חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:47 זריחה: 5:47 י' בתמוז התשפ"ד, 16/7/24
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

'בל תשחית' בבית המקדש?
סוגיות בתורת רבנו

נשואים נוספים
אור וחום ההתקשרות
סיום והתחלת הרמב"ם
הדור לא היה ראוי
אהבת ישראל – גם במקום סכנה
פינחס זה אליהו מבשר הגאולה
מצוות שאין להם קץ
פרשת פינחס
'בל תשחית' בבית המקדש?
"משה קיבל תורה מסיני"
עת לדעת
יומן מבית חיינו
הלכות ומנהגי חב"ד

מהי מצוות בניין בית המקדש - לבנות את הבית או שיהיה קיים, ואיך 'חקירת' הרוגטשובר בעניין קשורה לשמירת הכוהנים בבית המקדש • כוהן שנרדם בשמירה, איש הר הבית היה רשאי לשרוף את בגדיו – האם אין כאן איסור 'בל תשחית'? • בהתאם להוראת הרבי לעסוק בימים אלו בהלכות בית הבחירה, מוגשת סוגיה מרתקת מתורת רבינו – מעובדת בידי מערכת 'התקשרות'

 

איתא במסכת מדות (פרק א, א): "בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש...".

יש להבין: עניינה של מסכת מדות הוא לא סיפור והרצאת הדברים שנעשו בבית המקדש, אלא "מדת המקדש וצורתו ובנינו וכל ענינו" (לשון הרמב"ם בהקדמתו לפיהמ"ש, הובא בתויו"ט למס' מדות), ומדוע נשנה כאן עניין שמירת המקדש – דבר שאינו שייך ל"מדת המקדש וצורתו"?

הגם ששמירת המקדש הוא עניין שנוגע למקדש עצמו, וכמו שכתב הרמב"ם (בית הבחירה פרק ח) ששמירת המקדש היא "כבוד לו (כי) אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין" – אעפ"כ: מכיוון שהשמירה היא רק בשביל כבוד המקדש אך היא אינה פרט במקדש גופא מדוע נשנה עניין השמירה במסכת מדות?

ויובן בהקדים דיון בלשון הרמב"ם (ריש בית הבחירה) "מצוות עשה לעשות בית לה'", ופירש הרגצ'ובי (צפע"נ מהדו"ת ג, ב) שהלשון "לעשות", ולא "לבנות" הוא, כי המצווה היא לא העשייה, הבניין, כי אם שיהיה בית. ולדבריו, זה הנפקא מינא בין המשכן למקדש, שבמשכן המצווה הייתה הבניין, אבל הבניין של המקדש הוא רק כדי שיהיה בית. עיין שם באריכות.

ובעניינו יש לומר: גם שמירת המקדש היא פרט במצוות עשיית המקדש. כי במצווה של "לעשות בית לה'", שיהיה בית, נכלל גם שהוא יהיה בית של כבוד, "פלטרין שיש עליו שומרין", ומכיוון שהמצווה היא לא העשייה עצמה אלא שיהיה בית, לכן: כל העניינים שגורמים שיהיה בית "וכל ענינו" – כולל גם שמירת המקדש שגורמת שיהיה "פלטרין שיש עליו שומרין" – הם בכלל מצוות עשית הבית לה'.

ועל פי זה יובן מה שהתחלת מסכת מדות היא בעניין שמירת המקדש – מכיוון ששמירת המקדש היא פרט ב"בנינו", ועל כל פנים ב"וכל ענינו".

מדוע תוכן דברי המשנה נשנה באופן זהה גם בתחילת מסכת תמיד (א, א)?

אלא שבשמירת המקדש יש שני עניינים: א. פרט במקדש עצמו וזה שייך למסכת מדות, כאמור. ב. השמירה היא פרט בעבודות הנעשות בבית המקדש, וזה שייך למסכת תמיד.

על פי זה יובן מה שבמסכת תמיד הובאו רק ג' מקומות שהכוהנים שומרים, ובמסכת מדות הובא גם שהלויים היו שומרים בכ"א מקומות – כי בעבודה הנעשית בבית המקדש נוגע רק שמירת הכוהנים, משא"כ כבוד המקדש ("פלטרין שיש עליו שומרין") הוא על ידי שמירה בכל הכ"ד מקומות. (וראה בארוכה לקו"ש חי"ג ע' 57).

(משיחות מטו"מ תשל"ו, הוספות לליקוטי שיחות חי"ח ע' 464)

"ורשות היה לו לשרוף את כסותו" (מדות א, ב).

וכתב הרא"ש: "ואין כאן משום בל תשחית משום דהפקר בית דין הי' הפקר".

והקשו על זה (עזרת כהנים, דבר אברהם ח"ב ע' 176 ועוד): הרי האיסור של בל תשחית הוא גם בדבר של הפקר, וכיצד מותר לכוהנים לשרוף את כסותם?

יש שביארו שכוונת הרא"ש היא, דמכיוון שהדין של הפקר בית דין למדים מהכתוב "כל אשר... יחרם כל רכושו" (עזרא י, ח. יבמות פט, ב) יש לבי"ד כוח להפקיר באופן כזה שהדבר יהיה כמו אבוד מהעולם, ואז ממילא לא עוברים בשריפת ההפקר על איסור בל תשחית (ראה דבר אברהם שם).

אך, נוסף על הדוחק בסברה זו, מסתימת לשונו של רבינו הזקן בשולחנו (חו"מ שמירת גוף ונפש סי"ד) שהאיסור של בל תשחית הוא "אפילו משל הפקר", מבלי לחלק גם לא ברמז שיש אופן נוסף של הפקר שאין בו משום איסור בל תשחית, מוכח שהוא סובר שאיסור בל תשחית קיים גם בדבר שהוא הפקר בי"ד.

והדרה קושיא לדוכתא, כיצד שרפו את כסות הכוהנים בעוד ישנו איסור בל תשחית, בפרט לדעת אדמו"ר הזקן.

תירוץ נוסף באחרונים (תפא"י כאן, עזרת כהנים ודבר אברהם שם): מכיוון ששריפת הכסות נועדה כדי לזרז את השומרים, הרי זה כמו מי ששובר כלים כדי להטיל אימא על אנשי ביתו, ובכזה אופן הוא מותר.

ותמוה: לכמה דעות (סמ"ק סקע"ה. חינוך מצוה תקכט. ועוד. (וי"ל שגם הרא"ש ס"ל כן)) וכן פסק אדמו"ר הזקן (חו"מ שם) האיסור של בל תשחית הוא אפילו כאשר "כוונתו כדי להראות כעס וחימה להטיל אימה על בני ביתו שאינן נוהגין כשורה"?

אמנם, איסור בל תשחית הוא דווקא "כשעושה דרך השחתה וקלקול. אבל על מנת לתקן - מותר לקלקל, אם אי אפשר לתקן אלא על ידי קלקול זה" (שו"ע אדה"ז שם ס' טו), וניתן לומר שמה שאיש הר הבית היה שורף את כסותו הוא בוודאי מפני שלא ראה דרך אחרת לזרז אותו, ואז מעשה זה הוא כדין מקלקל על מנת לתקן שמותר.

אך עדיין יש לומר, שהדין של מקלקל על מנת לתקן הוא דווקא כשאין זה בדרך של השחתה כלל, כמו השורף בגד לכסות דם באֵפר, וכדומה, שפעולת שריפת הבגד היא לא איבוד הבגד והשחתתו, אלא עשיית אפר.

מה שאין כן בפעולת שריפת הכסות בבית המקדש שעניינה הוא איבוד והשחתת הכסות, שהרי תועלת השומר (שלא יישן עוד פעם) באה מצד איבוד כסותו וזה כמו דרך השחתה, ויש בזה איסור בל תשחית.

הדבר יובן בהקדים מה שכתב רבינו הזקן בתור הקדמה לדין ששבירת כלים או קריעת בגדים היא איסור בל תשחית וזה לשונו: "כשם שצריך להזהר בגופו שלא לאבדו ולא לקלקלו ולא להזיקו, כן צריך להזהר במאודו (רכושו) שלא לאבדו ולא לקלקלו ולא להזיקו".

בלשון זה "כשם... כך..." מחדש רבינו שלשני איסורים אלו יש גדר אחד.

בהלכות נזקי גוף ונפש (ס"ד) כותב רבינו ש"מותר להתענות לתשובה", כי "צער זה טובה היא לו להציל נפשו", היינו, שהגם שהטובה – להציל נפשו, באה מצד הצער מכל מקום מותר להתענות, בגלל שצער זה טובה היא לו.

וכן הוא גם בנוגע לצער את האחרים, שמותר להכות את משרתו כשאינו שומע בקולו (אם התנה על כך עמו בתחילה כששכר אותו) "הואיל והיא לטובתו", אף שטובתו היא מצד ההכאה.

ומכיוון שאיסור בל תשחית הוא אותו גדר של נזק הגוף, מובן מזה, שכאשר הוא מאבד איזה דבר בשביל טובתו של מי שהוא שברשותו, גם כאשר הטובה באה מצד איבודו של הדבר, ובענייננו – טובתו של השומר שלא יישן עוד פעם באה מצד איבוד כסותו, בכזה מקרה אין האיסור של בל תשחית "הואיל והיא לטובתו".

(משיחת ער"ח מנ"א תשל"ו – הוספות ללקו"ש חי"ח ע' 465)


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)