נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	שבת חזון שייכת לכל אחד
	עצה למלחמה נגד היצר הרע
	ה' מנחם אב – זמן מסוגל לגאולה
	נרקוד בתשעת הימים
	חסידים מהדרים במצוות ואינם מכניסים עצמם לנסיונות
	פרשת דברים
	" כתר שם טוב עולה על גביהן"
	עת לדעת
	תשמ"ב
	הלכות ומנהגי חב"ד

בה' מנחם אב מתגלים בעולם "כל מעשיו ותורתו ועבודתו" של האריז"ל באופן ד"פועל ישועות בקרב הארץ" * עניין הגאולה שייך לשמו ולשם אביו של האריז"ל * יום ההילולא של האריז"ל "פועל ישועות" – הישועה של הגאולה האמיתית והשלמה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו  

א. ה' מנחם אב הוא יום ההילולא של האר"י ז"ל.

ובהקדם הידוע שנקרא "האר"י החי"¹ – תואר מיוחד שלא מצינו דוגמתו בשאר צדיקי עולם, אפילו לא אצל ה"ארבעה (ש)מתו בעטיו של נחש" (וביניהם ישי אביו דוד)², ועל דרך זה הרמ"ק (בעל הפרדס) שהאריז"ל עצמו הספידו בהמליצו עליו הפסוק³ "ותלית אותו על עץ", "מחמת עץ הדעת שגזר, בשביל כך מת"⁴, שזהו תוכן העניין של "מתו בעטיו של נחש", ויתירה מזה – שאצלו לא נזכר אפילו "עטיו של נחש", ויתירה מזה – שאצלו לא נזכר אפילו "עטיו של נחש", כי אם, "ותלית אותו על עץ", "עץ" בלבד⁵.

וכבר דובר בשנים שלפני זה אודות פרטי העניינים השייכים ליום ההילולא של האריז"ל (ונדפסו הדברים), ונקודת העניין – על פי מה שכתב רבינו הזקן באיגרת הקודש⁶ במעלת יום ההילולא, ש"כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו... מתגלה ומאיר בבחינת גילוי מלמעלה למטה... ופועל ישועות בקרב הארץ", שלכן, הרי זה זמן מסוגל ביותר להוסיף בכל ענייני העבודה, ובפרט בענייני העבודה השייכים במיוחד לימים אלו (תשעת הימים), עריכת "סיומים", וכיוצא בזה.

ב. ובפרטיות יותר – שהפעולה של יום ההילולא של האריז"ל שייכת במיוחד לתוכנם של ימים אלו⁷:

בנוגע לעילוי של יום הילולא של צדיק, ההתגלות של "כל מעשיו ותורתו ועבודתו כו'" באופן של "פועל ישועות בקרב הארץ" – הרי זה שייך במיוחד לזמן שבו מודגש ביתר שאת וביתר עוז הצורך ב"ישועה", כבימים אלו, אשר, בימי בין המצרים עצמם נמצאים בתשעת הימים שמראש חודש אב עד תשעה באב, ובתשעת הימים עצמם – בשבוע שחל בו תשעה באב, שאז מודגש עוד יותר הצורך ב"ישועה", ונעשה כן בפועל ממש – "פועל ישועות בקרב הארץ", ה"ישועה" העיקרית של הגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו.

ונוסף על כללות העניין של "פועל ישועות בקרב הארץ" ביום הילולא של צדיק, הרי, גם עניינו הפרטי של האריז"ל (בעל ההילולא של ה' מנחם אב) שייך לגאולה (שצריכים לפעול בימים אלו) – כמודגש בשמו "יצחק", וידוע⁸ שהגאולה העתידה לבוא שייכת במיוחד ליצחק, שלכן, לעתיד לבוא יאמרו ליצחק דווקא "כי אתה אבינו"⁹ (מה שאין כן אברהם ויעקב, "אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו"⁹).

ג. ויש להוסיף, שהשייכות לגאולה מודגשת גם בשמו של אביו – כנהוג בכגון דא שקורין על שם האב – יצחק בן שלמה:

ידוע מה שכתוב בדרושי אדמו"ר האמצעי¹⁰ בביאור פרטי הדרגות ד"פדה בשלום נפשי"¹¹ – שאף על פי שפסוק זה נאמר בדוד, הרי זה קאי בעיקר על הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, שאז יהיה עיקר ושלימות העניין של "פדה בשלום נפשי", פדיה בשלום דווקא.

ומבאר, ש"כהאי גוונא היה בימי שלמה... על כן נקרא שלמה כי שלום היה בימיו" (כמו שכתוב¹² "שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו"), ומזה מובן ש"שלמה" שייך לגאולה העתידה, כיון שאצלו היה עניין השלום (כמודגש בשמו), מעין ודוגמת השלום שלעתיד לבוא.

כלומר: הן אמת שגם השלום של שלמה לא היה בתכלית השלימות כמו השלום שלעתיד לבוא (כמבואר בדרוש הנ"ל), אבל אף על פי כן, כיון שמקשרים השלימות שלעתיד לבוא עם עניין ה"שלום" ("פדה בשלום נפשי"), עניינו של שלמה, ש"נקרא שלמה כי שלום היה בימיו", הרי מובן, שה"שלום" של שלמה קשור ושייך ל"שלום" שלעתיד לבוא, היינו, שהשלימות שלעתיד לבוא הייתה יכולה וצריכה להיות בזמן שלמה, אלא שמפני כמה סיבות לא באה בגילוי, ותתגלה לעתיד לבוא.

וכיון שכן, הרי, לאחר ההפסק הכי ארוך שהיה בינתיים, החל מהגלות שלאחר בית ראשון (שבנה שלמה), והגלות שלאחר בית שני, שבו נמצאים עד היום הזה (וכבר "כלו כל הקיצין"¹³ "ואנחנו לא נושענו"¹⁴) – בוודאי שעניינו של שלמה (כפי שהוא עתה) קשור עם השלימות של הגאולה האמיתית והשלימה כפי שהיא בפועל ובגלוי.

ובפרט שישנו הצירוף של שלמה יחד עם יצחק (יצחק בן שלמה), כאמור, שלעתיד לבוא יאמרו ליצחק דוווקא "כי אתה אבינו".

ד. ויש לומר, שכן הוא גם בנוגע לבית המקדש (הקשור ושייך במיוחד ל(שבוע שחל בו) תשעה באב) שבנה שלמה:

אף על פי שכל פרטי העניינים שהוצרכו לבניין בית המקדש היו כבר מן המוכן בזמנו של דוד, כמו שכתוב¹⁵ "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל", מכל מקום, הבניין של בית המקדש בפועל היה על ידי שלמה דווקא, להיותו "איש מנוחה", "שלמה יהיה שמו ושלום יהיה ושקט אתן בימיו על ישראל בימיו", ולכן "הוא יבנה הבית לשמי"¹⁶.

ומובן, שמצד השלימות שהייתה בזמן שלמה (דוגמת השלימות שלעתיד לבוא), עד לעילוי "וישב שלמה על כיסא ה'"¹⁷ – היה גם המקדש שבנה שלמה ("בניין שלמה"¹⁸) בתכלית השלימות, ואילו זכו היה "בניין שלמה" בית נצחי.

ובפרט שכבר בשירת הים נאמר¹⁹ "תבאמו ותטעמו בהר נחלתך גו' מקדש אדנ-י כוננו ידיך", היינו, שהמשכן שעשה משה במדבר היה מוכן להשלימות של "מקדש אדנ-י כוננו ידיך" תיכף ומיד כשיכנסו לארץ, ועל אחת כמה וכמה לאחר משך זמן רב מהכניסה לארץ [כל משך השנים שהיה המשכן בגלגל, בנוב וגבעון²⁰, וכל משך השנים של משכן שילה (בין גלגל לנוב וגבעון)" עד לזמן שנבנה בית המקדש בירושלים על ידי שלמה] – הרי בוודאי שהייתה השלימות של "מקדש אדנ-י כוננו ידיך" (בית נצחי²¹) ב"בניין שלמה", ואילו זכו היה זה בפועל ובגלוי.

ה. על פי זה מובן שה' מנחם אב, יום הילולא של האריז"ל, הוא זמן מסוגל ביותר ל"ישועה" ("פועל ישועות") של הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, הקשורה עם יצחק (שמו של האריז"ל), שאז יהיה עניינו של שלמה (שם אביו של האריז"ל) בתכלית השלימות, הן בנוגע לעניין השלום ("פדה בשלום נפשי"), והן בנוגע לבניין בית המקדש, "מקדש אדנ-י כוננו ידיך".

ובפרט על ידי ההוספה ב"מעשינו ועבודתנו"²², כולל ובמיוחד בעניינים השייכים לתשעת הימים, ה"סיומים" שכבר ערכו, וכן ה"סיומים" שיערכו לאחרי זה, שהרי, גם כשמשיח צדקנו יבוא תיכף ומיד ממש, ימשיכו בלימוד התורה, ואדרבה, ביתר שאת וביתר עוז, וביתר התמדה וזריזות, כך, שיסיימו במהירות גדולה יותר, ומיד לאחר הסיום יתחילו עניינים חדשים וכו'.

וכל זה נוסף לכך שכבר "כלו כל הקיצין", כפי שמעידה התורה עצמה, ומעידה גם ש"אין הדבר תלוי אלא בתשובה", ובנוגע לתשובה פוסקת התורה שאפילו על ידי "הרהור תשובה" נעשה "צדיק גמור"²³, ועל אחת כמה וכמה שנוסף על הרהור תשובה של כל אחד ואחד מישראל הרי זה בא גם בעניינים של מעשה בפועל, הרי בוודאי שהגאולה צריכה לבוא תיכף ומיד ממש.

וכן תהיה לנו – שתיכף ומיד ממש באה הגאולה האמיתית והשלימה על ידי דוד מלכא משיחא, בן ישי²⁴, מזרעה של רות²⁵ (כמו שכתוב בסיום וחותם מגילת רות), עליה אמרו²⁶ "למה נקרא שמה רות, שיצא ממנה דוד שריווהו לקדוש ברוך הוא²⁷ בשירות ותשבחות" – על ידי ספר תהילים.

ויש לקשר זה עם עניין של סיום (כמוזכר לעיל אודות עריכת "סיומים") – כיון שההתחלה של ספר תהילים קשורה עם ה"סיום" של כל התורה, כדאיתא במדרש²⁸ "במה חתם משה? – אשריך ישראל²⁹, ואף דוד כשבא לומר תהילה, ממקום שסק משה משם התחיל אשרי האיש", ועד שבאים לסיום של ספר תהילים – "כל הנשמה תהלל י-ה הללוי-ה", כדרשת חז"ל³⁰ "על כל נשימה ונשימה כו' צריך לקלס לבורא".

ו. כרגיל יסיימו גם עתה בעניין הצדקה – ליתן לכל אחד ואחד שליחות מצווה לצדקה, ובהוספה מדיליה.

ובוודאי תהיה הנתינה לצדקה על פי הוראת בעל ההילולא – כמו שכתוב בכתבי האריז"ל³¹ שהנתינה לצדקה קשורה עם שם הוי', "כי דבר הניתן (הפרוטה שנותן לצדקה) הוא יו"ד, והיד הנותנו יש בה ה' (אצבעות) הוא בחינת ה"א, וזרוע הנותנו הוא וא"ו, ויד המקבלו הוא גם כן ה"א".

והעיקר – "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה"³², צדקתו של הקדוש ברוך הוא שעושה עם כל אחד ואחד מישראל שמביא את הגאולה האמיתית והשלימה על ידי דוד מלכא משיחא.

(משיחת יום א' פרשת ואתחנן, ה' מנחם אב ה'תשמ"ט.

תורת מנחם התוועדויות ה'תשמ"ט חלק ד עמ' 117 ואילך. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

____________________________________

1)    כן שגור בפי הרבים, וראה לדוגמא: ברכי יוסף (להחיד"א) יורה דעה, קונטרס אחרון סימן ר"מ אות א'. לב חיים (לרבי חיים פלאג'י) אורח חיים סימן קכ"ה. ועוד. וראה גם שיחות מנחם אב תשמ"ח ס"א-ב.

2)    שבת נה, ב. וש"נ.

3)    תצא כא, כב.

4)    יערות דבש חלק ב, דרשות בקהילות קודש אה"ו (אלטונה, המבורג וואנדסבק) דרשה ב בסופה (קכו, ג). חיד"א – נחל קדומים תצא ובדברים אחדים דרוש כ (קז, סוף עמ' ד).

5)    נתבאר בארוכה בליקוטי שיחות חלק כד עמ' 132 ואילך. וש"נ.

6)    סימנים ז"ך-כ"ח.

7)    בהבא לקמן – ראה בארוכה שיחות שבהערה 1 סעיף ד ואילך.

8)    שבת פט, ב: "לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי, אמר לפניו ריבונו של עולם ימחו על קדושת שמך... אמר ליה (ליעקב) בניך חטאו, אמר לפניו ריבונו של עולם ימחו על קדושת שמך... אמר לו ליצחק בניך חטאו לי, אמר לפניו ריבונו של עולם בני ולא בניך?! בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי עכשיו בני ולא בניך?... פתחו ואמרו 'אתה אבינו'...". וראה תורה אור יז, ג. כא, ג.

9)    ישעיה סג, טז.

10)  שערי תשובה חלק א ד"ה פדה בשלום פרק יא.

11)  תהילים נה, יט.

12)  דברי הימים כב, ט.

13)  סנהדרין צז, ב.

14)  ירמיהו ח, כ.

15)  דברי הימים כח, יט.

16)  שם כב, י.

17)  שם כט, כג.

18)  רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק א הלכה ד.

19)  בשלח טו, יז.

20)  שהיה לו דין של "במה גדולה", ולא עוד, אלא שבאותו זמן הותרו הבמות, במה קטנה של כל יחיד (ראה אנציקלופדיה תלמודית ערך במה (עמ' שלט ואילך). וש"נ) – היפך (לא רק מהמשכן, אלא) אפילו מ"במה גדולה".

21)  זוהר חלק ג רכא, א.

22)  ראה תניא ריש פרק לז.

23)  ראה קידושין מט, ב (לגירסת האור זרוע סקי"ב).

24)  אחד מהארבעה שמתו בעטיו של נחש, כנ"ל ס"א.

25)  ולהיותה גיורת – הרי זה כולל "הגר אשר בשעריך".

26)  בבא בתרא יד, סוף ע"ב. וש"נ.

27)  ויש לומר שריווה גם את ישראל, שהרי, על שם ספר תהלים נקרא "נעים זמירות ישראל" (שמואל ב כג, א), זמירות דכל ישראל.

28)  בראשית רבה פ"ק, יב.

29)  ברכה לג, כט.

30)  שם פרק יד, ט.

31)  סידור האריז"ל ב"ויברך דוד". וראה גם שער המצוות פרשת ראה.

32)  בבא בתרא י, א. וראה תניא פרק לז.

סיכום:

יום ה' מנחם אב הוא יום ההילולא של האריז"ל.

ביום הילולא של צדיק "מעשיו תורתו ועבודתו אשר עבד בכל ימי חייו" מתגלים ומאירים בעולם, "ופועל ישועות בקרב הארץ". עניין זה שייך במיוחד ליום ההילולא של האריז"ל שחל בימים בהם מדגישים את הצורך והצפייה לישועה וגאולה.

שמו של האריז"ל – יצחק בן שלמה, שייך לגאולה השלמה:

יצחק – נאמר בגמרא כי לעתיד לבוא עתידים ישראל לומר על יצחק דווקא "אתה אבינו".

שלמה – השם שלמה מורה על שלום. בעת הגאולה יהיה שלום בתכלית השלמות, שלמה שייך לשלום זה.

אמנם בפועל בימי שלמה היה רק מעין השלום של הגאולה, אך באמת ראוי היה להיות אז שלום בתכלית השלמות, ובית המקדש שבנה שלמה היה ראוי להיות בניין נצחי, מפני כמה סיבות לא קרה הדבר, אך "שלמה" שייך לעניינים הנעלים של הגאולה.

נמצא, כי שמו של האריז"ל, יצחק בן שלמה, שייך לגאולה האמיתית והשלמה.

מכל זה מובן, כי יום ה' מנחם אב הוא יום מסוגל ל"ישועה" של הגאולה האמיתית והשלמה.

ביום זה יש להוסיף "במעשינו ועבודתינו", ובפרט בעניינים המיוחדים לימים אלה – עריכת סיומי מסכת וכיוצא בזה.