שאלה: אדם שידע כי חברו זקוק לאירוח ולא דאג לו, ואחרי שנודע לו כי החבר כבר מצא מקום אירוח, האם מותר לו לומר לחבר שהכין חדר בשבילו וחבל שלא בא אליו?
תשובה: כתב הרמב"ם: "אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי, ולא תהיה אחת בפה ואחת בלב, אלא תוכו כברו, והעניין שבלב הוא הדבר שבפה. ואסור לגנוב דעת הבריות".
בין הדוגמאות שהביא:
לא יפציר בחברו שיאכל אצלו, כשהוא יודע שאינו אוכל (אבל רשאי להזמינו לסעודה פעם או פעמיים כמקובל, כי זה כבודו, שמכבדו לאכול עימו). ולא ירבה לו במתנות כשהוא יודע שאינו מקבל (אבל אם הוא חביב עליו, והיו סועדים יחד, או שבאמת היה נותן לו מתנות אילו היה מקבל, רשאי להפציר בו, ואין זו גניבת דעת, שהרי אם יחזיק לו טובה – אין זה בחינם).
לא יפתח לו חביות יין שהוא צריך ממילא לפתוח אותן, כדי למוכרן, ולומר לו שמפני כבודו פתח אותן.
הרי שהאיסור הוא לא רק בדיבור, אלא גם במעשה. ברמב"ם ובשו"ע אדמו"ר הזקן משמע שגניבת דעת שלא במסחר, אלא כדי להטעות את האדם בשביל שיחזיק לו טובה, אסורה רק ביהודי. ואולם יש דעות בראשונים שהדבר אסור גם בגוי.
אם יש יחסי שנאה בינו ובין חברו, והוא עושה זאת כדי להרבות שלום ביניהם, מותר.
מי שעשה כדברים האלה לחברו והלה גילה כי גנב את דעתו, צריך לבקש ממנו מחילה. אבל אם החבר אינו יודע שגנב את דעתו, אולי עדיף שלא יפייסנו, כי בכך יוסיף לו צער.
מקורות: רמב"ם הל' דעות פ"ב ה"ו. טור ושו"ע חו"מ סי' רכח ס"ו. שו"ע אדה"ז חו"מ הל' אונאה וגניבת דעת סי"ב-י"ד (במהדורה החדשה כרך ו עמ' מו). פתחי חושן הל' גניבה פט"ו ס"ח-טו. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
