נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת ויקהל-פקודי | ממון מפריד, ממון מאחד
	אין יסוד לדאגה!
	פרשת החודש – חידוש בעבודת ה'
	מבצע תפילין בדיקתן והמזוזה
	טיפול רפואי סמוך לשבת
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

יום חמישי, כ"ג אדר ראשון

לתפילת שחרית נכנס הרבי לביהמ״ד בשעה 10:25.

למקווה נסע הרבי ב-13:25 לערך. לפני צאתו למכונית נתן את הסידור לחתן.

לאהל נסע הרבי ב-14:30 לערך. טרם צאתו נתן את הסידור לחתן נוסף. בעמדו בחוץ חילק מטבעות לצדקה לילדים, סימן לכמה ילדים שעמדו רחוק שיתקרבו לקבל מטבע לצדקה.

הרבי חזר מהאהל בשעה 17:55. כעבור מספר דקות יצא לתפילות מנחה ומעריב. כשעלה לבימת התפילה הביט הרבי על הסטענדער המיועד לאמירת השיחות.

לאחר תפילת ערבית סימן לאות על אמירת שיחה, ומיד הוכן הסטענדער.

השיחה ארכה כעשר דקות, ותוכנה היה אודות ״ויקהל״ וקיבוץ גלויות כבר עתה בקיבוץ כמה גלויות לארץ הקודש מלבד כמה מדינות, וגם ממדינות אלו יהי רצון שיצאו בקרוב.

בהמשך אמר שה'כלי' לענין זה - הוא אהבת ישראל, הרמוזה בנתינת מחצית השקל (פ' שקלים). בהמשך השיחה התבטא הרבי כי ״זהו זמן המסוגל ביותר וביותר שתבוא בו הגאולה האמיתית והשלמה״.

לאחר השיחה חילק הרבי שני שטרות של דולר לכאו״א. גם במהלך חלוקה זו היה הרבי במאור פנים מיוחד. כשעבר הגביר ר' יששכר דוב וייס חייך אליו הרבי מאוד, כן לעבר החזן ר' משה טלישבסקי. לכמה שביקשו ברכות וכן לילדים שברכו ענה הרבי "אמן".

לקראת סיום החלוקה הניח הרבי שני שטרות של דולר בסידורו, כעבור זמן מה הניח שוב שני דולרים בסידורו.

החלוקה ארכה כרבע שעה, כשיצא עודד בחוזק את השירה.

יום שישי, כ"ד אדר ראשון

גם היום נסע הרבי לאהל. היום יצא הרבי בסביבות השעה שתיים וחזר ל-770 קרוב לשעה חמש. תפילת מנחה התקיימה בזאל למעלה בשעת הדלקת הנרות, כרגיל בימי שישי בהם הרבי נוסע לאהל.

במשך היום התמלא אזור 770 כולו באורחים רבים מכמה מקומות. לשבת זו הגיעה קבוצת אורחים מפיטסבורג, קבוצה של ידידי ליובאוויטש בפאריס, קבוצה גדולה של בני נוער ממונטריאול, ועוד. עמם אורחי ה'פגישה' של צא"ח. אורחי השבת הוסיפו והגבירו את שמחת חודש אדר והדבר בלט במיוחד בתפילות ובהתוועדות השבת. התחלת השמחה הייתה בעת שירת "לכה דודי" בתפילת קבלת שבת כאשר בקטע האחרון נמשכה השירה במשך זמן.

יום שבת קודש, כ"ה אדר ראשון - שבת שקלים מבה"ח אדר שני

אמירת התהלים של שבת מברכים בבוקר החלה בזמן הרגיל ויש לציין שהרבי עמד על רגליו הק' במשך כל אמירת התהלים. היו שהבחינו כי הפעם אמר הרבי את התהלים במתינות מיוחדת ובאיטיות מה.

גם תפילת שחרית בבוקר התנהלה בשמחה. הרבי עודד את השירה ב"שיבנה", ב"האדרת והאמונה" וב"ממקומך" ששרו בניגון של "לכתחילה אריבער".

[ועוד מההנהגות הק' בעת התפילה: כאשר הרבי עלה אל הבימה למפטיר, נשק תחילה (ע"י הטלית), את ספר התורה הראשון. אחר כן ניגש אל הספר השני לעלות לתורה ולקריאת ההפטרה כרגיל. בעת ברכת החודש היה חידוש הפעם שבעת הכרזת זמן המולד פניו הק' היו לעבר בימת הקריאה].

בשעה 13:45 בערך נכנס הרבי להתוועדות. בדרכו למקומו ענה 'לחיים' לאורחים שעמדו בצד הדרך עם כוסיות מושטות בידיהם.

השמחה בעת ההתוועדות הייתה בכל פעם ששרו, הן בהתחלה והן בין השיחות. כבר בניגון הראשון "ס'קומט שוין די גאולה" עודד הרבי מפעם לפעם את שירת הציבור ובמיוחד לכיוון קבוצות האורחים שהתרכזו בעיקר בצד שמאלו של הרבי.

שיחת הק' הראשונה הייתה מיוחדת במינה. היא נמשכה כארבעים וחמש דקות והייתה מבוארת באר היטב. פתח הענינים היה הסבר במעלת פרשת ויקהל כאשר היא בפני עצמה ואינה מחוברת לפרשת פקודי, ואז ה׳׳ויקהל" - ההתאחדות - בולט ומודגש עוד יותר. אחר כך הוסבר הנושא הן בכוחות הנפש של האדם עצמו והן בענין אהבת ואחדות ישראל בין יהודי לזולתו, ובהמשך היו דברים נוספים בנושא שהועלה בשיחת הק' של יום חמישי בערב – ה"ויקהל" של קיבוץ יהודים מכל הגלויות לארץ ישראל.

כאן עמד הרבי על ה"דבר פלא" שאף אחד מרבותינו הק', הבעש׳׳ט, המגיד, אדמו׳׳ר הזקן, אדמו׳׳ר האמצעי, הצמח צדק, אדמו׳׳ר מהר"ש, אדמו׳׳ר הרש"ב, כולל כ"ק מו׳׳ח אדמו׳׳ר וכל נשיאי חב"ד, לא עלו לארץ ישראל ואף לא ביקרו בה, וגם הנסיעה של אדמו׳׳ר מהוריי"צ נ"ע לא הייתה אלא תחליף לביקור באהלי הק' ברוסטוב ובליובאוויטש כפי שהוא עצמו אמר.

גם ענין "מחצית השקל" הוסבר בהרחבה בהמשך לענין האחדות, וחלק מהביאור היה גילוי עומק חדש באמירת "מודה אני" (שעניינו ביטול המציאות של 'אני' כשיעור משנתו, כולל גם השינה בהבלי הזמן) ו׳׳הריני מקבל עלי... ואהבת לרעך כמוך" (בהתאחדות והתקהלות) לפני התפילה, והסיום היה בברכות שתיכף ומיד יהיה "ויקבץ" וקיבוץ גלויות בתכלית השלימות "קהל גדול ישובו הנה" בגאולה השלימה.

עם סיום השיחה שרו "שובה ה' עד מתי". הוא הושר בשמחה, וזו התגברה והתחזקה בעידוד של הרבי שבתחילה עודד בידו השמאלית לכיוון האורחים, אחר-כך ביד ימין לעבר כל הקהל, ולפרקים - בשתי ידיו הק' כאחת.

שיחה הק' הראשונה הייתה רצופה הוראות והדרכות בעבודה הרוחנית של כל אחד, וכעת בשיחה השניה היה הפירוט של ההוראה למעשה בפועל - בענין התוספת בצדקה בדוגמת "מחצית השקל" שממנה הביאו את הקרבנות, כך שנתינת הצדקה תהיה בבחינת ״אדם כי יקריב מכם״.

כן היו דברי התעוררות על הצורך לקבל החלטות טובות בצורה חדשה, שגם ההחלטות יהיו חדשות, וגם קבלתן תהיה בחיות מחודשת. הדברים הללו נמשכו כעשר דקות ואחריהם שרו ניגון שמח של חודש אדר - הניגון של ״ויהי בימי אחשוורוש״ ואף כאן - הרבי עודד את השירה כמה וכמה פעמים.

אחר-כך אמר הרבי: יעשו כעת מעין 'ויקהל' שאלו שהעמידו קנקני משקה יעלו מלמטה למעלה ויכריזו את פרטי הדבר ומהם יראו וכן יעשו. כעת הייתה חלוקת המשקה. היום היה מספר הקנקנים - י״ב וביניהם בקבוקים מיוחדים שהעמידו השלוחים העומדים בראש קבוצות האורחים מפיטסבורג, מצרפת וממונטריאול וכן פעילים נוספים ממקומות שונים בעולם, וכל אחד הודיע על הפעולה המיוחדת שהוא עושה.

לאחר שהאחרון סיים, התחיל הרבי את ניגון ההקפות לאביו ז״ל וזה כבר היה בשמחה גדולה. במיוחד כאשר הרבי עודד את השירה בהנפת ידו הק' במהירות כמה פעמים.

כאן ניתן היה לחשוב שזהו סיום ההתוועדות, אבל הרבי חזר והוסיף מילים קצרות על כך שההוראה לפועל מפרשת שקלים, בבחינת ״ונשלמה פרים שפתינו״ - היא להוסיף בצדקה ״והעיקר שתיכף ומיד נזכה שהקב״ה יעשה ״צדקה״ עם ישראל לא ע״י פיזורן בין האומות אלא בקיבוצם והקהלתם ביחד לארץ הקודש ״עם ענני שמיא״ בגאולה האמיתית והשלימה״.

סמוך לשעה שלוש וחצי הסתיימה ההתוועדות והתפללו מנחה. הרבי עלה לתורה לשלישי ו״שים שלום״ שרו כרגיל.

תפילת ערבית הייתה בזאל למעלה כנהוג במוצאי שבתות, ומאוחר יותר במשך הלילה התאספו לרקוד, ושמחת אדר הפעם נמשכה יותר מבימי השבוע.

דבר מעניין היה הלילה לגבי ה״תקציר״ (תוכן תמציתי וההוראות לפועל מהתוועדות השבת שמופיע זמן קצר אחרי צאת השבת): תחילה הוא הופיע כרגיל סמוך לצאת השבת ומאוחר יותר פורסם במהדורה שניה - אחרי שהוגה ע״י הרבי.

כך הסתיים השבוע של פרשת ״ויקהל״ שהרבי קרא עליה כי בה מודגש נושא קיבוץ כחות הנפש בכל אדם בפני עצמו, אהבת ואחדות ישראל וגם יש לה קשר מיוחד עם התהליך המופלא של קיבוץ גלויות שלהתחלה שלו אנו זוכים בימים אלו, שבוע שבו נסע הרבי לאהל ארבע פעמים...

יום ראשון, כ׳׳ו אדר ראשון

כשנכנס הרבי לתפילת שחרית וכן בצאתו ניגן הקהל ניגון ״לכתחילה אריבער״.

לתפילת מנחה בגן-עדן התחתון יצא הרבי ב-13:50. לפני התפילה נתן הרבי את הסידור לשני חתנים, ונתן להם ובזכותם לכל הנוכחים, מטבעות לצדקה. לחלוקת הדולרים יצא הרבי בשעה שתים וחצי - מאוחר בהרבה מהרגיל!

היום היה קהל עצום במיוחד. כבר הזכרנו שלשבת הגיעו קבוצות גדולות של אורחים, בנוסף לזה הייתה קבוצה גדולה מאד של חסידים שבאו לניו יורק להשתתף בשמחת בית ויזניץ, וביום ראשון באו בהמון רב לקבל את ברכת הרבי ב'דולרים', ונוסף על כל הקהל 'הרגיל' של המוני עמך בית ישראל מכל הסוגים ומכל המדינות שכל אחד ואחת מהם, קיבל את הברכה המיוחדת לו.

המעמד נמשך קרוב לשש שעות (!) רצופות עד אחרי השעה שבע וחצי בערב, וכמה דקות אחר כך נכנס הרבי לתפילת ערבית בזאל למעלה. התפילה נמשכה מעט יותר מהרגיל. בעת קריאת שמע של תפילת ערבית המתין הציבור כמה דקות עד שהרבי סיים.

יום שני, ז׳׳ך אדר ראשון

לתפילת שחרית נכנס הרבי בשעה עשר ורבע. כשעלה הרבי לתורה נגע בטליתו לפני הברכה שלפני הקריאה בתחילת הקריאה ובסופה ושוב בתחילתה, ושוב - שלא כרגיל - בסופה.

בצאתו בירך נוסעים לדרכם. בין הנוסעים היה החסיד הישיש ר' אליעזר ננס, שאמר לרבי שהוא נוסע לירושלים, והרבי ענה לו ״בשעה טובה ומוצלחת״.

לאהל יצא הרבי בשעה 14:25. לפני צאתו נתן את הסידור לחתן ובירכו בנוסח הרגיל, והוסיף (שוב) בשעה טובה ומוצלחת, "בנין עדי עד". כך נתן לו ולבני משפחתו מטבעות לצדקה.

בחוץ ליד המכונית בירך נוסעים לדרכם וחילק מטבעות לצדקה לכל העומדים שם. לפני כניסתו לרכב נופף בידיו לשלום.

לפנות ערב, בסביבות השעה חמש בערך, נודע ב-770 כי משהו אירע לרבי שבאותה שעה שהה באהל הק', כדרכו בקודש בכל יום שני בשבוע. הידיעה התפשטה במהירות הבזק מפה לאוזן ובאופן ספונטני החלה נהירה של ציבור עצום, אנשים נשים וטף לעבר 770. כולם היו מבוהלים ונפחדים ומיד החלו לומר תהלים ביחיד וברבים.

כולם מקוים שכ״ק אדמו״ר שליט״א יחזור ל-770 כרגיל ונשמע רק בשורות טובות...

הוספה:

"כאשר בני ישראל מתייסרים – מתייסר גם משיח..."

בנוגע למשיח נאמר ״חלינו הוא נשא גו' והוא מחולל מפשעינו ומדוכא מעוונותינו״, ולכאורה אינו מובן: כיצד יתכן שיהיה למשיח נגעים (פצעים)?!

אך הענין הוא שזהו לפי ש״עמו אנכי בצרה״, ״שכינתא בגלותא״, והיינו, שמשיח נמצא יחד עם כל בנ״י, כפי שהם במצבם הם, ומנצל את כל עניניו כדי לעזור ולסייע להם, ולכן, כאשר כל בנ״י מתייסרים, אזי מתייסר גם משיח, ולא רק בענינים שנחשבים אצלו להתייסרות (״מאטערניש״), אלא בענינים שנחשבים ליסורים אצל יהודים פשוטים, שאינם שייכים לרוחניות, ואין להם אלא מה שרואים בגשמיות הרי הוא נמצא עמהם במעמדם ומצבם.

ישנם אמנם יסורי הגלות באופן ד״בחומר דא קל וחומר ובלבנים דא ליבון הלכתא״, כמבואר בתו״א, אבל, ישנם יהודים שאינם יודעים ענין הנ״ל המבואר בתו״א, ואפילו אם יודעים זאת, אינם מבינים כיצד שייך ״להתייסר״ עם ״קל וחומר״... הם יודעים ש״התייסרות״ משמעותה דוחק בפרנסה או פצע כפשוטו!...

ובכן, גם ביחס אליהם צריך להיות הענין ד״עמו אנוכי בצרה״, וזוהי המעלה של משיח שנמצא יחד עם כל בנ״י.

וכמו״כ מצינו אצל בעל ההילולא, כ״ק מו״ח אדמו״ר, ש״חלינו הוא נשא גו'״, כולל ובמיוחד בנוגע לכח הדיבור שבפה, שהשתמש בו להפיץ תורה, נגלה וחסידות, עבור כל בנ״י.

וכפי ששאלו אצלו: רבי... (כ"ק אדמו"ר בכה באמרו זאת) אפילו אם יש איזה טענות כלפיכם, ורוצים להעניש אתכם - היתכן לעשות זאת בנוגע לענין הדיבור, ענין שמסרתם לגמרי להקב״ה, על ידי זה שהשתמשתם בו בכל שנות חייכם עבור הפצת היהדות מתוך מסירות נפש בגוף ובנפש, והצלחתם עי״ז לפעול דירה בתחתונים?!...

אלא שזהו הענין ד״עמו אנכי בצרה״... שלכן ״חלינו הוא נשא״...

וזוהי גם הוראה לכאו״א - שכל יהודי שפוגש, צעיר או זקן, איש או אשה, צריך לפעול עמו כפי שהוא במעמדו ומצבו.

ועי״ז נעשית היציאה ממצרים, ש״כל המלכיות (גלויות) נקראות על שם מצרים, ובאים לגאולה העתידה, עליה נאמר ״כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות״ - נפלאות אפילו לגבי יציאת מצרים, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש, ו״שמחת עולם על ראשם״.

(משיחת שבת פרשת בשלח תש"ל)