נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	אמצעי ליראה את ה'
	הסתכלות נכונה על קשיים
	להתחיל בהכנה לראש השנה
	נשארה רק עבודת העקביים...
	פירורים ו'מופתים' בשולחן גבוה
	הלומד מכל אדם
	פרשת עקב
	"ארבע מידות בתלמידים"
	עת לדעת
	תשמ"ט
	הלכות ומנהגי חב"ד

"מכל מלמדי השכלתי, כי עדותיך שיחה לי". (קיט, צט)

נאמר (אבות ד, א): "איזהו חכם הלומד מכל אדם שנאמר: מכל מלמדי השכלתי". יש להבין: מהי ההוכחה מהנאמר "מכל מלמדי השכלתי", הלא הפסוק לא מורה שכוונתו לאדם מסוים אלא לתועלת הלימוד שבאה לאדם כתוצאה ממה שרואה או שומע בחייו, בין בענייני שכל או במידות.

להתלמד אפשר גם מבעלי חיים, וכמאמר הגמרא (עירובין ק, ב): " אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול, וגזל מנמלה".

אם-כן, לכאורה, תוכן הכתוב לא מדבר על אדם דווקא, אלא על כל דבר ממנו ניתן ללמוד.

עוד יש להבין את הלשון "איזהו חכם הלומד". היה לכאורה מתאים לומר "איזהו תלמיד חכם". וכן, מה הוא בא לרבות באומרו "מכל אדם"?

הביאור:

כתוב (יחזקאל לד, לא): "ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם", ואמרו חז"ל (בבא מציעא קיד, ב) "אתם קרויים אדם". 'אדם' כולל את כל הגילויים והמעלות שבעולמות העליונים, מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין.

וזהו "איזהו חכם? הלומד מכל אדם", שמעלת ה'אדם' ישנה בכל אחד מישראל, בין שהוא בן תורה ובין שהוא איש פשוט, ולכן יש מה ללמוד מכל אחד, רק צריך שיהיה רצון לחפש ללמוד דבר טוב, בין במעלת השכל ובין במעלת המידות.

שאיפה זו לחפש ולהתלמד היא ממעלת החכם שנמצא באופן תמידי בשאיפה ללמוד ולהחכים. לכן מביא את הראיה לדבריו מהכתוב "מכל מלמדי השכלתי", שכל מה שראה ושמע הביא לו תועלת פנימית.

(ספר המאמרים תש"ב עמוד 123-8)

* * *

על הנאמר במשנה באבות (שם) "איזהו חכם הלומד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי", מבארים המפרשים שהחידוש בזה הוא "שאינו חס על כבודו ולומד מן הקטנים".

אמנם, מדיוק לשון המשנה "הלומד מכל אדם" משמע, שמדובר על "כל אדם", גם מי שגדול ממנו, ואם כן מה החידוש שניתן ללמוד ממי שגדול ממנו?

הביאור: חכם אמיתי הוא מי שלומד "מכל אדם" ממש, הן ממי שבערכו, הן ממי שלמטה ממנו אפילו אם הוא במרחק שבאין ערוך ממנו, והן ממי שלמעלה ממנו ובאין ערוך. מכל אלו חכם אמיתי מסוגל ללמוד.

ועל כך מביא ראיה מהפסוק "מכל מלמדי השכלתי" שטעם הדבר – "כי עדותיך שיחה לי":

חוקים הן פעולות שאינן קשורות להבנה והשגה, ואין כל חידוש שניתן ללמוד חוקים "מכל אדם", גם ממי שלמעלה ממנו בהבנה והשגה, שכן אין משמעות לחוכמתו ב'חוקים'.

משפטים הן פעולות שקשורות להבנה והשגה, ואכן ישנם חילוקים בין בעלי השגה, ואי אפשר ללמוד "מכל אדם" ממש, גם ממי שלמעלה ממנו באין ערוך.

אך עדות ניתן ללמוד מכל אדם, שכן עדות משמשות זיכרון לדבר שראה, מבלי שיהיה לו קשר ושייכות למהות הדבר עצמו.

אומנם המצוות מחולקות לשלושה סוגים, אך כאן כוונת הפסוק היא לכללות התורה והמצוות, גם לסוג המצוות שהן 'חוקים' או 'משפטים', שבכל המצוות כולן ניכר ומודגש באדם העניין של "עדותיך" – שהמצוות הן עדות על הקב"ה, תורתו ומצוותיו, ובזה אין כל נפקא מינה באיזו דרגה ומצב נמצא האדם שממנו הוא שומע עניין של תורה ויהדות, שכן, כל מה שנוגע לו אינו אלא ה'עדות' שלומד ממנו.

(תורת מנחם תשמ"ה ח"ד עמוד 2378-2385)