
פרשת ראה | לפתוח את העיניים
שבע מצוות בני נח
להתעורר, להתרומם
מתקיעת שופר באלול באים לחרדה דלעתיד לבוא
בכל דרכיך דעהו
פרשת ראה
"ותן חלקנו בתורתך"
ליישר את העולם
עת לדעת
תשמ"ט
הלכות ומנהגי חב"ד

כשקוראים את פרשת "ראה" צריך הדבר לבוא לידי פועל, ובכן: האם אתה רואה?! * מה נוגע לך שהגיעו לירח? למה צריך אתה לדעת אם מתכננים להגיע למאדים? אתה צריך להיות עסוק בענייני חודש אלול! * כבר בשבת מברכים אלול יש להתחיל לעסוק בעבודת התשובה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. עניינו של יום השבת ש"מיניה מתברכין כולהו יומין"1, כל ימי השבוע, וביניהם גם ראש חודש אלול, שכולל את כל ימי חודש אלול, שבהם צריכה להיות עבודת התשובה – הרי מובן, שעבודת התשובה של חודש אלול מתחילה כבר משבת מברכים חודש אלול.

ולכן קורין בו "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה",2 שרומז גם על עניין התשובה – כי, העניין של "אנוכי נותן גו' קללה", קאי על עניין התשובה שעל ידה נהפכת הקללה לברכה3, שזוהי ברכה נעילת יותר מאשר הברכה סתם.

וכיון שעניין זה הוא באופן של "ראה", עניין הראייה, ובאופן של "נותן", ש"כל הנותן בעין יפה נותן"4, "יותר מדאי"5 – הנה "כמים הפנים לפנים גו'"6, כך, שגם מצד האדם נעשית עבודת התשובה מתוך שמחה, ומתוך בטחון שמחודש אלול באים לחודש תשרי באופן שזוכים לכתיבה וחתימה טובה לשנה ומתוקה, בטוב הנראה והנגלה.

ב. [...] בהמשך למדובר לעיל בנוגע לחודש אלול – הנה עיקר הקושי הוא שלא יכולים להתנתק מהחיים הרגילים:

כאשר בא זמן כמו שבת מברכים חודש אלול, שאז צריך לפעול התעוררות בעצמו כו' – אינו יכול לעזוב את חייו הרגילים, שנמצא בעולם, ועסוק עם "ישיבת כרכין", ואינו יכול להתנתק מזה.

ולדוגמא: הוא לא יכול להתאושש מהמאורע שהצליחו להגיע עד ללבנה7.

כבר עבר זמן רב מאז מאורע זה, והיה מספיק זמן להתבונן בזה, ולהפיק את כל ההוראות שיכולים ללמוד מזה; ואם כן, מדוע אתה ממשיך עדיין לעסוק בזה בלהט ("קאכן זיך אין דעם")?!...

ובכלל: מהו גודל ההפלאה בכך שהשקיעו מליארדי דולרים כדי להגיע ללבנה – בה בשעה שזהו רק מהלך של כך וכך מייל, ובאותה איכות של טיסה על הארץ, ובמה נחשב הוא לגבי המהלך של נשמתך בירידתה "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא"8, שזהו מהלך גדול יותר שלא בערך, לא רק בכמות, אלא בעיקר באיכות, שהרי הנשמה הייתה חצובה מתחת כיסא הכבוד9, למעלה גם "מאיגרא רמה", ומשם ירדה ונתלבשה בגוף בשר ודם בעולם הזה, למטה גם "מבירא עמיקתא". וכל הכוחות שהושקעו בירידת הנשמה בגוף – שזהו עניין שאינו אלא בחיק הבורא10 - הם כדי למלא את השליחות במשך הימים שהוקצבו לכך, אשר, "ימים יוצרו ולא אחד בהם"11, ואם כן, למה אינך ממלא שליחותך?!

ובפרט שעומדים כבר בשבת מברכים אלול, ומגיע חודש אלול, שבו צריכה להיות העבודה של "אני לדודי ודודי לי"12, ואם כן, מה נוגע לך מה שהגיעו ללבנה, ולמה אתה צריך לדעת אם מתכוננים להגיע רחוק יותר לכוכב מאדים (כרצונו של גוי זה, בניגוד לרצונו של גוי אחר) – אתה צריך להיות עסוק בעבודת חודש אלול!...

אבל הוא טוען שאינו מרגיש חילוק בין חודש אלול לחודש אייר או שבט. – בשלמא בשבת ויום טוב נרגש חילוק לגבי שאר ימי החול, שכן, להיותו יהודי דתי, אינו עוסק בעובדין דחול, ולובש בגדי שבת ואומר "לכו נרננה" וכל שאר תפילות השבת; אבל בימות החול של חודש אלול, אינו מרגיש חילוק לגבי שאר הימים.

הוא קם בבוקר, כמו כל בוקר, ומסדר את ה"עניבה" – שהרי אי אפשר בלאו הכי, כיון שזהו היפך מנהג המדינה – ואחר כך קורא את העיתון... כיון שמתיירא שאם לא ידע כל מה שכתוב בעיתון, יאמרו עליו שהוא "בטלן"...

[מה איכפת לך להיות "בטלן"?! – אדרבה: ישנו פסק דין מפורש במשנה13: "אי זו עיר גדולה, כל שיש בה עשרה בטלנין, פחות מכאן הרי זה כפר", והיינו, שכל זמן שאין "בטלנין", הרי זה כפר, ורק כשיש "בטלנין", ועד למניין של בטלנין, "עשרה בטלנין", הרי זה נעשה "עיר גדולה"!]

ואחר כך הולך לעסקיו במסחר וכיוצא בזה, כמו בכל בוקר, ללא חילוק בין לפני שבת מברכים אלול או לאחרי שבת מברכים אלול.

הוא מקיים אמנם את הציווי לומר המזמור "לדוד ה' אורי"14, אבל מלבד אמירתו במשך שתיים וחצי דקות, אינו מרגיש שצריכה להיות עבודת התשובה כו'. ומה גם שאף אחד לא יעניק לו על זה "מדליה" עבור זה!

ג. ומוסיף לטעון, שאודות עבודת התשובה בחודש אלול יודע כבר מלפני זמן רב: בהיותו מעבר לים, נער בן שתים עשרה שנה, ידע, שבבוא חודש אלול צריך לעסוק בעבודת התשובה; אבל עכשיו הוא עסוק (ובלשון המדינה: "ביזי"), שהרי מאז עבור שלושים שנה, וממילא צריך להיות ניכר מה שניתוסף אצלו – שהוא יודע כל מה שנעשה בעולם!

וכאשר אומרים לו: רצונך "לחיות עם הזמן", עשה זאת כדברי רבינו הזקן15, שיש לחיות עם פרשת השבוע, ובנידון דידן: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה" – אזי טוען, שזהו דבר ישן, הוא כבר למד זאת לפני כמה שנים, ואילו עכשיו צריך להיות לדעת חדשים – אודות הטיסה עד הלבנה, שלפני חמישים שנה אפילו לא חלמו על זה!

ובכן, האמת היא, שרש"י כבר הבהיר זאת בפירושו על הפסוק16 "אשר אנוכי מצווך היום", "לא יהיו בעיניך כדיוטגמא (מצוות המלך הבאה במכתב) ישנה . . אלא כחדשה", והיינו, שכל ענייני התורה והמצוות צריכים להיות "כחדשים", וצריך לקיימם מתוך חיות, ולא מצד הרגילות בלבד, באופן של "מצוות אנשים מלומדה"17, כפי שקובל הנביא על זה.

אבל אף על פי כן טוען הוא שזהו דבר ישן; זוהי אמנם "דיוטגמא", "מצוות המלך", אבל זהו דבר ישן שניתן לפני שלוש מאות ומחצה אלפי שנה, וכלשון הידוע18: "אלוקיכם ישן הוא", שיש בזה שני פירושים: (א) מלשון שינה, (ב) דבר ישן ("אלט")19.

– שאלתי פעם את אחד הרבנים, הייתכן, שבראותו שקהל מרעיתו נמצא במעמד ומצב של התעוררות, לא דיבר עמהם אודות טהרת המשפחה, והשיב לי, שכבר דיבר על זה לפני עשרים שנה... ושאלתי אותו: ומה בכך?! הרי בינתיים נוספו אנשים חדשים שנישאו?! והפטיר: "נו", ובזה הסתיים הדבר. –

ולדוגמא: כאשר קורין בתורה "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה" – טוען הוא שכבר יודע זאת, כיון שכבר למד זאת בשנה שעברה. אבל, הלימוד הוא ש"ראה" פירושו לראות, ומובן, שכוונת הלימוד אינה רק פירוש המילות ("עברי טייטש"), אלא שיבוא בפועל.

ובכן: האם אתה אמנם רואה ("דו זעסט")?!...

והרי בשביל זה ירדה נשמתך, לעולם, וכאמור לעיל, שהמהלך מ"אוצר הנשמות" עד לעולם הזה הוא גדול הרבה יותר מאשר המהלך אל הלבנה, ועל דרך שבמהלך אל הלבנה השקיעו מליארדי דולרים לכוון את הזמן והמקום באופן שהכל יהיה לטובה, על דרך זה להבדיל אלפי הבדלות אין קץ, כיוונו מלמלעה – ללא יגיעתך – את הזמן והמקום של ירידת נשמתך לעולם באופן שיהיה לך קל יותר למלא את שליחותך.

ואף על פי כן, במקום לעסוק במילוי השליחות – הנך חושב אודות ההילוך אל הלבנה, ומה יהיה עם ההילוך לכוכב מאדים, וחושב כל זה באמצע קריאת התורה...

מה נוגע לך כל זה?! – עליך ללמוד תורה ולקיים מצוות, ולפעול את ביאת המשיח, והא כבר יענה על כל שאלותיך, אם אתה מוכרח לדעת...

ד. וכל זה בגלל ששוכח האמת לאמיתו, ש"ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה"20, והיינו, שכל מציאותו ומהותו של יהודי, הכמות והאיכות כו', היא באופן אחר לגמרי, ולא כטעות העולם שיהודי שונה מגוי רק בכך שלומד תורה ומקיים מצוות, אלא יהודי הוא מציאות אחרת לגמרי, ועניינו הוא להביא זאת מן הכוח אל הפועל.

וכיון שכן, הנה בבוא חודש אלול, צריכה להיות אצל יהודי העבודה באופן של "אני לדודי ודודי לי", שהוא עניין האחדות עם הקדוש ברוך הוא, באופן שיהיה ניכר עליו הן ביום ראשון בשבוע, ביום שני בשבוע, יום שלישי בשבוע, יום רביעי בשבוע, יום חמישי בשבוע, יום שישי בשבוע, ועד ליום השבת, שאז בוודאי צריך להיות ניכרת אצלו העבודה החדשה שפועלת עליה חדשה באופן שנעשה מציאות אחרת לגמרי, ועד שנמשך אצלו גם בענייניו הגשמיים, שנעשים בדוגמת קרבן, "נחת רוח לפני"21 – נחת רוח בורא22.

ובאמת אין צורך להמתין עד לראש חודש אלול, שבו מתחילים לתקוע בשופר, כיון ש"בראש חודש אלול... העבירו שופר במחנה משה עלה להר... והקדוש ברוך הוא נתעלה באותו שופר שנאמר23 עלה אלוקים בתרועה וגו', לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בראש חודש אלול בכל שנה ושנה וכל החודש, כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה, שנאמר24 אם יתקע שופר בעיר וגו'"25, אלא יכולים להתחיל זאת כבר משבת מברכים אלול.

וזוהי כללות השליחות של הנשמה למטה – שבהיותה מלובשת בגוף יתקיים בה מה שכתוב26 "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה".

(משיחת שבת פרשת ראה, מברכים החודש אלול ה'תשכ"ט.

תורת מנחם חלק נז עמ' 282 ואילך, 292 ואילך. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

____________________

1)    זוהר חלק ב סג, ב. פח, א.

2)    ראה יא, כו.

3)    ראה ד"ה ראה אנוכי דשבת פרשת ראה, מברכים החודש אלול תשי"ג פ"ז (תורת מנחם חלק ט עמ' 141).

4)    ראה בבא בתרא נג, ריש ע"א. וש"נ.

5)    פירוש רשב"ם ד"ה אבל – שם עא, א.

6)    משלי כז, יט.

7)    הערת המערכת: ביום ב', ו' מנחם אב שנה זו (תשכ"ט) נחת אדם לראשונה על הירח. ראה גם תורת מנחם חלק נז עמ' 167. 204 ואילך. וש"נ.

8)    על פי לשון חז"ל – חגיגה ה, ב.

9)    זוהר חלק ג כט, ריש ע"ב. וראה הנסמן בנצוצי זוהר לזוהר חלק א קיג, א.

10)  ראה רמ"א אורח חיים סימן ו סוף סעיף א.

11)  תהילים קלט, טז. וראה ליקוטי שיחות חלק טז עמ' 273. וש"נ.

12)  שיר השירים ו, ג. וראה ליקוטי תורה פרשתנו לב, א ואילך. ובכמה מקומות.

13)  מגילה ה, א.

14)  סידור אדמו"ר הזקן. וראה מטה אפרים סימן תקפ"א סעיף ו. וש"נ. ובארוכה – שער הכולל פי"א סקכ"ח. וש"נ.

15)  ספר השיחות תש"ב עמ' 29 ואילך (נעתק ב"היום יום" ב' חשוון).

16)  ואתחנן ו, ו.

17)  ישעיה כט, יג. וראה תניא פרק לט. ובכ"מ.

18)  ראה אסתר רבה פ"ז, יב. ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנד. פרי עץ חיים שער הפורים פרק ה.

19)  ראה גם תורת מנחם חלק נז עמ' 90.

20)  תשא לג, טז.

21)  תורת כוהנים ופירוש רש"י ןיקרא א, ט. ועוד.

22)  ראה המשך וככה תרל"ז פרק י"ב ואילך (ספר המאמרים תרל"ז חלק ב עמ' תיב ואילך). ועוד.

23)  תהלים מז, ו.

24)  עמוס ג, ו.

25)  טור אורח חיים ריש סימן תקפא (מפרקי דרבי אליעזר פרק מו).

26)  קהלת יב, ז. וראה ליקוטי תורה ריש פרשת האזינו. ובכ"מ.

סיכום:

עבודת התשובה של חודש אלול מתחילה כבר בשבת מברכים, זו הסיבה שבשבת זו קוראים את פרשת ראה – "ראה אנוכי נותן לפניכם ברכה וקללה", על ידי תשובה מהפכים "קללה" ל"ברכה".

ה'מחסום' העיקרי לעיסוק בעבודת חודש אלול הוא: חוסר רצון להתרומם ולהתנתק מעט מחיי השגרה.

האדם טוען כי אודות הצורך לעשות תשובה בחודש אלול הוא כבר יודע מן העבר, גם את פרשת השבוע הוא מכיר משנה שעברה, הוא בוחר להעסיק את מחשבתו בעניינים עדכניים כדוגמת הנחיתה על הירח...

האמת היא, שאין מה להתפעל מטיסת האדם אל הירח, ירידת הנשמה מתחת כיסא הכבוד אל הגוף הגשמי הינה דבר מפתיע ומופלא הרבה יותר. אדם שמחשבותיו טרודות ו'תפוסות' בענייני חולין בלבד, אינו ממלא את ייעודו והירידה המופלאה של נשמתו נעשית לחינם...

השיקוע בענייני חולין נובע משכחה – שכחת עניין "ונפלינו אני ועמך". אילו היה זוכר כי יהודי הוא מציאות גבוהה ונעילת באין ערוך מכל ענייני העולם הזה, בוודאי היה עוסק בענייני חודש אלול כדבעי.

באמת אין צורך להמתין עד ראש חודש, ניתן להתחיל לעסוק בכל ענייני חודש אלול כבר בשבת מברכים.


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)