מידת הביטחון בה' היא מיסודות האמונה. יהודי נדרש לשים את מבטחו בה' ולהיות בטוח שיעמוד לימינו ויסייע לו בכל צרכיו. הבעש"ט אומר (כתר שם טוב סימן שפב): "כשרוצים להעניש מי שראוי לעונש – נוטלים ממנו תחילה את המדריגות של ביטחון".
יש המפרשים את הביטחון כסוג מסוים של אופטימיות. הבוטח בה' נתפס כמי שמתייחס אל החיים בקלות ואומר "יהיה טוב". תפיסה כזאת של מידת הביטחון אינה נכונה. אין לערבב את הביטחון בה' עם קלות דעת וחוסר אחריות. ביטחון איננו הפקרות, שאדם מפקיר את עצמו ואת בני ביתו ומניח שהכול יסתדר. הביטחון גם איננו יכול להיות מסווה לעצלות ולהעדר יוזמה.
לפעול ולבטוח
בני-אדם מן השורה נדרשים לפעול בדרכי הטבע. אין בכך משום סתירה לביטחון בה'. הקב"ה עצמו הוא שציוונו לעשות 'כלי' בדרך הטבע לקבלת הברכה השופעת ממנו. מי שזקוק לפרנסה או לרפואה ויושב בטל – פועל בניגוד לרצון ה', שציוונו: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד", "וְרַפֹּא יְרַפֵּא". הקב"ה רוצה כי ברכותיו יעברו באמצעים הטבעיים דווקא ולא על-ידי ניסים, כמאמר חז"ל "אין סומכין על הנס".
אם כן, היכן מקומו של הביטחון בה'? ראשית, עצם הפעילות בדרך הטבע נובעת מביטחון בה' שיעזור לאדם בפעילותו זו. היהודי היוצא לעבודתו או פונה אל רופא, עושה זאת מפני שכך ציווהו ה' ומתוך ביטחון שיצליח בכך. שנית, הביטחון בא לידי ביטוי במידת ההשקעה בפעילות הטבעית. יהודי יודע שהקב"ה ציווהו לעבוד לפרנסתו, ולכן יוצא לעבודתו; אבל הוא גם יודע שרצון ה' הוא שילמד תורה, יתפלל ויחנך את ילדיו. כאן עלולה להיווצר התנגשות: על־פי צורכי הפרנסה שלו הוא צריך לעבוד שעות רבות, שימנעו ממנו ללמוד תורה כראוי ולהקדיש זמן לחינוך ילדיו. בנקודה זו נכנס הביטחון בה'. היהודי אומר: אני עושה 'כלי' בדרך הטבע לקבלת הברכה. עכשיו אני בוטח בה' שישלח את פרנסתי באמצעות ה'כלי' הזה.
הביטחון נדרש גם כשאופסים הסיכויים הטבעיים. אם יהודי עושה כל שביכולתו ומגיע לנקודה שבה אין עוד מה לעשות – זו העת לשים את מלוא הביטחון בה' ולהאמין באמונה שלמה שהקב"ה יעזרהו למעלה מדרך הטבע.
מדריגה גבוהה עוד יותר בביטחון היא שגם כשהוא נוקט אמצעים טבעיים וארציים להשגת צרכיו, הוא בוטח לגמרי בקב"ה ותולה אך ורק בו את יהבו. האמצעים הטבעיים שקופים בעיניו לגמרי, וברור לו כי הברכה והשפע באים אך ורק מאת הקב"ה.
עבודת הביטחון
אך מה היסוד לביטחונו של האדם, והלוא באמת ייתכן "שמא יגרום החטא"? התשובה טמונה במעשה שהיה עם אדמו"ר ה'צמח צדק'. יהודי התחנן לפניו שיעורר רחמים על חולה מסוכן, ואמר לו ה'צמח צדק': "תחשוב טוב – יהיה טוב". עצם המחשבה בכיוון הטוב תביא את התוצאות הטובות, שאכן יהיה טוב.
נמצא שהביטחון בה' הוא עצמו עבודה שהאדם צריך להתייגע בה ולהביא את עצמו לידי ביטחון גמור בה' – לסמוך ולהישען עליו ולהשליך את כל גורלו ביד ה', עד שאין הוא נשען על שום דבר בעולם מלבד הקב"ה. הביטחון נעשה להיות 'כלי' לברכת ה', שהקב"ה אכן ייטיב עם האדם בטוב הנראה והנגלה.
כאשר האדם סומך באמת ובעומק נשמתו רק על הקב"ה לבדו, עד שאינו דואג כלל מן הקשיים והבעיות – ביטחון זה מצד האדם פועל למעלה, שהקב"ה יתנהג עימו גם הוא במידה זו, אף-על-פי שלולא הביטחון לא היה ראוי לכך. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
