נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	אמצעי ליראה את ה'
	הסתכלות נכונה על קשיים
	להתחיל בהכנה לראש השנה
	נשארה רק עבודת העקביים...
	פירורים ו'מופתים' בשולחן גבוה
	הלומד מכל אדם
	פרשת עקב
	"ארבע מידות בתלמידים"
	עת לדעת
	תשמ"ט
	הלכות ומנהגי חב"ד

דו-שיח מרתק על המושג "תורתו אומנתו" בביקור האדמו"ר מגור שליט"א בחודש אייר תשל"ז ו'הסכם-חשאי' בחודש אדר תשמ"ט * חזון-עתיד שהתממש בסמיכות לביקור האדמו"ר מסדיגורא בחודש תמוז תש"מ * כיצד שיבח הרבי את חידושו של הגרי"ז מבריסק בענין הלכה למשה מסיני, ומה הגיב על סברת בעל 'קהילות יעקב' – שהשמיע בפניו אב"ד אנטוורפן הגאון רבי חיים קרייזווירטה זצ"ל * חשש של 'גניבת דעת' בעניני צדקה והוראה-הלכתית מרתקת בנושא שביתה בשבת * תספורת ומזלו של ספר-תורה * 'מופתים' וחידושים-נפלאים שנשמעו במהלך פגישות הרבי עם אדמו"ר וגדולי-תורה לצד הוראות בהזדמנויות נוספות

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

פעמיים שהה האדמו"ר מגור שליט"א ב'יחידות' אצל כ"ק אדמו"ר נשיא-דורנו – בחיי אביו ה'לב שמחה' זצ"ל.

לראשונה – בחודש אייר תשל"ז (תוכן המדובר נדפס בספר 'בצל החכמה' (קרית מלאכי תשמ"ז) עמ' 32-56; ובמהדורה עדכנית ומדויקת יותר ב'פרדס חב"ד' גיליון 18 (אלול תשס"ז עמ' 7-42.) באותו מעמד דובר באריכות אודות מצב הרבנות בארץ-הקודש, כשהרבי מבקש לפעול לחינוך אברכים ללמוד על-מנת לקבל היתר-הוראה ('סמיכה'), כך שיוכלו לשמש בתפקידי רבנות לצאת מד' אמותיהם ולהפיץ יהדות.

הרבי ציין את מאמר הגמרא "כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין אל יהא לו עסק עמהן", ומן העובדה שהגמרא מקדימה את 'גיטין' ל'קידושין' דייק הרבי שכך צריך להיות הסדר – הקדמת ידיעת דיני 'גיטין' ל'קידושין' (ראה מה שהארכנו בזה בגיליון א' קצה).

ניתן להוסיף את המבואר ברוחניות – ראה שיעורים בספר התניא בריש אגרת-התשובה עפ"י מענה-רשימה מהרבי שנתפרסם ב'לקוטי שיחות' "בש"ס מס[כת] גיטין ואח[ר] כ[ך] מס[כת] קדושין" – כרך ט"ל עמ' 163:

כמש"נ [כמו שנאמר] ויצאה והיתה (הקדמת פיה"מ להרמב"ם).

ועד"ז [ועל-דרך-זה] בסדר דברי הימים: ויגרש את האדם "כבת כו' שנתגרשה" (בראשית רבה כא, ח וראה שם).

ואחר-כך במתן-תורה – "קדשנו במצותיו כאדם המקדש אשה כו'", "הרי את מקודשת לי" (חלק א' פרק מ"ו. לקמן [אגרת התשובה] פרק יו"ד).

ואי-אפשר ומוכרח להיות בינתיים תשובה (חלק א' פרק יז).

על-ידי החטא "שולחה אמכם" (לקמן רפ"ו) וע"י התשובה "כה אמר ה' אי זה ספר כריתות (גיטין) אשר שולחה אמכם" (ישעי' נ, א).

ובנגלה ממש: ענין התשובה – קדושין שלאחרי גירושין (יומא פו, ב בתחלתו) ועוד. ואין-כאן-מקומו".

לאור מענה זה מובן דיוקו של הרבי בסדר הגמרא, 'גיטין' ואחר-כך 'קידושין'.

רשב"י, רבי חייא והקשר המשותף להם

באותה 'יחידות' הפליא הרבי את מעלת הנהגתו של רשב"י שהייתה "תורתו אומנתו", ולמרות זאת הפסיק מלימודיו "כדי לעשות לו סוכה ולעשות לו לולב". כלומר: ההפסק היה לא רק כדי לשבת בסוכה או לנענע בלולב, אלא אף להכין ולבנות את הסוכה ולקצוץ (או לאגוד) את הלולב – דבר שניתן היה לעשות, לכאורה, על-ידי אחרים.

כשהאדמו"ר מגור ציין כי בדומה לכך הייתה הנהגתו של שמאי הזקן אשר התעסק בעצמו בעשיית סוכה (סוכה כח, א – במשנה), הגיב הרבי כי אצלו (שמאי) לא ציינו חז"ל את היותו "תורתו אומנתו", ומיד המשיך הרבי: מה שמפליא עוד יותר היא הנהגתו של רב חייא, המתוארת בגמרא (כתובות קג, ב. בבא מציעא פה, ב) שעליה התבטא רבי יהודה הנשיא "כמה גדולים מעשי חייא" שבדרכו ללמד נערי ישראל תורה, צד בעצמו את הצביים, שחטם וכתב עליהם (הכל בעצמו) חמשה חומשי תורה, עיין שם.

בשעת מעשה לא היה ברור לגמרי מה הקשר בין רשב"י ור' חייא – אך יתכן והדברים ברורים לאור מה שנתבאר במאמר חסידות דיבור-המתחיל 'קטונתי' שהשמיע הרבי בי"ט כסלו תשכ"ד (תורת מנחם כרך לח עמ' 235 ואילך) עפ"י הירושלמי ברכות (פ"ב ה"ד) המובא גם בתוספות (ד"ה ועיון – ר"ה טז, א) שרב חייא העיד שמימיו לא כיוון בתפלת שמונה עשרה אלא פעם אחת וכו' – וביאר הרבי (שם אות ז' – עמ' 247 שרב חייא היה במהותו 'תורתו אומנתו', ומכאן הקשר לרשב"י – הסמל ד"תורתו אומנתו" (שאף הוא נהג להתפלל אחת לשנה – ראה רי"ף לברכות ולשבת – כמצויין בשיחה שם).

[על הרושם החזק מהביקור – ראה 'ימי תמימים' כרך שביעי עמודים 164-165; 167]

'הסכם' על חשאיות

על ה'יחידות' של אדר תשמ"ט שמעתי מאחד מנאמני האדמו"ר מגור שליט"א, שאמר לו: "על מה שדיברנו (הרבי והאדמו"ר מגור) 'בפנים' סוכם שלא לדבר על-כך לעולם, והנני עומד על כך לא לגלות מאומה".

אחד החסידים מסר לידיו את חוברת הרשימת דברים מתשל"ז (שהו"ל מחדש בשנת תשס"ז) הגיב: "אבל מה שהיה בביקור השני [בתשמ"ט] – אף אחד לא יודע" (מפי הרה"ח ר' מאיר שי' רוחמקין ביתר-עילית).

לימים אמר להגה"ח ר' טוביה שי' בלוי: "דיברנו כ-4/3 שעה (לא על מזג-האוויר, אלא) על עניינים העומדים ברומו של עולם". [והשווה: 'לקט ופרט' חלק שני (תשע"ז) עמ' נח].

ובשולי אותו ביקור התפרסם כי הרבי שאל אותו למקום האכסניה שלו, וכאשר חשב שהרבי מתכוון להחזיר לו ביקור-גומלין אמר לרבי שהוא יברח מהבית (כי אינו רוצה שהרבי יבוא לכבדו)... לפועל, כנראה על-פי הוראת הרבי הגיעה למקום אכסנייתו משלחת של חשובי רבני אנ"ש, וביניהם ה'חוזר' הרה"ג הרה"ח ר' יואל כהן שליט"א לכבדו.

רמז שמימי לבעל-הבית שיהפוך לחבר-כנסת

ביום רביעי ד' תמוז תש"מ הגיע האדמו"ר מסדיגורא לביקור אצל הרבי. ה'יחידות' ארכה כשעה וחצי ותוכנה נדפס בין השאר בספר 'בצל החכמה' (עמודים 88-109] (החלק התורני נדפס מחדש ב'תשורה' ט"ו תמוז תשע"ב בצורה עדכנית ומדויקת].

המון נושאים הועלו בה – והרבה מאד דובר אודות המצב העכשווי בארץ-הקודש מהצהרת בלפור עד ימינו; הרבי תבע לעמוד בתוקף של 'גאון יעקב' ולא לוותר על 'אף שעל'.

בפגישת האדמו"ר [על רשמיה ראה 'ימי תמימים' כרך ז' עמ' 369] נכחו כמה עסקנים ובעלי-בתים חשובים, וקרוב לסיומה – בדרכו ללוות את האדמו"ר בצאתו – פנה הרבי במפתיע אל הרב אברהם יוסף (מוניה) שפירא מנכבדי חסידי סדיגורא ואמר לו (ראה 'בצל החכמה' עמ' 109):

כיון שאתה בעל-הבית, הנה לפעמים דוקא בעל-הבית יש לו השפעה יותר, וממילא כל מה שדובר  קודם בנוגע להחזקת השטחים מופנה גם אליך ועליך לפרסם את האמת על הסכנה בהחזרת שטחים.

[התפתחה שיחה קצרה (פרטי הדברים יתפרסמו בקרוב בשלימות)].

בראיון שהעניקו בניו (שבועון 'משפחה' מי"ט סיון תש"פ עמ' 52) הם סיפרו כי כשנכנס אביהם רא"י שפירא לרכב הוא פנה לבנו ר' יצחק יהודה ואמר לו: "שמעת מה שהליובאוויטשער רבי אמר? יגיע הזמן שתהיה לי השפעה בארץ. למה הרבי התכוון?...".

היה זה רמז מוקדם שמימי למה שהתרחש תקופה לא ארוכה לאחר-מכן כשהרב אברהם יוסף שפירא התבקש ע"י האדמו"ר בעל ה'לב שמחה' מגור לכהן בכנסת כחבר-כנסת מטעם יהדות התורה.

באותו ראיון מסופר עוד (שם עמ' 53):

הרב שפירא ניסה להעביר את תיקון חוק "מיהו יהודי" בשלהי מושב החורף [של ה"כנסת"] של שנת תשמ"ב – לפי בקשת ה"לב שמחה" שינסה להעביר את החוק לפני י"א ניסן, זאת כמתנת יום הולדת לכ"ק מרן האדמו"ר מליובאוויטש שבאותו יום מלאו לו 80 שנה.

[התוצאה הכי הישגית בתולדות החוק – 56 בעד התיקון ו-57 נגד]

* * *

אגב לאותה 'יחידות' היו עוד השלכות מעניינות – על אחת מהן מסופר ב'ימי תמימים' כרך ח' עמוד 50.

כך שיבח הרבי את חידושו של הגאון מבריסק באחת ה'יחידויות' של הגאון רבה של אנטוורפן רבי  חיים קרייזווירטה (י"ד טבת תרע"ט – ט"ז טבת תשס"ב) סיפר לרבי על חידוש ששמע מפי הרב מבריסק (הריז"ס), וזה תוכנו: מדברי הרמב"ם ברור כי ב'הלכה למשה מסיני' לא יכולה ליפול מחלוקת, ומאידך מצינו בגמרא אמר ר' אלעזר האוכל חֵלב בזמן הזה צריך שיכתוב לו שיעור שמא יבוא בית-דין אחר וירבה בשיעורין (יומא פ, א). והרי שיעורין הם הלכה-למשה-מסיני וכיצד שייך שתיפול בהן מחלוקת?

ותירץ הרב מבריסק: אכן הלכה למשה מסיני שקבלוה ממשה בסיני לא שייכת בה מחלוקת, אך מכיוון ששיעורים הם מאותם הדברים שהעלה עתניאל בן קנז בפלפולו ושם אין כבר את התוקף של הלכה למשה מסיני המקורית, אולי כן שייך מחלוקת...

הרבי קילס ושיבח מאד את הדברים ואמר:

רק גדול כמו הרב מבריסק מסוגל להעלות חידוש כזה ולחלק... בין הלל"מ המקורי לבין הלל"מ שהעלה עתניאל בן קנז בפלפולו (הדברים התפרסמו בספר 'מי"ם חיים' אנטווערפען תשע"ו, עמודים תר"ה-תר"ט).

עצה שהצילה

עוד סיפר הרב קרייזווירטה (שם עמ' תרה) שפעם העניק לו הרבי עצה נבונה ונכונה בענין גט שהיה מעורב בסידורו, והיה עלול להתפתח לפרשה מעין 'גט קליווא'. עצתו המחכימה של הרבי הצילה את המצב.

סיוע בוויכוח עם בעל ה'קהילות יעקב'

פעם אחרת סיפר הרב ק. לרבי על דו-שיח שהיה לו עם הרה"ק רבי יעקב ישראל קניבסקי מהורנוסטייפל בעל 'קהילות יעקב' [שהרבי העיד כי שמע על יראת-שמים שלו – ראה 'פרדס חב"ד' גליון 14 עמ' 165].

הרב קרייזווירטה השיא את בתו באנטוורפן וביקש את בעל ה'קהילות יעקב' לבוא ולהשתתף בשמחת הנישואין. הלה סירב ואמר כי אסור לעזוב סתם את ארץ ישראל. הרב ק. הציע לארגן  שהקהילות-יעקב ימסור שיעורים באנטוורפן, ותהיה זו תוספת בהרבצת תורה שלו. הקהילות-יעקב סירב ואמר כי הגמרא (עבודה זרה יג, א) מזכירה-מתירה לצאת לחו"ל רק ללמוד ולא ללמד.

הרבי הגיב על אתר ואמר לרב קרייזווירטה כי בביאורי הש"ס הובא בשם רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) שגם 'ללמד' כלול בהיתר היציאה מארץ ישראל (הכוונה לסידור היעב"ץ) [השווה: 'חידושים וביאורים בש"ס' חלק א' עמ' רטז הערה 55; ושם "שאם ללמוד תורה מותר לצאת לחו"ל, כל-שכן ללמד  תורה"].

חומר רב על הקשר של הרב קרייזווירטה עם הרבי נמצא ב'שמן ששון מחבריך' כרך ד' עמודים 153-147.

בשעתו פרסמנו במדור זה את מכתבו של הרבי נגד עזיבת הרב ק. את שיקגו לטובת אנטוורפן; בספר 'מי"ם חיים' הנ"ל מסופר עוד בנושא וכן נדפס שם מכתב הקהילה לרבי מיום כ"ג שבט תשי"ד (עמודים קכז-קל) ובו בקשתם שיעמוד לימינם; אך גם לאחר קבלתו עדיין טען הרבי שהרב ק. חייב להישאר באמריקה!

בספר (מי"ם חיים) הנ"ל מסופר (עמ' תרה) שהרב ק. שלח מכתב ברכה לרבי בשנת תשי"א עם קבלת הנשיאות.

"הרבי בקי בכל מדרשי התורה ובכל הש"ס כולו כולל כל פירוש רש"י" כך העיד בשנת תשל"ג (מדו"ח השלוחים לאוסטרלי' תשל"ג – צוטט בספר 'איי המלך' עמ' צד הע' 31).

ובשנת תשמ"ב כתב:

"הכל מודים שאשריו ואשרי דורו".

זהירות מ"גניבת דעת" בעניני צדקה

בשנת תשי"ב נכנס יהודי לרבי ומסר סכום כסף על-מנת שהרבי יעבירנו לצדקה למטרה מתאימה.

מיד כשמסר את הכסף הגיב הרבי:

כסף זה ישמש עבור הכנסת-כלה.

היהודי סיפר על-כך לאחד ממכיריו הרב נפתלי הכהן מגרינסבארא.

הלה תמה לשם מה היה על הרבי לדווח לנותן הצדקה לאיזו מטרה תימסר?

בתגובה כתב לו הרבי בכ"א אדר תשי"ב ('אגרות-קודש' כרך ה' עמ' רעד ואילך):

מסרו לי שאלתו (או תמיהתו) במה ששמע ממר ראבינאוויטש שי' אשר בביקורו אצלי ואמר שנותן איזה סכום, אמרתי לו שאכניס את המעות לקופת צדקה מסויימה (הכנסת כלה) ותמה למה הי' זה לי לומר לו מה אעשה בהמעות.

והוא מובן ע"פ מרז"ל (חולין צ"ד ע"א) שאסרו כמה דברים מפני שמטעהו, ונזכר ג"כ בפוסקים כמסומן בעין משפט נר מצוה, וכיון שראיתי במר רבינוביץ שחושב אשר מעות אלו ילכו לתכלית אחרת, הנה מחוייב הייתי עפ"י דין להודיעו שיכנסו לקופה של צדקה מסויימת.

פתרון הלכתי לשאלה בלב ים

כך כותב הגאון החסיד רבי לוי יצחק רסקין מלונדון ('נתיבים בשדה השליחות' ח"ג, לונדון תשע"ט עמ' 129 ואילך):

"כאשר נסע הגאון הרה"ג הרה"ח ר' יצחק דוד גרונר (זצ"ל) בשנים תשי"ט-תש"כ לשליחות (קבועה) בעי"ת מלבורן אוסטרליה [להקים שם מוסדות תורה על תילן], נשארה זוגתו הרבנית בארה"ב ולא נסעה למלבורן אלא אחרי כמה חודשים. אז נסעה עם חמשת ילדיה באונייה שהפליגה מקליפורניה לאוסטרליה. תוך כדי הנסיעה שמה לב לכך שהאונייה אמורה לעגון בנמל סידני ביום ראשון, שלפי חשבון הימים בארה"ב הוא יום השבת.

מהאונייה שיגרה מברק להודיע על כך לבעלה, והוא התקשר אל אחיו המשב"ק הרב יהודה לייב גרונר, שהביא את השאלה אל הקודש פנימה. כ"ק אדמו"ר הורה לו לבקש חוות דעת אחד מגדולי ההוראה בארה"ב דאז, וכשחזר ומסר את המענה, נענה הרבי "שלא כיוון", והפנה אותו לעוד אחד מגדולי ההוראה, ושוב קרה כנ"ל. ושוב הפנהו להגר"מ כשר ז"ל, שגם דבריו לא נתקבלו, וההוראה הבאה הייתה אפוא של הרבי בעצמו.

ההוראה הייתה: כל עוד לא הגיעו ליבשה, ימנו הימים כפי שנהגו עד עתה. אך כאשר האונייה תעגון באחת האיים מעבר לקו התאריך [הבינלאומי], תשתדל לרדת מהאונייה ולעשות 'קביעות' באותה היבשה, אם אפשר – על-ידי לינת לילה ולפחות על-ידי קביעות סעודה, ומאז והלאה ימנו הימים כחשבון ארץ אוסטרליה ושכנותיה. וכך עשתה, ולכן כאשר האונייה עגנה בסידני יכלה לצאת את האונייה עד צאת הכוכבים.

עד כאן פרטי העובדה (וביאר שם הגרי"ל רסקין שכוונת הוראת הרבי – קישור הנוסע למקום ממנו

יצא כל עוד לא הגיע ליעדו, וראה במקבילות שם מדברי הרבי)].

תספורת-המצח כמו העורף שוין

שתי שמועות נוספת מביא הגרלוי"צ רסקין – שראוי לאוצרן כאן:

מעשה בתלמיד מרקע מודרני קצת שהצטרף לישיבת תומכי-תמימים ליובאוויטש שבמונטריאול, אשר אחדים מחבריו הפצירו בו שיאות ל'תמים' להסתפר מספר נמוך – דבר שלא היה נוח כלל לאותו תלמיד. הוא נענה להם, שבקרוב ייסע לרבי וייכנס ל'יחידות' וישאל את כ"ק אדמו"ר אם אכן הדבר. הרבי ענה לו שאצל כ"ק חותנו הוא לא ראה הנהגה זו, אבל זאת כן, שכאן [בהראותו על המצח] וכאן [בהראותו על העורף] יהיו שוין!

מזל – אפילו ס"ת שבהיכל

אודות 'ספר-תורה של משיח' ש'בבית חיינו-770' , שלקראת שבתות מסויימות היו שואלים את כ"ק אדמו"ר אם יקראו בס"ת זה בשבת זה. פעם קרה שהרבי ענה שיקראו בו, אך בעת הוצאת הספר תורה טעה או שכח זה שהלך ל'פתיחה' והוציא ספר תורה אחר. הגבאי רץ מיד להעמידו על טעותו, ובינתיים אמר הרבי: "הכל תלוי במזל אפילו ס"ת שבהיכל" ('זהר' ח"ג קלד א; 'תקוני זהר' תקון ע').

(תודה להרה"ת ר' יצחק יהודא שי' רוזן מלוד)