חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:36 זריחה: 6:22 ד' בכסליו התשפ"ג, 28/11/22
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

המשכן סימן את הוויתור
שולחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאוויטש
מדורים נוספים
שיחת השבוע 1733 - כל המדורים ברצף
אמונה, ביטחון, שמחה ואחריות
יש חדש
המשכן סימן את הוויתור
נדבת המשכן
בזכות המגילה
למלא לב אבן
זכות אחת
הבוטח בה' חסד יסובבנו
לנהל עיר במשבר הקורונה
תפילה בבידוד

כאשר התורה פותחת את סיכום מלאכת המשכן היא מכנה אותו "משכן העדות". רש"י מפרש: "עדוּת לישראל שוויתר להם הקב"ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו עליהם". מתעוררת כאן השאלה, הלוא הקמת המשכן הייתה בראש חודש ניסן, חודשים רבים אחרי חטא העגל; האם עד אז לא ידעו בני ישראל שהקב"ה מחל להם?

מייד אחרי חטא העגל משה התפלל אל ה' ארבעים יום וארבעים לילה, עד שהקב"ה התרצה, ואחר-כך משה קיבל את הלוחות השניים. היש עדות מובהקת מזו שהעוון נסלח? מדוע השראת השכינה היא ההוכחה לוויתור על חטא העגל ולא מתן הלוחות השניים?

למה 'ויתר' ולא 'סלח'?

יש מפרשים שנתינת הלוחות אינה ראיה מספקת, כי גם אחרי שבני ישראל חטאו עדיין הם חייבים במצוות. גם יהודי מומר הוא יהודי וחייב במצוות: "אף-על-פי שחטא ישראל הוא".

אבל אין לומר שזה טעמו של רש"י, שהרי כידוע, פירושו מחויב לפשט הכתובים, ואילו הסבר זה מבוסס על הלכה מאוחרת יותר. אפשר גם לשאול, שאם אכן נתינת הלוחות מתחייבת בלי קשר לחטא, מדוע שבר משה את הלוחות? עוד יש להבין מדוע נקט רש"י את הביטוי "ויתר להם הקב"ה", ולא ניסוח כמו 'סלח' או 'מחל'.

הוסיף ללמד

הסבר הדברים: נתינת הלוחות אינה הוכחה לוויתור של הקב"ה על חטא העגל, מפני שהקב"ה נתן למשה את הלוחות הראשונים גם אחרי שהעם חטא בעגל. הרי עשיית העגל הייתה ביום השלושים ותשעה לעליית משה להר סיני, בעודו לומד מהקב"ה את התורה. לכאורה, הקב"ה היה צריך לקטוע את הלימוד ולומר לו: "לך רד, כי שיחת עמך".

ואולם הקב"ה הוסיף ללמד את משה רבנו את התורה בלי הפסקה, עד היום הארבעים. והלוא מטרת הלימוד הייתה שמשה ילמֵד את התורה את בני ישראל. הרי שמסירת התורה נמשכה ברציפות גם בלי שהקב"ה יסלח לבני ישראל!

התקרבות מיוחדת

זו הוכחה מפשטות הכתובים שלימוד התורה שייך לכל יהודי, גם למי שכשל בחטא חמור. לכן נתינת הלוחות השניים אין בה אות להשראת השכינה בישראל. רק כשהקב"ה השרה את השכינה במשכן, ניתנה ההוכחה ש"ויתר להם הקב"ה על מעשה העגל".

השראת השכינה במשכן מבטאת התקרבות מיוחדת מצד הקב"ה אל בני ישראל. הקב"ה השרה את קדושתו האין-סופית בתוך העולם הגשמי – דבר שלא יכול היה להתרחש בלי 'ויתור' ניכר מצד הקב"ה כלפי בני ישראל. לכן רש"י מדייק: 'ויתר' הקב"ה, ולא 'מחל', שכן עדיין העוון כולו לא נמחה, כפי שנאמר "וביום פָּקדי, ופקדתי עליהם חטאם", ורש"י מפרש: "מעט מן העוון הזה... קצת מפירעון עוון העגל". אבל הקב"ה בהחלט 'ויתר' והשכין את שכינתו בתוך בני ישראל.

(תורת מנחם, כרך סז, עמ' 397)


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)