חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:50 זריחה: 5:42 ח' בתמוז התשפ"ב, 7/7/22
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

תיקון ליל שבועות
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
אור וחום ההתקשרות
פרשת נשא | להרים את ה'ראש' מה'רגל'
פיוס לחתנים
קבלת התורה מתוך אהבה
תיקון ליל שבועות
קבלת התורה בשמחה ובפנימיות
עת לדעת
יומן מבית חיינו
הלכות ומנהגי חב"ד

אדמו"ר הזקן, אדמו"ר מוהרש"ב, אדמו"ר מוהריי"צ ואדמו"ר נשיא-דורנו אמרו 'תיקון' בליל שבועות * שלל התייחסויות הרבי למנהג אמירת התיקון בליל שבועות * פירסום-ראשון של קטע מדיבורי הרש"ג ותגובת הרבי בעת סעודת ליל חג-השבועות תשכ"ז שנשמט ב'המלך במסיבו' וב'תורת מנחם' * הרבי ראה בפירסום ההשמטות ל'תיקון' כאוכל-נפש (רוחני)...

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

"וסדר הלימוד של זו הלילה כבר נתפרסם ונודע לרבים ע"י הקונטריסין שנתפשטו והמנהג הזה נתפשט בכל ארץ-ישראל ובכל המלכות [=הממלכות?] אין נקי כולם כאחד מגדולים ועד קטנים וכן קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם".

 - כך כותב השל"ה במסכת שבועות שלו. (כט, ב) מהדורות של "תיקון ליל שבועות" נדפסו בוונציה בשנת ת"ח. באמסטרדם בשנת תק"ט. אבל כבר בספר 'תיקוני שבת' שנדפס בקראקא בשנת שע"ב נכלל תיקון ליל שבועות.

הרבי בדבריו על המנהג ('המלך במסיבו' כרך א' עמ' רכח) כשנשאל למקורותיו של ה'תיקון ליל שבועות' - השיב:

השל"ה כבר כותב... ונזכר גם ב'משנת חסידים'... לפני-זה בכתבי האריז"ל... ובזוהר מובא הענין ב' פעמים: בהקדמה... ובפרשת אמור...

והסביר: בליל שבועות יש ענין מיוחד לומר אותיות התורה!

שאלה שנשאלה פעמיים

ביום א' דחג-השבועות תש"ל ('המלך במסיבו' כרך ב' עמ' קנב-קנד) פנה הרש"ג אל הרבי בשאלה בדבר "תיקון ליל שבועות", האם על ידו מתקנים את החיסרון של בנ"י ש"היו ישנים כל הלילה (שלפני מתן תורה) והוצרך הקדוש-ברוך-הוא להעיר אותם". הרבי האריך בהסברה תוך כדי הבאת דוגמא ממנהג של אלה שלא נמנים לעת-עתה על קהילות החסידים, שאינם אומרים "תיקון" אלא עוסקים בלימוד נגלה (גמרא עם תוספות).

ומכאן המסקנא שהתיקון לשינת בני ישראל – הוא בעצם הענין שניעורים בלילה ולאו דוקא באמירת "תיקון" אף שכמובן (שכהכנה למתן-תורה בוודאי) שמתאים לעסוק אז בתורה (הדברים תומצתו גם ב'תורת מנחם' כרך ס' עמ' 359).

כבר בליל חג השבועות תשכ"ו (תורת מנחם כרך מז עמ' 6-5) שאל הרש"ג את השאלה האמורה, והרבי הגיב כי התיקון על השינה (של בנ"י) היא בעצם העובדה שניעורים בליל שבועות; ואילו אמירת ה"תיקון" קשורה עם המבואר בזוהר (חלק ג צז, ב ואילך) אודות ההכנה לקבלת התורה ע"י כ"ד קישוטין – תיקונין – דכלה.

לא כהמקילים...

וכה אמר הרבי במהלך התוועדות יום ב' דחג השבועות תשח"י ('תורת מנחם' כרך כג עמ' 65):

ישנם המקילים ואינם אומרים "תיקון", ובמקום זאת – עוסקים בלימוד, אבל כב' קדושת מורי-וחמי אדמו"ר דיבר כמה-פעמים (שיחת ליל א' דחג-השבועות ה'ש"ת סעיף ב – 'ספר השיחות קיץ ה'ש"ת' עמ' 113) – שצריך לומר "תיקון ליל שבועות" מצד מעלת אותיות התורה –

שמכל ספר נכללו בו רק כמה פסוקים, ואילו הענינים השייכים לשבועות – כמו מעשה מרכבה וכו' – אומרים בשלימותם, וכן מגילת רות אומרים בשלימותה, מצד שייכותה לחג-השבועות.

ולהוציא מדעתם של אלו

דברים נוקבים ברוח זו השמיע הרבי בש"פ במדבר תשמ"ח ('התוועדויות תשמ"ח' כרך ג' עמ' 409):

ולהוציא מדעתם של אלו הטוענים לשם מה "לבזבז" הזמן בשביל אמירת ה"תיקון", הרי יכולים לנצל את הזמן ללמוד בעיון המשך – סדרת מאמרי כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע דשנת – תער"ב.. או ענין כיוצא-בזה בפנימיות התורה, במקום "לומר" תיקון, עד למנין המצוות.. כי ההכנה האמיתית לקבלת התורה היא – על-ידי "תיקון ליל שבועות", אשר מעלתו מודגשת בשמו אשר יקראו לו ע"פ מנהג ישראל (תורה היא) – "תיקון ליל שבועות.

וזה כולל את מנין המצוות, – מנין דווקא, שכן, בדרך כלל, כאשר מגיעים למנין המצוות כשחושבים כבר אודות הליכה למקוה, והכנה לתפלה, עד לשמיעת עשרת הדברות – כבר עייפים, וממילא, לא יכולים להתבונן בתוכנם של המצוות.. כי-אם למנותם בלבד.

ה'תיקון' מתקן

נקודה זו הזכיר הרבי פעמים רבות:

ענינו של "תיקון ליל שבועות" לתקן ולהכין את כל הענינים למתן-תורה.

– כך התבטא הרבי בקצרה בהתוועדות יום ב' של חג-השבועות תשל"ה ('שיחות-קודש' תשל"ה כרך ב' עמ' 147).

בהתוועדות שבת-קודש פרשת תזריע-מצורע תש"נ הסביר הרבי ('התוועדויות תש"נ' כרך ג' עמ' 133):

הפירוש הפשוט של "תיקון ליל שבועות" הוא "תיקון" מלשון "תקנה", אך באמת יש בכך פירוש נוסף:

הנה ב"תיקון ליל שבועות" אומרים גם את ההתחלה והסיום דכל ששים המסכתות שבששה סדרי משנה כפי שנסדרו על-ידי רבי (רבי יהודה הנשיא).

ויש לומר, שעל-ידי-זה ניתוסף שלימות בכללות הענין דמתן-תורה – יש, אפוא, בזה גם משמעות של "תיקון", כיון שעל ידו ניתוסף עילוי ושלימות (תיקון) במתן-תורה, בקריאת עשרת-הדברות בבוקרו של חג השבועות.

ועיקר הענין ד"תיקון ליל שבועות" – הוא הכנה לעשרת הדברות.

ושוב בקצרה בש"פ אמור ערב ל"ג בעומר של אותה שנה – תש"נ (התוועדויות שם עמ' 180):

התחלת וסיום ספר יצירה (כמו התחלת וסיום כל פרשיות התורה וכל מסכתות הש"ס) אומרים בחג-השבועות – ב"תיקון ליל שבועות" – שנקרא "תיקון", גם מלשון תיקון ושלימות, שעל-ידי-זה ניתוסף שלימות בכללות הענין דקבלת התורה.

הצצה לנבכי חשיבתו של ה'גדול שבגדולים'

בהזדמנות מסוימת (יום ב' דחג השבועות תשמ"ג – 'התוועדויות תשמ"ג' כרך ג' עמ' 1562) התייחס הרבי למחשבותיו של יהודי הרואה עצמו כ'גדול שבגדולים':

כאשר אומרים לו שבליל שבועות צריכים לומר "תיקון" – עונה הוא: אמירת "תיקון ליל שבועות" הרי זה דבר טוב עבור יהודים פשוטים, "פיצלאך קינדער" [ילדים קטנטנים] וכיוצא-בזה, אבל לא עבורו – גדול שבגדולים – שבאפשרותו לתרץ רמב"ם מוקשה שעד עתה לא הצליח אף אחד לתרצו, לתרץ "צריך עיון" של אדמו"ר הצמח-צדק בתורת החסידות, וכיוצא-בזה, בענינים כאלו מתאים לו לעסוק בליל שבועות.

אותו יהודי (גדול שבגדולים) מביא לראיה לדבריו מהלכות תלמוד תורה, שכאשר יהודי מסוגל לחדש חידושים בתורה, אינו יוצא ידי-חובת מצוות לימוד התורה – כאשר הוא מסתפק בשינון דברים שלמד מכבר. וההוכחה לכך ממאמר רז"ל "מבטלין תלמוד תורה למקרא מגילה" – שלכאורה אין מובן: הרי גם קריאת המגילה היא בכלל תלמוד תורה ואם-כן מדוע ננקט הלשון "מבטלין ת"ת למקרא מגילה"?! – אלא מכאן שכאשר ביכולתו לעסוק בענינים עמוקים יותר דתלמוד-תורה – אינו יוצא ידי-חובת לימוד התורה ב"מקרא מגילה" בלבד (תורה-שבכתב, שבלימודה יוצאים ידי חובה גם כאשר איננו מבין את פירוש הדברים "לא ידע מאי דקאמר") ועד כדי כך ש"מקרא מגילה" נחשב אצלו לביטול תורה!

 [הערת המו"ל:

בשעת מעשה לא הגיב הרבי לעצם הטענה אבל לכאורה ההסבר פשוט:

בדיוק כשם שבפורים תקנת חז"ל למקרא מגילה דוחה את מצוות תלמוד-תורה למרות שזהו ביטול איכותי לגבי מצוות ת"ת (המקורית),

כך בליל חג-השבועות הנה "מנהג ישראל תורה הוא" ומנהג והוראת רבותינו לומר תיקון דוחה את רצונו האישי לשגשג בתורה, ובמיוחד לפי המבואר בשיחות שזהו "תיקון" והכנה לקבלת התורה!]

חובת גברא ואיש אינו מוציאו ידי חובה

ושוב, בהתוועדות חג-השבועות תשל"ג ('שיחות-קודש' תשל"ג כרך ב' עמ' 184) דיבר הרבי על ההפטרה של חג-השבועות העוסקת במרכבת יחזקאל – ואמר: ענין המרכבה שייך לכל אחד וכל אחד יכול להיות מרכבה לה'.

הרבי ציין כי ב'תיקון ליל שבועות' ישנן (ואומרים אכן את) שתי ההפטרות של יום א' דשבועות ושל יום ב' (בחו"ל) וכל אחד צריך לומר תיקון ואינו יוצא ידי-חובה באמירת חבירו!...

בליל א' דחג-השבועות תשכ"ו (מקדש מלך כרך א' עמ' 387; תורת-מנחם כרך מז עמ' 5) דיבר הרבי על הצורך באמירת תיקון ליל שבועות – ואמר (תורת-מנחם שם): מתנגדים אינם אומרים תיקון, באמרם, שאין ענין לומר ג' פסוקים מהתחלה וג' פסוקים מהסוף כו'... קודם מתן-תורה – טוענים הם – מוטב ללמוד סוגיא בעיון. (והוסיף בבת-שחוק:) וזה גופא (שמתנגדים אינם אומרים תיקון) מהווה הוכחה שצריכים לומר תיקון... כדאיתא בשל"ה (במסכת שבועות שלו – קעט, ב ואילך), וכמובא שם המעשה עם רבי שלמה אלקבץ והבית-יוסף.

הרבי ביקש את הרש"ג להכריז (כלפי הבחורים שעמדו שם ושמעו את אחד הנוכחים שסיפר קודם לכן כי בליובאוויטש לא הספיק הזמן לומר "תיקון" כי עסקו בחזרת המאמר עד שהאיר השחר) כי צריכים לומר תיקון.

הרש"ג (ראה 'מקדש מלך' שם) הכריז: גיסי – כ"ק אדמו"ר שליט"א – אומר שכתוב בשל"ה – והוא יכול לומר לכם את הדף המדוייק שם זה מופיע - שצריכים לומר "תיקון ליל שבועות".

(בתחילה יצא מפיו "תיקון חצות", וחזר ותיקן את עצמו ל"תיקון ליל שבועות" – בינתיים העיר הרבי כי לגבי "תיקון חצות" כותב הרבי רש"ב שיש בו חילוקי דרגות).

הרבי (ראה מקדש מלך שם) חזר על הדברים כמה פעמים כדי להזהיר שלא יסיקו שאין צורך לומר תיקון!

הרש"ג מציג שינויים בדברי אדמו"ר הזקן לצד דברי השל"ה

בליל ב' דחג-השבועות תשכ"ז ('המלך במסיבו' כרך א' עמ' קסט-קע; 'תורת מנחם' כרך נ' עמ' 14) אמר הרבי:

כ"ק מו"ח אדמו"ר ואביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע היו אומרים כל ה"תיקון", ומסתמא נהג כן גם רבינו הזקן.

ושוב אמר-קבע:

[אדמו"ר הזקן].. נהג בעצמו לומר "תיקון".

הדברים נאמרו כמענה לדברי הרש"ג המתפרסמים כאן לראשונה בשלימותם (ובטעות נשמטו ב'המלך במסיבו' וב'תורת מנחם' שם):

הרש"ג הזכיר המנהג דאמירת "תיקון ליל שבועות" וציין כי בענין זה מוצאים כמה שינויים:

אדמו"ר הזקן בשולחנו (תצד, ג) כותב: "ועיקר העסק יהי' בתורה שבעל-פה".

ואילו בסידורו (סידור עם דא"ח – שי, ב) נאמר: "ולכך אומרים כ"ד ספרים בליל שבועות להמשיך אור הכתר דגלגלתא דוקא, וד"ל".

השל"ה מציין בפרטיות "סדר לימוד זאת הלילה": "צריך ללמוד חלק מתורה נביאים כתובים ששה סדרים. ספר יצירה. זוהר. תרי"ג מצוות" ואחרי שמאריך ומפרט עוד מסיים: "ובאחרונה קרוב לשיאור היום יקראו כל שיר השירים".

באמת – הוסיף הרש"ג – השל"ה עצמו לגבי לימוד התורה בכלל מביא (מהריקאנטי?) "כי צריך האדם להתעסק בתורה-שבכתב ביום ובתורה שבעל-פה בלילה".  - ולכאורה, זה המקור לדברי אדמו"ר הזקן בשו"ע (לגבי ליל שבועות) ש"ועיקר העסק יהי' בתורה שבעל-פה"!

על דברים אלה הגיב הרבי (כמפורט ב'המ"ב' וב'תורת-מנחם' שם), שיש ענינים שהורו לרבים, ענינים שנאמרו רק לחסידים וענינים שנהג רק בעצמו – ולכן גם בנידונינו למרות שבשו"ע כתב שהעיקר יהיה "בתורה שבעל פה" נהג בעצמו לומר תיקון!

[וראיה לדברים אלו – מדברי אדמו"ר הזקן עצמו בלקוטי-תורה אמור לה, א:

"ענין העסק בתורה-שבכתב ושבעל-פה בליל שבועות.. בליל שבועות עוסקים בתורה-שבכתב ותורה שבעל-פה"].

תורה שבעל-פה והמלכות

בשנת תשכ"ט (תורת-מנחם כרך נו עמ' 220) הסביר הרבי שדברי אדמו"ר הזקן בשולחנו "עיקר העסק יהיה בתורה שבעל-פה" הם בגלל הקשר והשייכות לספירת המלכות (תורה שבעל-פה).

והרבי ציין (המ"ב כרך א' עמ' שטו) את דברי הזהר בפרשת אמור (צח,א) – שהם מהווים בעצם את המקור לפס"ד אדמו"ר הזקן – "דאורייתא דבעי לי' למלעי בהאי לילא אורייתא דבעל-פה איהי כו'".

בהזדמנות ציין הרבי ('התוועדויות תשמ"ג' כרך ג' עמ' 1573) את חשיבותו של 'ספר יצירה' חלק הסוד שבתורה – שלכן אומרים זאת ב"תיקון ליל שבועות", לאחרי אמירת ענינים מתורה-שבכתב ותורה-שבעל-פה, שאז מוסיפים לומר גם ענינים השייכים לפנימיות התורה – מאמרי זהר ו'ספר יצירה'.

חובת האמירה (לפחות) פעם אחת

ב'היום יום' חלק שני (קטע 23) נאמר (כאן ב'תרגום-חופשי'):

אמירת תיקון (ליל שבועות) [לפחות?] פעם אחת. ר' הלל פאריטשער הי' נוהג לומר בשני הלילות של שבועות. אאמו"ר [אדמו"ר מוהרש"ב] הי' נוהג לומר תיקון פעם שני' בנסיעתו לדאטשע [=נופש] – והוא עפ"י 'ספר השיחות תש"ג' עמ' 118.

בשנת תנש"א (בש"פ במדבר – ראה 'אראנו נפלאות' עמ' 158) דיבר הרבי להקפיד על מנהג אמירת 'תיקון ליל שבועות'.

הרבי סיפר כי רבי הלל מפאריטש נוהג היה לומר בשני לילות החג, אולם רבותינו הק' נהגו לומר רק בלילה הראשון "ובעיני ראיתי" אמר הרבי "כיצד כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר את כל התיקון" מתחילתו ועד סופו (אף שלא עקבתי אחרי כל מלה ומלה).

"זוהי הנהגה פרטית הקשורה עם עבודה מיוחדת", התבטא הרבי על הנהגת ר' הלל ('התוועדויות תש"נ' כרך ג' עמ' 133).

ומעין זה גם באותה התוועדות של שנת תנש"א.

גם ילדים יאמרו ה'תיקון'

ב'ילקוט יומי' לילדים בשנת תש"ג. כתב הרבי (ביום שלישי ה' סיון):

תקון ליל שבועות הוא מקובץ מפסוקים אחדים מהתחלת וסוף כל סדרה [=פרשה], מהתחלת וסוף כל ספר מנ"ך, וכן ממשנה אחת מהתחלת וסוף כל מסכת, ובנוסף על כך פרשיות המדברות ממתן-תורה וכיוצא-בזה... אומרים תקון ליל שבועות.

[ושוב חזר על ענין אמירת תיקון באותו לוח בשנת תש"ד (שבת ה' סיון)].

החידוש בדברים אלו שהן מיועדות גם לצעירים – כנראה עפ"י הוראת כב' קדושת אדמו"ר מוהריי"צ כבר בשנת תש"ג (ספר השיחות תש"ג עמ' 118) שצריכים להסדיר גם את אמירת ה"תיקון" של התלמידים הצעירים. וראה 'אוצר מנהגי חב"ד' (מהדורת היכל מנחם – בסוף 'תיקון ליל שבועות') עמ' רנא אות ה.

אופן האמירה וההשפעה גם על הזולת

"יהודי פשוט – אומר תיקון ליל שבועות כולו מתוך התלהבות והתפעלות גדולה, ובפרט כשאומרים לו שברגע זה ממש שאומר פסוקים אלו אזי הקב"ה קורא ושונה כנגדו, הרי בוודאי ובוודאי תגדל התלהבותו ביותר! – וכך גם בעת אמירת המשניות דתורה-שבעל-פה וכו'.

 - כך אמר הרבי בהתוועדות ש"פ במדבר ה' סיון תשמ"ח ('התוועדויות תשמ"ח' כרך ג' עמ' 404).

בהמשך דבריו קרא הרבי לכל-אחד-ואחד לפעול על עצמו וגם על הזולת שאמירת ה"תיקון" תהיה באופן הראוי "באימה וביראה", כאילו מקבלה עתה מהר סיני.

ולכן יש לנצל את השעות שנותרו עד לאמירת ה"תיקון" – לפעול בנידון, והבהיר:

"אימה ויראה" אינם נעשים ע"י תנועות חיצוניות בנענועים אנה ואנה, אלא ע"י רגש הלב הנובע מהבנת השכל שברגע זה ממש אכן הקב"ה קורא ושונה כנגדו.

מהדורת ז'יטאמיר

הרבי עצמו השתמש במהדורת 'תיקון ליל שבועות' שהודפסה בז'יטאמיר.

הוא היה אומר את ה"תיקון" בחדרו, ולא עם הציבור ('אוצר מנהגי חב"ד', מונדשיין, בסוף 'תיקון ליל שבועות' (שבהוצאת היכל מנחם) עמ' רנב סעיף ט; ו"בפתח" בראש הספר).

בשנת תש"ז – בהיותו בפאריז – אמר הרבי את ה"תיקון" בעמידה ובקול רם (אך יתכן והסיבה לכך היתה מפני שהיה שם חושך, והנרות דלקו על שולחן הקריאה שהיה גבוה] – ראה 'ימי מלך' כרך ג' עמ' 954.

לפי השמועה היה הרבי מתחיל באמירת ה"תיקון" תיכף אחרי הדלקת נרות החג, וממשיך אחרי סעודת יום-טוב.

"אוכל נפש" התבטא על פרסום "תיקון טעות"

בכ"ט תשרי תשכ"ב ('אגרות-קודש' כרך כב עמ' יו"ד) כתב הרבי להרה"ח ר' בצלאל ווילשאנסקי שנתקשה בלשון הספר יצירה שאומרים בליל חג השבועות:

...להערתו בלשון ספר יצירה שבתיקון ליל שבועות (שהוא רק התחלת הספר וסיומו) בספר יצירה הנדפס בפני-עצמו ובמילואו – הלשון הוא:

ג' ראיות טובות עין בושת עין טובה וענין נאמנת ג' רעות ללשון, דבור רע והמלשין והמדבר אחד בפה ואחד בלב. ג' טובות ללשון שתיקה ושמירת הלשון ודבור אמת.

(והרבי מסיים:)

ולולא דמסתפינא [=לולי חוששני] הייתי מנהיג לומר כן בתיקון ליל שבועות.

[חששו של הרבי – קשור אולי במה שמקובל אצל חסידים (השווה 'תורת מנחם' כרך לה עמ' 31) שנמנעו והשתדלו מלהגיה ולתקן – אלא במקום מוכרח].

בחלוף א"ך שנים

חלפו א"ך (21) שנים וביום שני של חג השבועות תשמ"ג ('התוועדויות תשמ"ג' כרך ג' עמ' 1573) התייחס הרבי ב"דרך אגב":

מכיון שהוזכר עתה אודות אמירת ספר יצירה ב"תיקון ליל שבועות", הרי כאן המקום לעורר אודות דבר פלא הדורש תיקון:

ספר יצירה כפי שנדפס ב"תיקון ליל שבועות" – בכל הדפוסים שראיתי מבלי יוצא מהכלל – סיומו הוא: "שלשה ראיות טובות כו', בפנים רעות רע והמלשין והמדבר אחד בפה ואחד בלב".

וסיום זה אינו נכון, כי – נוסף לזה שחסר הסיום בדבר טוב, הרי פיסקא זו עצמה כפי שנדפסה ב"תיקון".. אינה מובנת כלל וכלל, אלא הסיום צריך להיות כפי שהוא בספר יצירה המקורי:..

ולפלא, שלמרות שטעות הנ"ל היא טעות דמוכח, טעותו של ה"בחור המדפיס", וכיוצא-בזה, אף-על-פי-כן, כן נדפס ב"תיקון" מדור לדור, וכן הוא גם ב"תיקון" שנדפס בדפוס ד"סלאוויטא" המפורסם בקדושה ובטהרה כו', ואף אחד לא שם לב לדבר.

וכאן הוסיף הרבי:

ומענין לענין: ב"תיקון" שנדפס בסלאוויטא ישנה טעות נוספת בהעתקת מאמרו של רשב"י: "אנן בחביבותא תליא מילתא דכתיב כו'" שבמקום להביא את כל ג' הפסוקים דמאמר זה.. הובאו ב' פסוקים בלבד: "דכתיב ואהבת את ה' אלקיך, וכתיב אהבתי אתכם אמר ה'", ואילו הפסוק האמצעי – "מאהבת ה' אתכם" – נשמט ע"פ טעות.

יוזמת בחורים בשיתוף מערכת 'כפר חב"ד'.

בשנת תשד"מ לקראת חג השבועות נטלו שנים מתלמידי "תומכי תמימים" המרכזית יוזמה, הכניסו לרבי את קטע השיחה והרבי הגיהה;

ביומן 'רישומה של שנה – תשד"מ' עמ' 235 נאמר אודות ענין זה:

לבקשת מערכת עיתון "כפר חב"ד" הואיל הרבי להגיה, מספר ימים לפני החג, קטע משיחת יום ב' דחג-השבועות אשתקד (מתוך ההנחה בלשון-הקודש) בה עורר אודות "תיקון טעות" שהשתרשה ברוב המהדורות של "תיקון ליל שבועות". הדבר אף פורסם, כמודעה מטעם ה"מזכירות" [=של הרבי] בעתון "אלגמיינער זשורנאל".

[וראה 'כפר חב"ד' גליון 146 עמ' 34 – שם פורסמה השיחה].

ושוב הגיה הרבי את הדברים בשנת תשמ"ה בתוספת – כ"הוראות כ"ק אדמו"ר שליט"א לחג השבועות" הדברים מוגהים נדפסו ב'התוועדויות תשמ"ה' כרך ד' עמ' 2174 ואחר-כך ב'לקוטי שיחות' כרך כח עמ' 315.

ושוב בשנת תשמ"ח (ש"פ במדבר – 'התוועדויות תשמ"ח' כרך ג' עמ' 409) העניק הרבי ברבים יישר-כוח "על פירסום והדפסת התיקון-טעות בסיום ספר יצירה שאומרים ב"תיקון ליל שבועות".. אשר, בליל חג השבועות (לאחר צאת השבת) יוכלו לטלטל ולהביא "תיקון ליל שבועות" המודפס (ביחד עם התיקון-טעות הנ"ל) לבית-הכנסת ובפרט שזהו – ענין ד"אוכל נפש", מאכל רוחני לנפש.

עילוי חג השבועות עם ה"תיקון"

ב"היום יום" ג-ד סיון נאמר שחג-השבועות הוא (לענין הטרדת השטן) בדומה לראש-השנה ויום הכיפורים.

נשאל הרבי: מילא ראש-השנה מקיימים בו מצוות שופר ("מצוות היום בשופר"), ביום הכיפורים צמים – איזה ענין מיוחד יש בחג-השבועות?

והשיב ('המלך במסיבו' כרך ב' עמ' קעב; תורת מנחם כרך ס' עמ' 367): העילוי דחג-השבועות הוא מצד עצמו.

ושוב נשאל: האם אין צורך בהכנה?

והשיב: אכן, ההכנה היא כפי שכל אחד התכונן לפני יום-טוב.

השואל המשיך: האם גם אמירת "תיקון ליל שבועות" היא הכנה?

והרבי השיב: אכן.

וראה עוד שיחות-קודש משנת תשמ"א ע"ד אי אמירת לשם-יחוד לפני ה'תיקון'. 'רשימות היומן' עמ' קפב; רלה. ובהרחבה - 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' רמט ואילך.


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)