חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:43 זריחה: 5:35 י"ד בסיון התשפ"ג, 3/6/23
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

הלכות הציפייה
לומדים גאולה


מאת: הרב מנחם ברוד
מדורים נוספים
שיחת השבוע 1747 - כל המדורים ברצף
בין ההיגיון לאמונה
יש חדש
למה ויתרו התנאים על הדרשה
נחש הנחושת
כשצריך לעזור ליהודים
זאת ולא אחרת
נקמת השבת
הלכות הציפייה
זכויות אדם גם ליהודים
השתתפות בהלוויה

אחד הדברים המייחסים את ספר 'יד החזקה' של הרמב"ם הוא העיסוק בכל מצוות התורה, ובכללן גם המצוות שנקיים בימות המשיח. אחת מהן היא פרה אדומה. בגאולה תיעשה הפרה האדומה העשירית, כפי שהרמב"ם מפרט (הלכות פרה אדומה סוף פרק ג): "תשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצווה זו עד שחרב הבית בשנייה. ראשונה עשה משה רבנו, שנייה עשה עזרא, ושבע מעזרא עד חורבן הבית. והעשירית יעשה המלך המשיח, מהרה ייגלה, אמן כן יהי רצון".

ואולם מילותיו האחרונות של הרמב"ם מעוררות שאלה: הלוא ספרו הוא ספר הלכתי ולא ספר תפילות ומשאלות. כל מילה שלו שקולה ומדודה, והלכות רבות נלמדות מדיוק לשונו. מה אפוא עניינה של התוספת "מהרה ייגלה, אמן כן יהי רצון"?

האזכור מעורר תפילה

אפשר היה לומר שהרמב"ם רוצה ללמדנו הלכה חשובה – שיהודי צריך להתפלל על ביאת המשיח. אך הסבר זה אינו מספק, שכן הלכה זו, בדבר הצורך בתפילה על ביאת המשיח, הייתה לכאורה צריכה להיכתב בפרקים שבהם נידונות הלכות המשיח, ולא כאן, כאשר המלך המשיח מוזכר בדרך אגב בלבד.

ההסבר הוא (ראו לקוטי שיחות כרך כח, עמ' 131) שהרמב"ם אכן רוצה ללמדנו הלכה חשובה על עומק הציפייה והתפילה לביאת המשיח. גם כאשר עניין הגאולה עולה בדרך אגב, הוא צריך לעורר אצל יהודי רגשות עמוקים כל-כך של כמיהה ותשוקה, עד שמייד יישא תפילה: "מהרה ייגלה!".

בעניין האמונה במשיח נפסק ברמב"ם (הלכות מלכים פרק יא, הלכה א): "כל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו... הוא כופר... בתורה ובמשה רבנו". הרי שלא דיי להאמין שהמשיח יבוא, אלא חובה גם לקוות ולצפות לבואו. מי שמאמין בבוא המשיח, אך אינו מצפה לו – אמונתו לוקה בחסר.

מכיוון שהאמונה בביאת המשיח היא חובה תמידית, גם החובה לצפות לבואו היא חובה תמידית. בכל עת צריך יהודי לחיות בתחושה של תקווה וציפייה, שהנה-הנה המשיח בא. כך אנו גם מתפללים שלוש פעמים ביום: "לישועתך קיווינו כל היום" – אנו מקווים לגאולה לא רק בכל יום, אלא "כל היום", בכל רגע ורגע של היום.

תחושה מתמדת של חֶסֶר

תחושה עזה כזאת של ציפייה נובעת מהכרה אמיתית במשמעותה של הגאולה. יהודי יודע שלא ייתכן להגיע לשלמות בקיום התורה והמצוות בלי המשיח. כל עוד לא באה הגאולה, עבודתנו בלימוד התורה ובקיום המצוות חלקית ומוגבלת בלבד. לכן היהודי חש תחושה מתמדת של חֶסֶר, והוא שרוי כל העת בתשוקה עזה לגאולה.

זו אפוא ההלכה שהרמב"ם מלמדנו – יהודי המצפה לבוא המשיח בדרך הראויה, הרי מייד כשהוא מזכיר עניין כלשהו השייך לגאולה – אף אם אִזכור הגאולה בא בדרך אגב – מייד מתעוררים בו רגשות עזים של צימאון ותשוקה, עד שהוא פורץ בו במקום בתפילה: "מהרה ייגלה, אמן כן יהי רצון".

לכן הכניס הרמב"ם עניין זה בהלכות הפרה האדומה דווקא ולא בהלכות המדברות על המשיח ועל הגאולה. אילו היה כותב זאת שם, היינו מבינים שכאשר עוסקים בסוגיית הגאולה יש צורך להתפלל עליה. אך בהבאת התפילה לגאולה כשהיא מוזכרת בדרך אגב דווקא, הרמב"ם מלמדנו שהתפילה לגאולה צריכה לפרוץ מליבו של היהודי גם כשהוא עוסק בעניינים אחרים, אלא שהוא נזכר בגאולה – ומייד הוא מבטא את תשוקתו וכמיהתו לביאת המשיח במהרה בימינו.


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)