האיש התפרץ אל הבית בנשימה טרופה. "רבנו", הזדעק, "הגיעה איגרת דחופה מפרידלנד".
באותה עת שהה רבי עקיבא איגר הרחק מעירו, פרידלנד, לצורך טיפול בעיזבון חמיו. הפנייה ששיגרו אליו בני הקהילה בישרה על אסון. דליקה גדולה פרצה בעיר וכילתה את רוב הבתים.
אמצעי הכיבוי באותם ימים היו דלים, ואילו בתי המגורים נבנו מעץ. כשהייתה פורצת שריפה, היו הלהבות עוברות במהירות מבית לבית. כך נהפכו רבים מיהודי פרידלנד לחסרי קורת גג.
רבי עקיבא איגר מיהר לשוב לעירו, לנחם את היהודים השבורים ולהוביל את מאמצי השיקום. הצורך הדחוף ביותר היה בניית הבתים מחדש.
קבלני בנייה מקומיים נשכרו למלאכה, וקול המסורים והפטישים הדהד ברחבי העיר יומם ולילה. רבי עקיבא איגר פרסם הודעה כי יש להתנות עם הבנאים הלא-יהודים כי יימנעו מבניית בתי היהודים ביום השבת, ויש לפצותם על הבטלה ביום הזה.
יהודי העיר צייתו להוראתו של הרבי, חוץ מאחד. הלה היה עשיר גאה, שהתהלך בתחושה שהכסף קונה הכול. הוא דרש מהקבלן ששכר לעבוד יומם ולילה, שבעה ימים בשבוע, כדי להקים את הבית בהקדם האפשרי.
השבת הראשונה ירדה על העיר. שאון הבנייה נעצר. היהודים התאספו לקבל את שבת המלכה. ופתאום נשמעו הלמות פטישים וקולות ניסור. הכול הביטו זה בזה בפליאה. מישהו מעז להפר את הוראת הרב!
במהרה התבררה זהותו של הממרה – הגביר. בעוד שאר שטחי העבודה היו ריקים מפועלים, הרי שבאתר הבנייה שלו הייתה הבנייה בעיצומה.
רבי עקיבא איגר שיגר את משמשו אל הגביר והזמינו לבוא לפניו. האיש קיבל את השליח בזלזול, ודחה את הפנייה בבוז. "אין לי זמן כעת", פלט בחוסר סבלנות. "עליי לנוח עכשיו. בפעם אחרת".
התקרבה השבת השנייה. בצהרי יום שישי פקד שליחו של רבי עקיבא איגר את האיש שנית. בידו הייתה איגרת בעבורו. האיש קרא בחוסר חשק את מכתבו של הרב אליו, בדבר האיסור החמור הכרוך במעשיו. הרב גזר עליו להפסיק לחלוטין את הבנייה בשבת. הוא חתם את דבריו בפסוק (קהלת י,ח): "וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ".
האיש גיחך, גלל את האיגרת והחזירה לשליח. גם השבת הוסיפו הפועלים לבנות את ביתו. לא הרתיעה אותו העובדה שדברי רבי עקיבא איגר הוכרזו בכל העיר. הכול הזדעזעו מחוצפתו של העשיר, הממרה בגלוי את הוראת הרב, אך הוא נשאר בעמדתו.
בשבוע שלאחר מכן החליט העשיר להגיב. הוא הפעיל את כוחו והשפעתו בקהילה, ללחוץ על הכרוז שלא יקריא שום הודעה בלי אישורו.
האיש נבוך. הוא היה מסור בכל ליבו לרבי עקיבא איגר, ועם זה חשש מפני פגיעתו הרעה של הגביר. החליט אפוא לשטוח את מצוקתו לפני רבי עקיבא איגר עצמו. הגאון התכנס במחשבות. "עשה כדבריו של הגביר", הפתיע רבי עקיבא. "הראה לו את נוסח הכרוז, הנח לו להגיה את הדברים, ודווח לי על תגובתו".
ואכן, הגביר השחצן בחן בדקדקנות את הכרוז לשבת הקרובה. המילים שהוציאו אותו משלוותו היו דברי האזהרה של רבי עקיבא, שחתמו את האיגרת: "ופורץ גדר יישכנו נחש". בכעסו נטל סכין והשחית את המילים האלה עד שנמחקו לגמרי.
בליל שבת, כשהכריז הכרוז את הודעת איסור הבנייה, כמדי שבת, נקטע לפתע המכתב בסופו. היה ברור שיד זדונית מעורבת בדבר. בני הקהילה הזדעזעו מהמעשה: מי מבקש לסתום את פיו של שליח הגאון?
למחרת, ביום השבת, עלה רבי עקיבא איגר בעצמו על בימת בית הכנסת. הס הושלך בהיכל. רבי עקיבא איגר פתח בדברים נוקבים על חשיבות קדושת השבת. דבריו חדרו לתהומות הלב וגרמו התעוררות גדולה בציבור. את דבריו סיים בפנייה ישירה אל אותו גביר: "אני מבטיח שמי שימרה את דבריי ויבנה את הבית בשבת – ביתו לא ישרוד ולא יתקיים!".
ועדיין אטם הגביר את אוזניו ואת ליבו. נראה היה שככל שרבי עקיבא מחריף את תגובתו – כך הלה מתבצר בעקשנותו. הבית הוסיף להיבנות במשך כל ימי השבוע, עד שהתנוסס על תילו לשביעות רצונו של בעליו.
עבר זמן. בתי העיר נבנו מחדש. חייה של קהילת פרידלנד שבו לשגרה.
יום אחד נשמע קול נפץ עז מכיוון ביתו של הגביר. עד מהרה התברר כי אחד מקירות הבית קרס. בעל הבית הזמין מהנדס מומחה, לבחון את סיבת ההתמוטטות. הלה בחן היטב את שלד הבית, והגיע למסקנה מצערת כי הקורות שמהן נבנה הבית הרקיבו. "הריקבון פשט בכל הקורות", התריע באוזני בעל הבית. "עליך לפנות מייד את הבית, כי בכל רגע הוא עלול להתמוטט!".
תושבי העיר הביטו בהשתאות בבית המפואר שנהרס עד היסוד. הכול ראו כי גזירת רבי עקיבא איגר התקיימה, וכי הגביר המרדן נאלץ לבנות את ביתו מחדש, והפעם מתוך שביתה מוחלטת בשבת.
(על-פי 'החוט המשולש') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
