חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:34 זריחה: 6:31 י"ז בתשרי התשפ"ב, 23/9/21
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מענות לתואנות
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
אור וחום ההתקשרות
להפוך את בלק לקדושה
וירד מים עד ים
לצאת מאחורי מסך הברזל
בלק ידע את גדולת הייחוס של משיח
דברך נצב
מענות לתואנות
פרשת בלק
ליבון סיפור אתון בלעם
"הלומד מחברו פרק אחד"
עת לדעת
יומן מבית חיינו
הלכות ומנהגי חב"ד

רצף נוסף של ציטטות בהן השיב הרבי על שאלוץ שונות, שהמניע האמיתי להן הוא "תואנה הם מבקשים" * ובכל זאת טרח להשיב ביסודיות על כל טענה וטענה, כדי לסלק את ההווא-אמינא בנכונותה * רשימה שנייה

לאלו ש"תואנה הם מבקשים" ושואלים מהו המקור שממנו ניתן להסיק שיש חיוב ללמוד גם פנימיות התורה – השיב הרבי בהתוועדות ש"פ וישב תשמ"ג ('התוועדויות תשמ"ג' כרך ב' עמ' 678):

איתא בגמרא (נדה ל, ב) שבהיות הולד במעי אמו "נר דלוק על ראשו... ומלמדין אותו כל התורה כולה" ומזה מוכרח שזה כולל גם פנימיות התורה, רזי רזין דאורייתא.

דהנה, כשלומדים מאמר חז"ל זה ע"פ תורת הנגלה – מתעוררת קושיא עצומה: "נר דלוק" הוא אחד מארבעה אבות נזיקין – "הבער", ואם-כן כיצד יתכן לומר ש"נר דלוק לו על ראשו" של תינוק קטן (שעדיין אפילו לא נולד) – הרי זו סכנה גדולה?!

ומה גם שמקום ההימצאות (של התינוק והנר הדלוק לו על ראשו) הוא במקום קטן ביותר ("במעי אמו")! – אלא ודאי, בהכרח, ללמוד זאת על-פי פנימיות התורה.

המשכת ברכות בכל העולם כולו

בהתוועדות י"ג אלול  תשמ"ב הקדיש הרבי דברים ('התוועדויות תשמ"ב' כרך ד' עמ' 2136 ואילך) כנגד אלה המייסרים יהודים ב"דברי מוסר" וטען כי צריכים לדבר רק בקו "ימין מקרבת" וחסד בטובתם של ישראל, ולא להתמקד ב"הוכח תוכיח"...

בהמשך ההתוועדות התייחס הרבי לאלו ש"תואנה הם מבקשים" (שם עמ' 2171) ויבואו מיד בטענה שזהו "דבר מבהיל" היתכן לנצל חצי שעה מהזמן דחודש אלול כדי להזהיר על אי אמירת מוסר...

הרבי למד מציווי ה' למשה לצוות לבנ"י שישפיעו על אומות-העולם לקיים את שבע המצוות דבני-נח (רמב"ם הל' מלכים סוף פרק ח') – שתוכנן "לשבת יצרה":

ולכן צריכים לפעול המשכת ברכות בכל העולם ככולו (ולא לדבר באופן בלתי רצוי – היפך הברכה.

לערב שולחן-ערוך בענייני ביטחון

עם פרוץ מלחמת "שלום הגליל" בקיץ תשמ"ב קרא הרבי לסיים את הפעולה בשלימותה – ולנצל את הזמן שנותר עד שלושת-השבועות, "מאחר שעל פי תורה ישנו חילוק בין הזמן שלפני ג' השבועות לזמן ג' השבועות".

בוודאי – המשיך הרבי – יהיו כאלו שאינם מחפשים את האמת, אלא "תואנה הם מבקשים" וינסו לטעון: אין לערב את השולחן-ערוך עם עניני ביטחון וצבא;

הרבי הוסיף (תוכן הדברים, עפ"י שיחת י"ג תמוז תשמ"ב – 'התוועדויות תשמ"ב' כרך ד' עמ' 1850 ואילך): נקודה זו שאצלי היא החזקה ביותר: ה'שולחן ערוך' הוא של הקב"ה, "ה' אלקי הצבאות" בורא העולם ומנהיגו, וביטחון אמיתי קשור ונפעל על-ידו, כפי שהם עצמם הודו, שבכל המלחמות היו ניסים ונפלאות שלמעלה מדרך הטבע לגמרי, שסיבתם היחידה היא – "יד ה' עשתה זאת", ובאופן ד"היא נפלאת בעינינו"!

- ומכיון שעפ"י דין השו"ע (אודות ג' השבועות) יש לסיים את הפעולה עד אז – צריכים, אפוא, לנצל את הזמן שהוא מסוגל ביותר, ולהשלים את הדברים הלכה למעשה – סיום מבצע שלום הגליל בזריזות, ויפה שעה אחת קודם.

תמידים ומוספים בעבודת היהודי לקונו

בכללות, עבודת האדם היהודי את קונו ישנם שני אופני עבודה: א) "תמידים כסדרם" – עבודה מסודרת ורגילה – כמו מהלך השמש המאירה בעולם ללא שינויים בין יום א' למשנהו.

ב) חידוש ודילוג, כמאמרם של חז"ל "חטוף ואכול חטוף ושתי" – כמו מהלך הלבנה שיש בה שינויים מיום ליום – בעוד בחצי הראשון של החודש הולך וגדל אור הלבנה, הרי בחצי השני הולך ופוחת אורה (עד שבסיום החודש נתעלם אור הלבנה לגמרי), ובעבודת ה' הדבר מצביע על עבודה באופן של חידוש ודילוג, עבודה שלמעלה ממדידה והגבלה.

בהתוועדות ש"פ תזריע-מצורע תשמ"ב ('התוועדויות תשמ"ב' כרך ג' עמ'1371) התייחס הרבי ל"ישנם כאלו שתואנה הם מבקשים" ושואלים על הקביעה האמורה שה'שמש' מצביעה על עבודה סדורה ללא שינויים והתחדשות – כאשר בשנים האחרונות נתגלה שגם בשמש ישנם שינויים?

והרבי הסביר, תוך שימוש בפסוק "אין כל חדש תחת השמש": השינויים שישנם בשמש [אשר לאמיתו של דבר היו ידועים מכבר] אינם קשורים לתפקידה העיקרי של השמש המפורש ("מקרא מלא דיבר הכתוב") בתורה: "ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ" – בכך אין שינויים בין יום אחד למשנהו.

השינויים שישנם שייכים לעניינים טפלים שבה (ענין החום וכיוצא-בו) –אך כשמדובר בנוגע לתוצאות הבאות מאור השמש (זריחה ושקיעה) ביחס לעבודת האדם – כמו זמן קריאת-שמע ותפילה (והשעות הזמניות) – בכך אין שינויים כלל.

הוא הדין כשמדובר ב"ירח" – למרות שבמשך כל ימי החודש מקבלת הלבנה את אורה מהשמש באופן מלא – הנה כשמדובר בתפקידו העיקרי "להאיר על הארץ" אינו דומה יום א' למשנהו.

ההוראה מה'ירח': בחציו הראשון של החודש לומדים שעבודת ה' צריכה להיות באופן של "מעלין בקודש" – כהלבנה שמיום ליום הולכת וגדלה. ומחציו השני של החודש – שגם כאשר סיים את עבודתו באופן מושלם בדומה ל"קיימא סיהרא באשלמותא", ועד שזוכה לטפיחות על השכם ואמירות בסגנון של "יישר-כח" – אין לו להסתפק בכך. כי בראותו שאור הלבנה שבעולם פוחת והולך, עליו להוסיף בעבודתו בכל עניני אור וקדושה, כדי למלא את החיסרון שבאור הלבנה בעולם.

"שנת..." מתאים לנושא שבו דנים

כשהרבי הסביר את המושג 'שנת הקהל' הוא הזכיר (בש"פ ואתחנן תשמ"א – 'שיחות-קודש' תשמ"א כרך ד' עמ' 397) שישנם ש"תואנה הם מבקשים" ותמהים מדוע, אפוא, ציינו חז"ל "מוצאי שביעית" ולא "שנת הקהל"?!

וההסבר פשוט:

בכל אותם מקומות שהדבר נזכר כ"מוצאי שביעית" הדבר קשור באותו נושא כמו "בארבעה פרקים הדבר מתרבה" – כשהטעם "על פירות שביעית", ושם לא מתאים, כפשוט, לציין "שנת הקהל".

שלוש סיבות לחזרה

לשאלת אותם ש"תואנה הם מבקשים" על נוהגו לחזור ולפרש פירושי רש"י שכבר ביארם בשנים עברו, השיב הרבי בש"פ ואתחנן תשמ"א ('שיחות-קודש' תשמ"א כרך ד' עמ' 398) :

א) ישנם כאלה שלא שמעו את הדברים בזמן אמירתם בפעם הראשונה.

ב) גם אלה ששמעו – שמא הספיקו לשכוח את הדברים.

ג) הביאור קשור לזמן העכשווי – כגון "שנת הקהל" (עיין שם).

מרדכי היהודי וסמכויות לילדים

בש"פ ויקרא תש"מ ('שיחות-קודש' תש"מ כרך ב' עמ' 520) התייחס הרבי לאלו ש"תואנה הם מבקשים" ושואלים מדוע עושים רעש וסדרים חדשים ומעבירים סמכויות לילדים [=הקמת גמ"חים וכו'] – מעולם לא הייתה כזאת?!

ובכן: כל דבר שתובעים על-פי חסידות רמוז גם בשאר חלקי התורה: כמו "בימים ההם", נס פורים התרחש אחרי שמרדכי כינס כ"ד אלף תינוקות של בית רבן, ודווקא זה הביא לביטול הגזירה – כך בימינו! (הרבי פירט).

משחקי ילדים ועבודת ה'

באותה שנה בש"פ שמיני (שם עמ' 812 ואילך) התייחס הרבי ללקח שניתן להפיק ממשחקי הילדים כ"כדור", והרחיב בזה. בהמשך הדברים אמר שבוודאי תתעוררנה תמיהות של "תואנה הם מבקשים" – וציין מקורות לתוספות במסכת עבודה זרה (ד"ה ככדור – מא, א) ובזוהר פרשת ויקרא (ח"ג י ,א) שהעולם הוא ככדור, וממילא יש למצוא בזה ענין בעבודת ה' המתאים להבנת הילד.

החידוש ב"אחדות" על "אהבת" ישראל

בשיחה שלימה הסביר הרבי בש"פ וישב  תשד"מ ('התוועדויות תשד"מ' כרך ב' עמ' 663 ואילך) את פשר ההוספה של "אחדות ישראל" על מצוות "אהבת ישראל" – במענה לישנם אלו ש"תואנה הם מבקשים".

הרבי הביא את המשל מתלמוד ירושלמי (נדרים פ"ט ה"ד) המבאר את הציווי "ואהבת לרעך כמוך" – "למי שמחתך בשר בסכין והכה הסכין על ידו, שאם תעלה על דעתך לחזור ולהכות להיד שהכתה בסכין על ידו האחרת כו' כמו כן אמרה תורה ואהבת לרעך כמוך" (פני משה לירושלמי שם).

המשל האמור מבהיר את טעם וסיבת הציווי "ואהבת לרעך כמוך" – מפני שכל בני ישראל הם בדוגמת ב' אברים (ב' ידים) של גוף אחד – אחדות ישראל; ואחדות ישראל היא הסיבה המביאה לידי הנהגה מעשית של אהבת ישראל; אחדות ישראל ענינה רגש והבנה – בעוד אהבת ישראל ענינו מעשה בפועל.

על הרוב תדבר, ללא שינויים

בהתוועדות השנייה של שבת שובה תשד"מ ('התוועדויות תשד"מ' כרך א' עמ' 62) עמד הרבי על ייחודיותה של השנה שנה שלימה – שפ"ה ימים – שבועותיה תמימות, ולכן גם ראש השנה הבעל"ט (תשמ"ה) הוא כקביעות שנה זו (תשד"מ), וזאת – גם כאשר יקדשו על-פי הראיה לאחרי ביאת משיח צדקנו.

ואלו ש"תואנה הם מבקשים" - המשיך הרבי - בוודאי ישאלו: מנין הביטחון והוודאות שהקביעות של השנה הבאה תהיה כקביעות שנה זו? הלוא עניין זה שייך רק באם הקביעות של השנה הבאה תהיה על-פי החשבון (ולא על-פי הראיה) אבל מכיוון שמשיח צדקנו בא "נאו", תהיה הקביעות של השנה הבאה על-פי הראיה, ואז – אין כל הכרח שהקביעות תהיה כקביעות שנה זו!

והרבי הסביר: לאור הכלל ש"התורה על הרוב תדבר", לכן, גם כאשר קידוש החדשים יהיה על-פי

הראיה, הרי שקבלת העדות בבית-דין וקידוש החודש יתאימו – (לפחות) ברוב הפעמים – לקביעות החדשים שעל-פי החשבון.

 

בדומה לזה, השיב הרבי בהתוועדות שבת פרשת במדבר (ערב חג השבועות תשמ"ה, 'התוועדויות תשמ"ה' כרך ד' עמ' 2132) לאלו ש"תואנה הם מבקשים" ושואלים הרי הכלל "לא בד"ו פסח" אינו אלא בזמן שמקדשים ע"פ החשבון, בעוד בזמן שמקדשים עפ"י הראי' יכולה להיות קביעות כזו [הדברים נסובו על הנאמר שקביעות כזו("זמן מתן תורתנו" ביום השבת) – כמו הזמן מתן תורה – הייתה באופן חד פעמי]

– הרי נוסף לכך שקביעות כזו נדירה ביותר, הנה עוד זאת ידועה דעת הרב סעדיה גאון (רס"ג) שכן הוא גם בזמן שהיו מקדשים עפ"י הראי', מכיון שגם אז הייתה עיקר הקביעות על-פי החשבון.

הגאולה מיועדת לכל העולם כולו

בשיחת ש"פ בשלח ט"ו בשבט תשמ"ג ('התוועדויות תשמ"ג' כרך ב' עמ' 938 ואילך):

נוסף על גאולתן של ישראל בביאת משיח צדקנו יהי' גם ענין של גאולה בעולם כולו, כלומר, תיקון ושלימות עם המציאות דכל העולם כולו – "לתקן עולם במלכות ש-ד-י".

ובתור הכנה לכך נדרשת פעולת  בני ישראל על אומות-העולם שיתנהגו באופן של "לשבת יצרה" (ע"י קיום ז' מצוות דבני נח).

- ולא כאותם הסבורים שביאת משיח צדקנו, פירושה, שמשיח צדקנו יוציא אותו מהגלות ואז יוכל הוא לחיות את חייו בטוב ובנעימים כו', כך שהגאולה נועדה רק עבורו (ועבור יהודים שכמותו) בלבד.

וזהו המענה לאלו ש"תואנה הם מבקשים" ושואלים: מה פתאום עוסקים בעניני ז' מצוות דבני נח (וההשפעה על אומות-העולם לקיימם), וכי סיימו כבר את כל מה שנדרש מבני ישראל שלכן מחפשים לפעול על אומות-העולם?!

וכאשר אותו יהודי (המתלבש ב"שטריימל " וב"קפוטת משי" [="זיידעזע קאפאטע"]) פוגש יהודי חסיד ליובאוויטש ("ליובאוויטשער") ומציג בפניו שאלה-תמיהה זו – מתבלבל הלה ואינו יודע מה להשיב!

והשאלה נובעת, כאמור מטעות יסודית בכללות האמונה בביאת המשיח - שכן לא מודעים למה שאומרים בעצמם בתפילת ראש-השנה: "וידע כל פעול כי אתה פעלתו״ – דבר שנפעל על-ידי "והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך", כלומר, המטרה היא: גילוי אלוקות בכל הנבראים שבכל העולם! – ומכאן ההכרח לפעול על אומות-העולם שיקיימו ז׳ מצוות דבני-נח בתור הכנה לתיקון העולם בתכלית השלימות - ״לתקן עולם במלכות ש-ד-י״.

מקור ל"עשה כאן ארץ-ישראל" בנגלה

על פתגמו של הצמח-צדק, "עשה כאן ארץ ישראל", ביקשו כאלה ש"תואנה הם מבקשים" לדעת מקור בנגלה [כפי ששאלו גם את אדמו"ר הזקן במספר מקרים] והרבי השיב (בשיחת י"ט כסלו תש"מ - ראה גם לקו"ש חי"ח ע׳ 448 בשולי הגליון  להערה 48) שיש לכך מקור בדברי המאירי בסיום מסכת כתובות, שכל מקום שיראת שמים ויראת חטא מצויין שם דינו כבבל.

שבע ברכות באמצע התוועדות

גם כשצוין יובל ה-50 לחתונת הרבי והרבנית בשנת תשל"ט - ביקש הרבי בהתוועדות מיוחדת בי"ד כסלו תשל"ט (׳שיחות קודש תשל"ט׳ כרך א׳ עמ׳ 358 ואילך) להתייחס לטוענים כ"חדש" וכו׳ מנהגים חדשים וכו׳ מן התורה [הרבי נמנע להתבטא "חדש אסור מן התורה". המו"ל] ומכיון ש"תואנה הם מבקשים" - הרי חשוב שאלו שהם במהלך שבעת ימי המשתה לחתונתם [=ונוכחים בהתוועדות] יערכו "שבע ברכות" - ומשום כך ראוי

שמנין יטלו ידיהם וכו׳, ואזי יצאו מכל ה"טענות" והדיונים ("שקלא-וטריא").

להשתוקק למדרגת ה'אבות'

בהזדמנות (ש"פ וארא תשד"מ - ׳התוועדויות תשד"מ׳ כרך ב׳ עמ׳ 775) ציטט הרבי את פירושו של רש"י – "חבל על דאבדין ולא משתכחין, יש לי להתאונן על מיתת האבות... (ש)לא הרהרו אחר מדותי, ואתה אמרת למה הרעותה".

והסביר, כי "וארא – אל האבות", ומטרת רש"י בהביאו דברים אלה ללמד ילד יהודי הלומד חומש שביכולתו להגיע לדרגה של האבות מכיוון שהם ה'אבות' שלו ("לא הרהרו אחר מדותי").

ולאלו ש"תואנה הם מבקשים" וטוענים שזוהי "פגיעה" בכבודו של משה רבינו ע"ה, היתכן לומר שמשה רבינו לא הגיע לדרגת האבות, בעוד בן חמש למקרא - יכול להגיע לדרגת האבות!?

- הרי התשובה: ב׳תנא דבי אליהו׳ פרק ט' נאמר שכל אחד ואחד מישראל, אפילו עבד ושפחה יכול להגיע להשראת רוח הקודש - "לפי המעשה שהוא עושה כך רוח הקודש שורה עליו", ושם פכ"ה: "כל אחד ואחד מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב" זהו, אפוא, ביכולת של כל יהודי להגיע לדרגת אברהם יצחק ויעקב (לא רק בנוגע לדרגת ומעלת הנשמה כו׳) אלא בנוגע לפועל – "יגיעו מעשי" דייקא. וטעם הדבר - מכיון שהם "אבותי".

הכל – ללימוד חסידות

ושוב ל"תואנה הם מבקשים": איך מבקשים מהכול ללמוד חסידות (ופנימיות התורה בכלל) כאשר תורה קובעת כי "מנהג אבותינו בידינו", והוא לא ראה את אבי סבו ('האַלטער-זיידע') שלמד חסידות?

בהתוועדות ש"פ חיי שרה תש"מ ('שיחות קודש תש"מ'  כרך א' עמ' 401) השיב הרבי כי ענה בעבר לטענה זו: מימות הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו, כך גם בימי אדמו"ר הזקן ותלמידיו ותלמידי תלמידיו – הנה כולם נולדו לכאלה שאבותיהם לא היו חסידים והם הפכו לחסידים והיו לאנשים טובים ממש, ועד לכבוד קדושת מורי-וחמי אדמו"ר נשיא דורנו עד משיח צדקנו.

כיצד משתתף הרבי ב'מבצע תפילין'?

בש"פ וארא תש"מ ('שיחות-קודש תש"מ' כרך א' עמ' 822) התייחס הרבי לטענת "תואנה הם מבקשים", הכיצד כ"ק מו"ח אדמו"ר תובע שיעסקו בכל המבצעים, ומעולם לא ראו אותו עומד בעצמו ב"טיימס סקווער" ועוסק ב"מבצע תפילין" – ומדוע עליהם לעשות כן?

הרבי תירץ זאת עפ"י דברי רש"י "לוי לא ישא שהוא עתיד לשאת את הארון" – משום שהוא צריך לדאוג לתפקידיהם של נכדיו, הרי כבר מעתה יש להקפיד על כבודו. ואין הפירוש שהוא אינו נושא את הארון – אלא שמנשה ואפרים עושים זאת במקומו.

ועד"ז מובן בנוגע לכ"ק מו"ח אדמו"ר – שהוא דואג שתלמידיו יישאו הארון, אין עליו לשאת כו'.

ואין זה שהוא אינו עוסק ב"מבצעים" - אלא שתלמידיו עושים זאת במקומו ובשליחותו.

"אין לנו אלא" (חוקה-חקקתי!)

בש"פ במדבר תש"מ ('שיחות-קודש תש"מ' כרך ג' עמ' 160) אמר הרבי:

ידועה הוראת רבותינו נשיאינו לרבים: מתחילין להניח תפילין שני חדשים קודם הבר-מצוה. בתחלה בלא ברכה וכעבור איזה שבועות בברכה.

אמנם ישנם כאלה ש"תואנה הם מבקשים" וטוענים כיצד אפשר להניח תפילין קודם הבר-מצוה  ובפרט עם ברכה כו', אך אנו אין לנו אלא דברי רבותינו נשיאינו!

- הפעם הרבי קבע עובדה "חוקה חקקתי גזירה גזרתי כו'".

"תורה" ו"יראה"

על מקור [כתשובה לטענת אלה ש"תואנה הם מבקשים"] שיראת ה' וביטול נעלים מתורה עצמה – הצביע הרבי (ש"פ ויק"פ תש"מ - 'שיחות-קודש' תש"מ כרך ב' עמ' 433 ) לגמרא מפורשת (שבת, לא, ריש עמוד ב'; יומא מב, ב  וראה בפירוש רש"י שם) ש"תורה" היא "תרעא לדרתא" = שער לדירה; כלומר: שישנה דרגה ביראת ה' שלגביה תורה אינה אלא "שער" כפי שמבואר בחסידות (תניא סוף פרק כג).

למדים מקודם מתן-תורה

במענה ל"תואנה הם מבקשים" איך אפשר ללמוד הוראות ממשה רבינו מקודם מתן תורה, השיב הרבי (בשנת תש"מ – שיחות-קודש תש"מ כרך א' עמ' 796) שזהו בדוגמת לימוד הרגוצ'ובי משבועת משה ("ויואל") ליתרו, כיון שהשבועה כתובה בתורה – הוי דבר נצחי נמשך וכאילו השבועה ישנה תמיד ולא רק מה שהיה בעבר.

להיזהר מתואנים

כשהרבי הסביר את פשר מסירותו הרבה של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ על שמירת השבת עד כדי סיכון חייו בפועל ממש – הוא ציין גם: "ובפרט שישנם כאלה ש"תואנה הם מבקשים" – אשר גם כנגד הנהגתם יש צורך להבטיח את הדברים" ('שיחות-קודש' תשמ"א כרך ד' עמ' 9).

"מבצע ספר תורה" - עלה הון תועפות!

בנוגע לכתיבת ספרי-התורה הכלליים [שעל כתיבתם הוכרז בי"א ניסן תשמ"א ואח"כ בער"ה תשמ"ב. המו"ל.] היו כאלו שניסו לטעון שפעולה זו נעשית כביכול, כדי לגייס כספים.

ועשו חשבון פשוט: בספר תורה יש 304.805 אותיות וכאשר לוקחים דולר אחד עבור כל אות ובוודאי היו שנתנו יותר מדולר א' – קיבלו לכל-הפחות סכום כפול ממספר האותיות שבס"ת. ולאחרי כל ההוצאות שבדבר (מחיר הקלף והדיו, התשלום ל"סופר" וכו') – נשאר סכום של 500.000 דולר!

חשבון זה – המשיך הרבי – אין לו אחיזה במציאות כלל וכלל. העובדה האמיתית היא – שעל כל אחד מספרי-תורה הכלליים היו צריכים להשקיע מאות ואלפי דולר!

הרבי פירט:

לא לקחו בחשבון את ההוצאות הכרוכות

1.       במשלוח "קבלה" על הדולר שנתקבל עבור אות בס"ת.

2.       משלוח "תעודה" שנכתבה לזכותו אות בפרשה זו.

- הם לכל-הפחות [הוצאה של] שתי דולר עבור כל אות.

זאת מלבד –

3.       ריבוי ההוצאות על התעמולה ופירסום הדבר בכל קצוי תבל!

דברים אלו השמיע הרבי בש"פ תשא תשד"מ ('התוועדויות תשד"מ' כרך ב' עמ' 1090 ואילך) ותורף הדברים היה: בכלל צריך להיזהר בכל פרוטה של צדקה, ועל-דרך הדין שאין משנים מצדקה לצדקה.

על-אחת-כמה-וכמה כאשר יודעים שישנם כאלו ש"תואנה הם מבקשים" אזי צריכים להיזהר ביותר מכל ענין שיכול להתפרש באופן בלתי רצוי.

ביקורים בצה"ל מוטב ללא פירסום (מוקדם)

בסיום חודש תשרי תשל"ד ביקש הרבי ב"יחידות" (מיוחדת) – את האורחים תושבי ארצינו-הקדושה לבקר עם שובם ארצה ביחידות צה"ל ולעודד את רוחם של החיילים ולמסור להם פ"ש משמו.

בין השאר אמר להם (לפי 'שיחות-קודש' תשל"ד כרך א' עמ' 437):

מטעם זה כדי שהפעולה תתבצע לפועל בהצלחה (וללא קשיים מיותרים) – יש לקיים את הפעולות בין אנשי הצבא ללא כל פירסום. בעיתונות בוודאי שלא ואפילו לא בעל-פה כדי שהדברים לא יגיעו לידיעת אלה ש"תואנה הם מבקשים"...

שאלה ש"תרד"

ערב שיגור קבוצת השלוחים הראשונה לארץ-הקודש, במהלך התוועדות יו"ד שבט תשל"ו ('שיחות-קודש'  תשל"ו כרך א' עמ' 457) התבטא הרבי:

ואז – כאשר יסייעו להשלוחים בסבר פנים יפות – "תרד" השאלה שמציגים אותם ש"תואנה הם מבקשים" שמיד נטפלו וטענו: מה תועיל נסיעת עשרה אלו וכו' – כאשר יווכחו כיצד הצליחו עשרה אלו ובאופן שלמעלה מן המשוער תיסלל, אפוא, הדרך לשיגור עולים נוספים בעזרת ה' הן לשני מקומות אלו – ירושלים ת"ו וצפת ת"ו, הן לעוד מקומות דוגמתם [ובאופן שהדבר לא ימעט ח"ו בהפצת היהדות בבבל ובחו"ל בכלל, אלא אדרבה: בכך יתווסף גם שם]

ולסיום רשימה זו:

להלן התייחסות של הרבי לפסוק המהווה בעצם את המקור הראשון לביטוי "תואנה הם מבקשים":

כך תוקן חטא עץ-הדעת

בשיחת ש"פ בשלח, חמשה עשר בשבט תש"נ אות יו"ד התייחס הרבי לשבעת המינים – ובנוגע ל"תאנה" נאמר שם: "תאנה" גם מלשון "תואנה הוא מבקש" (שופטים יד, ד. וראה אור התורה – להצמח-צדק - מטות ע' א'שמג).

שרומז על הבירור דעץ הדעת טוב ורע, ובפרט ל[פי]הדעה שעץ-הדעת "תאנה הייתה שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו" (ברכות מ, סע"א)  ובנוגע להתיקון – הי' לכל הדעות ע"י התאנה, כמפורש בקרא (בראשית ג, ז) "ויתפרו עלי תאנה", היינו שעל-ידי (אפילו) "עלה תאנה" תיקנו (חלק מ)הבושה ("יתבוששו") שבאה על-ידי חטא עץ-הדעת.

- ומסיימים בטוב.


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)