חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:31 זריחה: 6:01 י' באב התשפ"ב, 7/8/22
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

המסכת שמגדירה את הש"ס כולו
סוגיות בתורת רבנו

נושאים נוספים
אור וחום ההתקשרות
אני ה' רופאיך | חודש אייר
היה 'קנה'
"תפארת שבתפארת" בכל ימות השנה
לידת והתגלות משיח צדקנו
"האיש שלי" בערד
המסכת שמגדירה את הש"ס כולו
גל עיני
פרשת תזריע
עת לדעת
תשמ"ב
הלכות ומנהגי חב"ד

מסכת אבות מגדירה עקרונות מוסר ומציבה כללים להתנהגות הולמת, אז מדוע נקראת 'אבות'? * דברי התנאים המובאים במסכת מגדירים את דרכו הייחודית של כל אחד מהם במסכתות הש"ס האחרות * גם במקום שיש חילוקים, חשוב לזכור שהמקור הוא אחד * סוגיה מרתקת מתורת רבינו, מעובדת בידי מערכת 'התקשרות'

בהתאם למנהג הרווח בקהילות ישראל ללמוד פרקי אבות בשבתות הקיץ סמוך לתפילת המנחה, ובפרט למנהג חב"ד (וקהילות אשכנז) ללומדם בתקופה שמפסח ועד ראש השנה, נהג הרבי לבאר בהתוועדויות בכל שבת בשבתות הקיץ משנה מהפרק הנלמד באותה שבת. ביאורים אלו נלקטו מאוחר יותר לספר 'ביאורים לפרקי אבות'.

בשבת פרשת שמיני תשמ"ב אמר הרבי:

"בנוגע למסכת אבות – ישנו ענין כללי שעדיין לא דובר אודותיו לאחרי כל הביאורים במשניות דמסכת אבות במשך השנים, והוא – ביאור קריאת מסכת זו בשם 'אבות'".

חיפוש פשרם של שמות המסכתות בש"ס הינו דבר מובן: נוסף על כך שקריאת המסכתות בשמות אלו נעשית "מנהג ישראל תורה הוא", הרי שמות אלו מופיעים בפירוש בש"ס. ובענייננו, הגמרא במסכת בבא קמא (ל, א) מזכירה מפורשות את שם המסכת: "האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים... מילי דאבות" (=מי שמבקש להיות חסיד, שיקיים את דברי האבות). ולכן, בהכרח לומר ששמה של המסכת מתאים וקשור לתוכן העניינים המדוברים בה.

[לדוגמה – מסכת 'ברכות' עוסקת בדיני ברכות; פאה – בדיני פאה; מסכת שבת – בדיני שבת; מסכת פסחים – בדיני פסחים; מכאן מובן, שכן הוא בנוגע לשאר שמות המסכתות שקשורות לתוכן המובא בהם.]

ויש להבין מהו הטעם לקריאת מסכת זו בשם "אבות"?

כאילו ילדו

ה'תוספות יום-טוב' מבאר (אבות א, א): "קרא למסכת זו בשם אבות, כי על האמת החכמים הם האבות. כענין שאמר אלישע 'אבי אבי' על אליהו ז"ל, וכן נקראו התלמידים בנים כו'". כלומר, ש'אבות' הוא כינוי לַחכמים.

אבל הסברו אינו מספיק. הטעם ש"החכמים הם האבות" תקף לכל המסכתות שבתורה שבעל פה, כיוון שכולן נאמרו על-ידי החכמים שהם האבות, ואין בדבריו הסבר מדוע נבחרה מסכת זו דווקא להיקרא בשם 'אבות'?

[התורה שבכתב נאמרה על ידי משה, ולכן אין לקרותה בשם 'אבות' לשון רבים, משא"כ שאר מסכתות הש"ס נאמרו על ידי חכמים שהם האבות.]

לכאורה, היה אפשר לבאר זאת על פי דברי רבנו עובדיה מברטנורא (אבות א, א): "לפי שמסכת זו... כולה מוסרים ומדות, וחכמי אומות העולם גם כן חיברו ספרים כמו שבדו מלבם בדרכי המוסר... לפיכך התחיל התנא במסכת זו משה קבל תורה מסיני, לומר לך שהמדות והמוסרים שבזו המסכת לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם, אלא אף אלו נאמרו מסיני".

כלומר, מחבֵּר המסכת ביקש, כבר בפתחהּ, לבדלהּ מספרי מוסר של חכמי אומות העולם, ולהבהיר כבר במשנה הראשונה ש"משה קיבל תורה מסיני", ועקרונות המוסר וההתנהגות המופיעים בה מבוססים על התורה הקדושה.

ומכאן גם שמה של המסכת, 'אבות': הסיבה שהחכמים נקראו בשם 'אבות' היא, שעל מלמדי התורה אומרים חז"ל (סנהדרין י"ט, ב) "כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". ומכיוון שמסכת זו "כולה מוסרים ומדות", יש צורך להדגיש שכל העניינים הללו הם ענייני תורה, ולא מה שבדו מלבם חלילה. הדבר מודגש בשם 'אבות', מכיוון שרק בלימוד התורה שייך העניין ד'אבות' מפני שכל המלמד את בן חברו כאילו ילדו. זו הסיבה שמסכת זו דווקא נקראת 'אבות'.

אך יש לדחות את ההסבר הזה:

מסתבר לומר שעניין ה'אבות' ("כאילו ילדו") שייך לא רק בלימוד התורה, אלא גם בכל עניין של חכמה (להבדיל מחוכמת התורה), ובוודאי בכל חכמה שיש בה תועלת מסוימת.

בנוסף, כאשר רוצים להדגיש שהעניינים של מסכת זו נמסרו מפי הגבורה, היו צריכים לקרוא למסכת בשם שמדגיש את עיקר העניין – "סיני", ולא את התוצאה שנובעת מכך – "אבות". ואדרבה: בחירת השם 'אבות' מדגישה דווקא את מציאותם של החכמים שנקראים 'אבות', מציאות של בשר ודם, היפך ההדגשה ד"מפי הגבורה"?!

האבות והתולדות

הביאור בזה:

חז"ל אומרים בתחילת מסכת בבא קמא: "מדקתני אבות מכלל דאיכא תולדות". וכן הוא בענייננו, שמסכת זו נקראת בשם 'אבות' מפני שיש לה 'תולדות'.

ושני עניינים בזה:

א. אמרות העוסקות ב"דרכי מוסר" ו"מילי דחסידותא" שנאמרו על ידי כל אחד מהתנאים ("הוא היה אומר") נובעות מעולמם הרוחני של בעלי המאמר (כידוע, שכל מאמר מבטא את דרך עבודתו של בעל המאמר). אם כן, התנאים בעלי המאמר הם ה'אבות', ומאמריהם שנכתבו במסכת הם ה'תולדות' – פרי הבחינה הרוחנית שלהם.

ב. במאמריהם במסכת אבות, מבטאים כל אחד מהתנאים את דרכי עבודתם, ולפי אופן זה כן היא מדתם בכל חלקי התורה. אם כן, המאמרים במסכת זו הם ה'אבות' למאמרים שאמרו בכל מסכתות הש"ס ה'תולדות' (ראה עד"ז תוספות חדשים ריש אבות).

ולהעיר, שלפי גרסת המאירי מסכת אבות היא המסכת הראשונה שבכל הש"ס. ויש לומר הטעם בזה – לפי שמסכת זו היא המקור ('אבות') לכל המסכתות, מכיוון שמאמריהם של התנאים בכל מסכתות הש"ס הם בהתאם לדרכי עבודתם, הבאים לידי ביטוי במאמריהם שבמסכת אבות. לכן מסכת אבות נבחרה לפתוח את סדר הש"ס.

[ועוד יש להעיר: סדר הש"ס מתחיל באות מ"ם ומסתיים באות מ"ם (כמבואר במפרשים סוף סדר טהרות, ובמאמרי אדמו"ר מהר"ש ד"ה 'מאימתי' תרמ"ב). וגם: מסכת אבות מתחילה באות מ"ם ומסתיימת (במשנה) באות מ"ם, והטעם הוא, משום שמסכת אבות היא מסכת כללית, בדוגמת כללות הש"ס]

מקור אחד

על פי האמור יש לבאר מדוע מקדימים ללמוד לפני כל פרק במסכת אבות את המשנה "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא".

ובהקדים:

אף שבכל מאמר במסכת אבות מתבטאת דרך עבודתו המיוחדת של אותו התנא, שקשורה לאופן קבלת התורה אצלו לפי עניינו, הרי היסוד והשורש של כל הדרכים האלו הוא קבלת התורה כפי שניתנה מסיני לכל ישראל בשווה. כל החילוקים בין התנאים בנוגע לדרכי העבודה, וכתוצאה מזה גם בנוגע לדרך הלימוד בהלכה, הם רק בנוגע לפרטים.

לכן נפתחת המסכת ב"משה קיבל תורה מסיני": בכך מודגש שאף שבשלשלת סדר קבלת התורה השנויה במסכת, כל אחד קיבל מרבו כפי עניינו, מכל-מקום, היסוד של כל הדרכים הללו הוא "משה קיבל תורה מסיני" – תורה אחת שקיבלהּ מקבל אחד –  משה רבנו.

זהו הקשר למשנה שמקדימים ללומדה לפני כל פרק במסכת אבות "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא": הלשון "כל ישראל" מורה שיש בישראל כמה סוגים, ולמרות זאת, ישנה נקודה משותפת בכל ישראל בשווה, והיא שלכל אחד מהם יש חלק לעולם-הבא, כי כל אחד מישראל הוא "נצר מטעי מעשה ידי להתפאר".

הביאור בזה בפרטיות:

בסדר קבלת התורה ישנם שני עניינים: א. הצד השווה של כל בני-ישראל, שכולם מקבלים את התורה על ידי מקבל אחד – "משה קיבל תורה מסיני". ב. ישנם וצריכים להיות חילוקים באופן דרכי הלימוד, כנאמר בתחילת המסכת: "והעמידו תלמידים הרבה", שבזה נכללים הרבה סוגי תלמידים, ויש מקום לאופני לימוד שונים ומגוונים.

גם בני ישראל באופן כללי נחלקים לשני סוגים: 'מארי תורה' ו'מארי עובדין טבין' – בעלי תורה ובעלי מעשים טובים. ואף בכל אחד ואחד מישראל צריכים להיות שני הסוגים הללו – גם בעלי עסק צריכים לקבוע עיתים לתורה, וגם יושבי אוהל מחוייבים בעשיית המצוות.

ברם, התחלקות זו היא בנוגע לפרטים, אבל כאשר מדובר אודות עצם מציאותם של בני ישראל, הרי שבזה שווים כל ישראל, כמודגש במשנה: "כל ישראל" – כולם בשווה.

על פי זה מובן מדוע הצד השווה של כל בני ישראל מודגש בכך ש"יש להם חלק לעולם הבא":

"עולם הבא" הוא עולם התחיה, היינו תחיית המתים, כפי שמוכח מהמשך לשון המשנה: "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה", שעונשו מידה כנגד מידה, ומפני שאינו מאמין בתחיית המתים אין לו חלק לעולם הבא – עולם התחיה.

עניינו של עולם התחיה הוא 'נשמות בגופים'. מבואר בכמה מקומות, שעיקר השכר בעולם התחיה הוא על קיום המצוות במעשה בפועל. מכיוון שקיום המצוות הוא בעולם הזה, לכן השכר על קיומם ניתן אף הוא בעולם הגשמי דווקא – נשמות בגופים.

ומכיוון שהביטוי המעשי של המצוות שווה אצל כל בני ישראל, לכן גם השכר לזה בעולם התחיה הוא באופן שוה אצל כל בנ"י: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא".

בנוגע לשכר של גן-עדן, שעיקרו הוא על לימוד התורה (עבודה רוחנית ולא קיום המצוות מעשה בפועל) ישנם חילוקי דרגות בין בני ישראל, ולכן שכר זה אינו שווה אצל כל בני ישראל, כלשון חז"ל (חגיגה ט"ו, א): "זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן". מה שאין כן השכר בעולם התחיה, שבעיקרו ניתן על קיום המצוות בפועל, בזה שווים כל בני ישראל.

לכן מקדימים ללימוד מסכת אבות את המשנה "כל ישראל יש להם חלק", המדגישה את האחדות שבישראל, ומתחברת עם המשנה הראשונה – "משה קיבל תורה מסיני" – שמדגישה את האחדות שדברי ה'אבות', שכולם ניתנו כתורה אחת מסיני.

(שבת פרשת שמיני תורת מנחם תשמ"ג חלק ג' עמוד 1384-5, 1399-1401)


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)