נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת בהר-בחוקותי
	וקנה לך חבר
	שמיטה – חיבור גשמיות ורוחניות
	עתה דווקא ניתן לפעול "יתרון האור"
	על "מעשה מרכבה" של הרבי
	שיחת מוסר ב'רעווא דרעווין'?
	אמיתית ענין ה"זמירות" רק ב"חוקיך".
	פרשת בהר-בחוקותי
	למה "החש בראשו" לא מועיל תמיד?
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

עד כמה לא תפסה מקום המכונית אצל הרבי!

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

בכ' מנחם-אב תשט"ו ('אגרות חסיד', תשורה ה' אדר ראשון תשע"ד עמ' 22) מתאר החסידי ר' אוריאל צימר ע"ה:

"הביקור בבית אמו, כמו רוב הילוכו – רגלי, בלי ליווי ... הילוכו משם [ביתו] ל-770 – כמה פעמים ביום – רגלי ובלי ליווי. רק בימי יחידות (א-ג-ה) כשחוזר מאוחר בלילה, מלווהו הרב חודקוב הגר בסמוך. ובעיני ראיתי פעם אחת כשבא כולו רטוב מגשם שוטף, אף שדבר קל להשיג מכונית. בזמן האחרון רכש ה'מרכז' מכונית לרשות כ"ק אדמו"ר שליט"א, אבל משתמש בה רק לנסיעות יותר רחוקות (כגון ל'ציון') או במזג אויר גרוע".

היה זה בסיומה של ה'יחידות' – בעיצומו של לילה כ"ג אדר תשל"ד – לה זכה לראשונה הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, באותם ימים רב אזורי בצפון תל-אביב.

כשהרבי יצא מחדרו בדרכו הביתה הוא הבחין ברב לאו, קרא לו והתעניין היכן הוא מתאכסן. כשנקב בשם המלון, שאל הרבי: "ומה עם 'מעשה מרכבה'?" כלומר: איך יעשה את הדרך למלונו. והרבי המשיך: "אם אין רכב, אז לאחר שהרב קרינסקי יקח אותי הביתה, זה לא רחוק, הוא יחזור מיד ויקח אתכם למלון". הרבי סיים בהשמעת המאמר התלמודי "וכי כך עושין לבני לוויה?" [=וכי כך נוהגים באורחים].

מאז שנת תשי"ב זכה הרב חיים יהודה קרינסקי שיחי', מזכירו של הרבי, להסיע את הרבי במכונית. "לאורך השנים נסעתי עם הרבי לאוהל בסביבות אלפיים פעמים (!) משנת תשי"ב עד שנת תשנ"ב", אמר בראיון ל'תחיינו' (גליון מס' 5, ג' תמוז תשע"ו, עמ' 23). זאת בנוסף לביקורים ב'גן ישראל' ו'אמונה' (מחנות-הקיץ של חב"ד) בשנים תשט"ז, תש"ז, תש"כ, ניחומי אדמו"רים ורבנים שונים כשישבו שבעה, ביקורים אצל רופאים וביקורים בבית-הרפואה כשהרבנית נ"ע שהתה בו.

משנת תש"כ החל הרב קרינסקי להחזיר את הרבי לביתו מדי ערב לביתו הק' (אחר היה מביא לביתו את הרב חודקוב).

אחד האירועים הזכורים לציבור הרחב התרחש בפורים קטן תשמ"ו (התפרסם במדור זה בגיליון ב' של 'התקשרות', כ"ח מנחם-אב תשנ"ד, עמודים 15-16):

בשעה 3:40 יצא הרבי מחדרו – בדרך לנסיעה לאוהל חותנו נ"ע – וחילק צדקה לילדים שעמדו בדרכו. בעומדו ליד המדריגות האחרונות שליד המדרכה, העיף מבט על המכונית החדשה ותוך כדי כך נתן מטבע לילד, ושוב הביט ונתן לילד נוסף. אחר-כך הביט עוד ונתן לילד נוסף.

הרבי התקרב למכונית. ליד הדלת עמד הנהג, ר' חיים יהודה קרינסקי. מצידו של הרבי עמד המזכיר ר' יהודה לייב גרונר. פני הרבי הרצינו והוא שאל – תוך סימון פליאה בידו הק' – את רי"ק: "וואָס איז דאָס?" [=מה זה?]

הרי"ק: פלוני בן פלוני נתן מתנה [הלה נתן כסף ל'מרכז לעניני חינוך' שיקנו מכונית לרבי].

הרבי: ["גיב דאָס אים צוריק, שונא מתנות יחי', איך גיי ניט פאָר'ן מיט דעם"] החזר לו זאת, שונא מתנות יחי', אינני מתכוון לנסוע בזה!

והמשיך: ["וואו איז די אַלטע קאַר וואָס מיר זיינען גיפאָר'ן מיט דעם נעכט'ן'"?!] היכן המכונית הישנה בה נסענו אתמול?!

רי"ק הראה באצבעו לעבר המכונית הישנה (שעמדה לא הרחק מהספרייה הסמוכה), והרבי, בתנועות זריזות, סימן לקרב את המכונית הישנה לכאן ואת החדשה להעמיד שם.

כשהובאה המכונית הישנה שאל הרבי שוב: "דאָס איז די קאַר?" [זוהי המכונית – שנסעו בה אתמול?] נכנס, ושם מיד, בטבעיות, כדרכו בקודש, הוציא מהמעטפה ספרים וניירות וכו'.

כל הפרשה הסתיימה אחרי כארבע דקות, אולם כחודשיים לאחר מכן בעיצומה של התוועדות שבת-קודש פ' קדושים, ב' דר"ח אייר ה'תשמ"ו [התוועדויות תשמ"ו חלק ג עמ' 267] התייחס במפתיע לעניין זה:

..ולא מבעי בנוגע לדברים האסורים, אלא אפילו בנוגע לענייני הרשות, ענייני מותרות כו', שצריך להיות באופן ד""והתקדשתם", "קדש עצמך במותר לך" – שצריך להיות (לפעמים) באופן ד"סור מרע", היינו, לפרוש מענייני מותרות באופן דאתכפיא (אתכפיא סטרא-אחרא כו').
ובזה נכללת פרישה והבדלה מענייני הרשות גם כאשר מנסים להלביש זאת ב"אצטלא של קדושה", ולדוגמא: קניית מכונית חדשה כדי... שיוכל להגיע במהירות יתירה למחוז חפצו – למלא את שליחותו של הקב"ה!...

ומכיון דאתינן להכי – ישנם כאלו שרוצים לערב גם אותי בעניין זה, באמרם שיש צורך במכונית חדשה מטעם הנ"ל, ומה גם – מוסיפים לטעון – שריפוד המושב השתפשף כו', ובמילא, הרי זה היפך ההנהגה ד"ביפיו תחזינה עיניך".

ובכן, בנוגע אלי – הרי מלכתחילה לא שייך בזה עניין של סור מרע, אתכפיא וכו', מכיון שכל המושג של מכונית חדשה אינו תופס מקום אצלי כלל, אין לי שום מושג בזה! בשבילי – טובה גם המכונית הישנה, מכונית שדרכה פעלו הרבה עניינים חשובים כו', ובמילא, יכולה לשמש גם בעתיד, ובפרט – שתיכף ומיד ניסע עם "ענני שמיא"... ואז לא יצטרכו למכונית! ומכיון שכן, הרי ביחס אלי אין הדבר בבחינת אתכפיא כלל וכלל!

ואין בכך משום היפך הענווה כו' – שכן, משל למה הדבר דומה לאדם שאוהב תפוחים אדומים דוקא, ולא תפוחים לבנים, שאצלו לא שייך עניין של "אתכפיא" ביחס לתפוחים לבנים, מכיון שטבעו אינו נמשך לכך, הרי אף אחד לא יאמר שזוהי מעלה גדולה ונפלאה! ועל-דרך-זה בנדון דידן – כשאין שום משיכה למכונית כו'.

אמנם, יש הטוענים שבמצב כזה אין כל "קונץ"... אדרבה: כשיש משיכה ותאווה למכונית חדשה, ולא עוד, אלא שמבזבזים הרבה כסף לקנותה, ומעמידים אותה בפתח הבית, ואף=על-פי-כן נוסעים במכונית הישנה – זוהי עבודה נעלית של "אתכפיא"... על "טענה" זו, התשובה היא – שאין צורך לחפש עניינים נוספים כדי לבוא לעילוי ד"אתכפיא"...

"בזמן האחרון רכש ה"מרכז" מכונית לרשות כ"ק אדמו"ר שליט"א"

באמצע שנות תש"י נקנה הרכב הראשון שנקנה עבור הרבי. היה זה רכב בו הרבנית השתמשה ביום-יום, וכאשר הרבי נסע לאוהל, היה הרב קרינסקי לוקח את הרכב ומסיע בו את הרבי.

במשך השנים אירעו לכל הפחות פעמיים בהן אירע תקר (פנצ'ר) בגלגל בדרך לאוהל, וכן בנסיעה לקעמפ 'גן ישראל' בשנת תשי"ז. בגלל מקרים אלו התלמד הרב קרינסקי במלאכת החלפת גלגלים, כך שבתוך פחות מעשר דקות החליף את הגלגל.

ביום ראשון כ"ד סיון תש"נ אירע גם שהרכב נתקע כאשר נסעו מהאוהל ל-770, הרב קרינסקי ניסה (בסיוע אחרים) לתקנו, וכעבור עשר דקות – כשהבין שהדבר בלתי אפשרי – עבר הרבי אל הרכב שליווהו בנסיעותיו בשנים האחרונות.

בהתוועדות מוצאי שבת קודש פרשת בשלח י"א שבט תשכ"ד (תורת מנחם כרך לט עמ' 74) פנה הרבי לרב חיים יהודה שי' קרינסקי וצווה עליו להתחיל הניגון "אך לאלוקים דומי נפשי" [הניגון מפרק התהלים שמתאים למספר שנותיו של הרבי (פרק סב)] ואמר: "הוא הרי אינו מוגבל עם כל הענינים כאן"..
לאחר הניגון הוסיף הרבי ואמר: "נוסף על כל הנ"ל שמנהיג אותי [=מסיע] אל הציון ומן הציון של בעל ההילולא – הרי כדי להנהיג יש צורך בעגלה ומרכבה, ועל זה ישנו גם  מי שנותן את העגלות והמרכבות. ובכן: יאמר גם הוא "לחיים" ויהיה "מנגן", וינגן את הניגון הנ"ל. כוונת הרבי הייתה לרב שמואל אייזיק הלוי פאפאק, שהיה בעל חברה של השכרות רכב, והיה מספק הרכב לצורך הנסיעה אל הציון.

להלן שאלת הרב קרינסקי בדבר קניית רכב חדש לרבי ('תחיינו' מס' 5, ג' תמוז תשע"ו עמ' 24):

"כ"ק אדמו"ר שליט"א,

"יש הזדמנות לקנות קאר, ע"י האחים גולדבערג שיחיו, ביואיק 65, (עלעקטרא) אין בו אייר קאנדישאנינג [=מזגן] וחלונות חשמליים, אבל הקאר במצב טוב ושווה המחיר. המחיר הוא 2375$. גם ראה מומחה אחר (חוץ מהאחים הנ"ל) את הקאר ואמר שהוא במצב טוב. הקאר בצבע שחור. והנני שואל אם לקנותו. חיים יהודא".

תשובת הרבי בכתב-יד-קדשו:

"באם א"א [= אי אפשר] לתקן הקודמת לקנותו".

זהירות בכספי מוסד

ביומן משנת תש"ד, שכתב הרה"ח ר"ש חסקינד (ע"ה) (נחשף כאן בגליון א'רמח, י' תמוז תשע"ח, עמ' 9) מסופר שבערב ר"ה תש"ה (בחיי כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע), לא רצה הרבי לנסוע במכונית, מפני שהיה סבור כי היא שייכת ל'מרכז לעניני חינוך', ורק כשנודע לו שהיא מכוניתו הפרטית של ר' ניסן מינדל נסע בה.

בשנת תש"י היו כמה חסידים שלקחו את הרבי במכוניתם, ביניהם הרב יעקב יהודה העכט, הרב ישראל גורדון. לפני שהרב חיים יהודה קרינסקי (שהפך אחר-כך לחבר ה"מזכירות") הפך להיות נהג קבוע משנת תשי"ב.

באחת ההזמנויות אמר הרבי לרב גורדון: "אילו היית מציית לשולחן-ערוך באותה מידה שאתה מקפיד על הרמזורים האדומים – היית נראה יהודי די טוב...".

המזכיר הרב יהודה לייב גרונר שישב מאחור היכה קלות על גבו של הרב גורדון, ואמר לו: "סע!". באותו רגע – למרות שירד גשם שוטף ושדה הראייה היה מאד מוגבל – החליט הרב גורדון שהוא נוסע כמו העגלון של הבעל-שם-טוב ... נסע במהירות עצומה והגיע ל-770 ממש סמוך לשקיעה. הרבי אמר לו: 'יישר כח'... ('כפר חב"ד' גליון 1711 עמ' 33).

בהתוועדות ש"פ פקודי תשמ"א ('שיחות קודש' תשמ"א כרך ב' עמ' 584 ואילך) התייחס הרבי למכוניות בימינו. מה למכוניות בהתוועדות?

ובכן, הרבי דיבר בענין הנחת תפילין דרבינו-תם, ואמר שהואיל ונפסק בשולחן-ערוך שירא-שמים יניח תפילין דרבינו-תם – הרי ברור שכל אלה שמלאכתם מיוסדת על יראת-שמים – רבנים, ראשי-ישיבה, משגיחים בישיבה וכדומה – חייבים להניח תפילין דרבינו-תם.

כלימוד זכות על הדורות הקודמים, שרבים לא הניחו אותן, ציין הרבי את העניות הגדולה שלא אפשרה לקנות שני זוגות תפילין ולכן התאמצו ומצאו היתר לפטור עצמם מהנחת תפילין דרבינו-תם. פטור זה אינו עומד במבחן בימינו, כשהמצב הוא שלכל אחד יש מכונית [ועל משקל מאמר חז"ל "מי שאין לו בית אינו אדם" =] "מי שאין לו 'קאר' (מכונית) אינו אדם" – ודאי שחייבים הכל להניח (גם) תפילין דרבינו-תם.

הרבי 'ירד לפרטים':

...עוד טרם קבלת 'סמיכה' לרבנות, הרי כהכנה להיות רב – רוכש הוא 'מכונית' הוא אינו מסתפק בנסיעה באוטובוס או שאחד מהבעלי-בתים יסיענו במכונית [כי אז הבעל-הבית יוביל את הרב כרצונו, ואילו הרב הוא מנהיג העדה עליו, איפוא, להנהיג את המכונית] דרושה לו, אפוא, מכונית!...
לדרוש ממנו שיוותר על מכונית – הרי זה ניסיון גדול מדאי ומסירות-נפש; אך מה שכן אפשר לדרוש ממנו שבמקום לרכוש מכונית מהדגם הכי חדש ומודרני שיוצר בשנה האחרונה – ירכוש מכונית יפה אך מדגם ישן יותר (שיוצר שנה מוקדמת יותר) ובהפרש הכספי ירכוש לו תפילין דרבינו-תם!...

בהזדמנות נוספת (ש"פ בראשית תשל"ג – 'שיחות-קודש' תשל"ג כרך א' עמ' 114) דיבר הרבי על "לכתחילה אריבער", והתייחס למאמר חז"ל: "אזלת לקרתא הלך בנימוסי'", כשהוא קורא לנצל את ה"ואתהלכה ברחבה", לעניני קדושה תורה ומצוותיה.

בין השאר ציין הרבי:

רואים במוחש שכיום חיים במדינה שנוהגים באופן של "אריבער" [=הרחבה מעל ומעבר] בכל התחומים: בקניית לבושים אותם לובשים רק תקופה קצרה ולאחר-מכן משליכים אותם ורוכשים מיד חדשים; כשרוכשים רכב ("קאר") משתמשים בה זמן קצר, ולאחר-מכן טרם שבוחנים כיצד הוא נראה ואף אם הכל כדבעי ואפשר להמשיך ולהשתמש בו – רוכשים רכב חדש!

בכלל ישנו ספק האם זקוק הוא לרכב, נסיעותיו מסתכמות בד' אמות לכאן או ג' אמות לכאן – אך כך הוא הנוהג:

אם על הרכב רשום שנת הייצור שלו 71 (וכבר חלף זמן קצר מאז) – זקוק הוא כבר לרכב חדש עליו רשום 72 ו"המחמירים" – זקוקים לרכב של שנת 73!

[בהזדמנויות נוספות הורה הרבי: "כדאי לקנות אוטו (לא חדש לגמרי)" – 'אגרות-קודש' כרך ז"ך עמ' עט. וראה התקשרות גיליון תלט עמ' 10]

היה זה בשנת תש"מ. יהודי יקר, שהתקרב לחיי תורה-ומצוות ונחשף גם לשיטת חב"ד, התעניין ברבי ובהליכותיו ותהה: כיצד זה שהרבי נוסע [או הרבנית נוסעת] במכונית 'קאדילאק' מפוארת?

את השגותיו לא היסס להעלות על הכתב ושיגרן לרבי. הרבי כתב לו מכתב נרחב בתאריך כ"ה סיון. המכתב פורסם בשעתו ב'לקוטי שיחות' כרך כב עמ' 333-334 כדלקמן (יצויין שבמכתב המקורי הודגשו המילים "תורת חיים" ו"תורת אמת" "שלא במקומה"):

"מאשר אני קבלת מכתבו (בלי תאריך) עם המצורף אליו, בו כותב על דבר המצב באה"ק ומצב אחינו בני ישראל בכלל וכו', ושואל כמה שאלות בנוגע להמציאות העלובה בימנו אלה וכו', ובלשונו "איפה הכבוד הצדק והיושר?".

ולאחרי בקשת סליחתו לפלא גדול בעיני הספקות אצלו והחיפוש ודרישה-וחקירה בנושא זה. ומשל למה הדבר דומה לאדם ההולך בדרך המקשרת עיר הבירה, פלטרין של מלך, עם מדבר נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים. ומובן ופשוט משתוקק הוא ומקוה מתי יגיע הזמן המאושר שיגיע לעיר נושבת, ועוד יותר – לעיר הבירה כלילת יופי. ולאורך הדרך, כרגיל, נמצאים עמודים עם ציונים המראים את הכיוון מן המדבר אל עיר הבירה, שמהם מובן גם הכיוון ההפכי מן עיר הבירה אל המדבר, ואם למרות הסימנים והציונים הברורים ופשוטים יתעקש ההולך בדרך ללכת דוקא בכיוון המרחיקו מן עיר הבירה ומקרבו למדבר, מובנות התוצאות. ומה יתאונן אדם חי - שהבחירה נתונה לו, והדרך מצויינת היטב היטב, והיכולת בידו ללכת בכיוון הנכון, ואז מובטח לו שיגיע למחוז חפצו. ולא עוד אלא שבפירוש נאמר לו שאין תחליף לתהליך האמור, כלומר שאין אופן אחר להגיע לעיר הבירה כי אם בדרך המצויינת, וכל חיפוש ונסיון למצוא דרכים אחרות, שונות ומשונות, אמור מלכתחילה לעלות בתוהו ובפחי נפש וכו'.

לבאר הדברים בפשטות יותר, הרי פרשה שלמה היא בתורתנו, תורת חיים, הוראה בחיים, היא פרשת בחוקותי, המתחילה "אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גו'" – כל הברכות המנויות בפרשה, ואף שמכלל הן אתה שומע לאו, גם זה בא בפירוש "ואם לא תשמעו לי גו' ואם תלכי עמי קרי גו'" ותורת-אמת היא שניתנה לנו לפני אלפי שנים, בעת היות עם ישראל לעם, במתן תורה בהר סיני, במדבר סיני. ומשם הלכו לארץ נושבת, "מפני חטאינו גלינו מארצנו" וחזרנו למדבר העמים. ואף על פי שרואים גם בעיני בשר איך שנתקיימו הפסוקים האמורים בפרשה בפשטות, בכל זאת יש ממציאים מזמן לזמן שיטות חיים שונות ומשונות ועושין מהן עבודה זרה, במשמעותה הפשוטה - זרה לרוח עם ישראל ולקיום עם ישראל ולעצמיות עם ישראל, וכשבאות התוצאות הטבעיות בעקבות שיטה שהיא זרה ועוינת ומסוכנת לעם ישראל, הרי תמורת הפתרון הפשוט: שניתן מאז היותנו לעם, מחליפים שיטה משונה אחת בשיטה משונה אחרת, וכדרך עם בני ישראל, עם קשה עורף - בעקשנות שלא במקומה. ועד כדי כך גבר חושך הגלות, שואלים איפה הצדק והיושר ומתי ימלא עם ישראל תפקידו להיות אור לגויים וכו';  ועדין לא למדנו לקח מכל הקורות את עמנו בעקבות השיטות והפעולות בניגוד לתורה ולמצותי' שהן חיינו ואורך ימינו, מאז עובדי העגל תיכף לאחרי מתן תורה, ועובדי הבעל לאחר כיבוש יהושע בן נון, וכל השיטות המשונות שקמו בימי הגלות, אשר  הצד השוה שבהן הוא שכולן מיוסדות על הסיסמה "ככל הגויים בית ישראל" וכו',

מובן שאין כוונתי לדרשה, ומכל שכן לא להטפת מוסר, כי אם להשיב לו תשובה מעשית, על יסוד מאמר חכמינו ז"ל שהמעשה הוא העיקר, אשר ליהודי בן עם הנבחר, והוא בתוכן, אשר הקב"ה הכריז עליו והייתם לי סגולה מכל העמים גו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אין כל מקום לנפילת - רוח, ואין צריך לומר לייאוש ח"ו, אלא שמחובתו העקרית והחיונית, וגם זכותו, לנצל כל רגע וכל אפשריות שבידו לביסוס וקיום עם הישראלי ואיש הישראלי על ידי ביסוס וקיום הציווי בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם; במלים פשוטות: קיום המצות מעשיות בחיי היום - יום ולהשפיע עליו, ויפה שעה אחת קודם. ואין צורך לייסד מפלגות חדשות ולעבד תוכניות ושיטות ופילוסופיות חדשות ולחקירות ודרישות וכדומה, כיון שהכל מהמוכן מעת מתן תורה, ובלשון הידוע כשולחן הערוך לפניהם".

תקותי שיקבל הדברים כפי כוונתם, וה' יצליחו ויבשר טוב בכל האמור.

מכתב נדיר ואישי כתב הרב ד"ר ניסן מינדל לאחד מידידיו תושב אנגליה בשנת תש"ל (ופורסם ע"י חתנו הרב שלום דובער שפירא ב'כפר חב"ד' גליון מס' 1467). אותו ידיד התעמת עם אדם שטען טענות כלפי ליובאוויטש, והרב מינדל משיב לו "כיוון שככל הנראה הדאגה שלך כנה ואתה אכן מעוניין בתגובה". הדברים נכתבו אחרי ההקדמה הבאה:

"הרשה לי לומר בכנות, שאני יכול למצוא שימוש יותר מועיל לזמן שלי מאשר לענות לביקורת על ליובאוויטש. אם נתייחס ברצינות ונעסוק בהכחשות כלפי כל מה שנאמר או נשמע, ואפילו נדפס בעיתון, יהיה צורך להעסיק לשם כך מזכיר במשרה מלאה ולא תצמח מכך שום תועלת, כי בדרך כלל המבקרים הללו לא מעוניינים באמת אלא רק רוצים לבקר ולמצוא חסרונות".

תחילת הסיפור, כאשר אותו ידיד טלפן לרב מינדל וסיפר לו על טענות של מאן דהו אודות הרכב בו נהגה הרבנית!... לאחר-מכן כתב הלה מכתב ארוך, עליו השיב הרב מינדל בפסח שני תש"ל המכתב פותח כך:

"ב"ה. תודה רבה על מכתב מה-13במאי. נהניתי לשמוע את קולך מעברו השני של האטלנטיק, אם כי הייתי בהחלט מופתע מהשאלה ביחס לקאדילאק" (כפר חב"ד שם עמ' 81).

בסיום מכתב ארוך מופיעים שני סעיפים כדלקמן (שם עמ' 82):

"5. אני רואה עצמי כמעט ולא חייב להדגיש שהרבי או/ רעייתו לא שייכים לשום ראוותנות או יומרנות בכל דרך או צורה. לא רק שהם לא נוסעים "במחלקה ראשונה" (לא יהיה זה פשע, אם הם כן) אלא שהם לא נוסעים. נקודה. לאורך הקשר שלי עם הרבי הנוכחי, קרוב ל-30 שנה, הוא לא לקח חופש ליום אחד ואפילו לא יצא מגבולות קראון הייטס ברוקלין. רעייתו נסעה פעם אחת לחו"ל, אבל לא ידוע לי אם היא נסעה במחלקה ראשונה (חס ושלום...)!

"6. כעת, לגבי הקאדילאק שעליה נוצרה כל המהומה. קאדילק היא בהחלט לא המכונית הכי יקרה בארצות-הברית. כל "טאָם, דיק והארי" באמריקה נוהג בקאדילק. כנראה שהמכונית הכי יקרה היא רולס רויס, וקאדילק נקנית כאן לעיתים קרובות יותר בשביל הביצועים שלה מאשר בשביל להביע יוקרה. ואם זה 'לוקסוס', זה כנראה [הפרט?] היחיד שניתן "להאשים" בו את הרבנית. הדבר קשור בעובדה שקומתה לא גדולה והנהיגה במכונית הזו היא הנוחה ביותר מבחינתה. זה ידוע לי, כי הייתי נוכח כאשר היא קנתה את הקאדילק הראשון שלה (והיא עמדה על כך שהמכונית תהיה בעלת צבעים שקטים ועדינים). והנה אתה רואה, אין לה נהג פרטי שיסיע אותה (האם באנגליה מישהו נוהג ברולס רויס ללא נהג פרטי?)".

לפני שחותם את מכתבו מוסיף הרב מינדל:

"למעשה, אני מצטער מזה שאתה כל כך מוטרד בעקבות הצורך 'להגן' על הרבי. חסוך מעצמך את עוגמת הנפש. שום דבר שתגיד לא ישכנע את אלה שנהנים מביקורת מסוג זה. ואילו למי שעומד מן הצד וחף מכוונות לא טובות אתה יכול רק לומר: "אל תאמין לכל מה שאתה רואה ואל תאמין לשום דבר שאתה שומע"...
אחרי החתימה ("בכנות: ניסן מינדל"), הוא מוסיף: "נ.ב. המכתב הזה מיועד לך בלעדית, לא לפרסום או לציטוט. אני מרגיש שזה מביש להגן על הרבי, ורק יוסיף משקל למבקרים".

סיפורים רבים יש באמתחתו של הרח"י קרינסקי; יצויין, כי גם המזכיר הרב בנימין קליין (ע"ה) היה מסיע את הרבי בזמן שהרב קרינסקי היה עסוק, כגון בתקופת "משפט הספרים". ועוד. ועוד חזון למועד...