מחילה והקפדה
״ויאמר ה׳ אל משה עשה לך שרף... ויעש משה נחש נחושת״ (במדבר כא,ח-ט). המפרשים שואלים איך ייתכן שהקב"ה אומר למשה ״עשה לך שרף״ והוא עושה נחש? אלא שבני ישראל חטאו בשתיים, בדיבורם נגד ה' ובדיבורם על משה. על הדיבור נגד ה׳ צריך להיות נחש, בדוגמת הנחש הקדמוני, שהסית נגד ה׳; ועל שדיברו נגד משה צריך להיות שרף, כמאמר חז״ל (אבות ב) ״ולחישתן לחישת שרף״. ואולם ה׳ מחל על כבודו והקפיד ביותר על כבודו של משה, וציווה שיעשה שרף, ואילו משה מחל על כבוד עצמו, ועל כבוד קונו לא מחל, ועשה נחש.
(כתב סופר)
שתי המידות
״והיה אם נשך הנחש... והביט אל נחש הנחושת וחי״ (במדבר כא,ח-ט). לנחש היו שתי סגולות: נושך ומרפא. גם תלמיד-חכם צריך שיהיו בו שתי המידות האלה, כמו שאמרו חז״ל (יומא כג) "תלמיד-חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד-חכם". וכן משה רבנו היה כולו חסד ורחמים, אך המופת הראשון שהראה במצרים היה נחש, לרמז שבשעת הצורך הוא עלול לאזור גם את מידת הגבורה.
(דגל מחנה אפרים)
רפואה על-ידי הנשיכה
'והיה' הוא לשון שמחה. מה עניין השמחה במקרה שנשך הנחש? אלא שה׳ יתברך אומר: אף אם אדם היה חולה מפני סיבה טבעית והיה קרוב למות, הרי אם נשך אותו הנחש – והביט אל נחש הנחושת ונרפא. לכן הייתה שמחה לאיש כזה אם נשך אותו הנחש.
(משך חכמה)
עיניים לשמיים
רש"י מביא מדברי חז"ל: "וכי נחש ממית או מחיה? אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמיים, היו מתרפאים". יהודי צריך תמיד לשאת עיניו לשמיים, אבל לא להימצא שם כל-כולו. צריך שיזכור את השמיים אבל יעמוד על הקרקע.
(רבי נפתלי מרופשיץ)
הפיכה לטוב
העובדה שרפואת הנחשים באה על-ידי ראיית נחש מורה על 'אתהפכא' של ממש: הנחש עצמו שהמית ״עם רב״ מישראל, נעשה האמצעי לרפואתם וחיותם של ישראל. מה גרם ל'אתהפכא' הזאת? העבודה של ״ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמיים״, היינו הפיכת ושעבוד הלב כולו, ובכלל זה יצר הרע, לטוב.
(הרבי מליובאוויטש)
מגידים שורפים
״וישלח ה׳ את הנחשים השרפים״ (במדבר כא,ו). רש״י מפרש: ״ששורפים את האדם בארס שיניהם״. יש מגידים ומוכיחים שעושים את מלאכתם שלא לשם שמיים, כדי להתגדל או לשם פרנסה. תוכחה כזאת מעוררת את קטרוג הנחש הקדמוני וגורמת מדנים בין ישראל לאביהם שבשמיים. עליהם נאמר ״וישלח ה׳ בעם את הנחשים השרפים״, ששורפים בארס שבפיהם.
(כתר שם טוב)
הדינים בשורשם
״וראה אותו וחי״ (במדבר כא,ח). כל רע ודין בעולם שורשם ומקורם טוב, כי מאיתו יתברך לא ייצאו הרעות, אך כשהדברים יורדים ומשתלשלים למטה, נעשה מזה רע ודין גמור. לכן כשרואה אדם ייסורים באים עליו, יחשוב כי הייסורים הם טוב גמור, רק שאין הטוב מושג. זהו ״מסתכלין כלפי מעלה״, הנחש כפי שהוא למטה אמנם הוא רע, אבל כשרואים אותו כפי שהוא בשורשו למעלה, באים לידי הכרה שאין רע יורד מלמעלה והכול לטובה.
(לקוטי תורה) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
