שאלה: מה הם הדברים שאסור ליהודי לא רק לעשות או לדבר, אלא גם לחשוב?

תשובה: בדרך-כלל, מצוות התורה ואיסוריה הם במעשה, ופחות מזה - בדיבור, ועוד פחות – במחשבה; אך השפעת המחשבה על הנפש גדולה משל הדיבור, והשפעת הדיבור גדולה משל המעשה. המחשבה היא כבגד משי, שכתם קל מורגש עליו הרבה יותר מכתם גדול על בגד גס.

עיקר האזהרה מתבטאת בפסוק (במדבר טו,לט) "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". זה איסור לחשוב מחשבת עבודה-זרה וכפירה בתורה, וכל מה שעלול להביא לזה, וכמו-כן מחשבה בענייני תאוות, איך למלא את תאוות-הלב (ובכלל זה הרהורים כלליים בעניינים שבינו לבינה).

יש עוד דברים האסורים אפילו במחשבה, כמו לשון-הרע (זכריה ח,יז): "ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם", ובוודאי שנאה ליהודי - שעיקר איסורה במחשבה. ועדיין לא נגענו במידות רעות, האסורות אפילו במחשבה, כמו כעס וגאווה, ובמחשבות זרות המפריעות בשעת התורה והתפילה.

התורה סבורה שיש לאדם שליטה גם על מחשבתו. אמנם אין האדם יכול לשלוט בשבריר השנייה הראשון של נפילת המחשבות למוחו, אבל יש לו שליטה אם לקבל את המחשבה ולהמשיך בה, או לדחותה ולהסיח דעתו ממנה.

ואף שאי-אפשר לעצור לחלוטין את כוח המחשבה (שבהיותה כוח פנימי, הקשור עם הנפש, היא פועלת תמיד), אפשר תמיד לעבור מיד ממחשבה לא-טובה לעניין אחר (גם לא תורני, כמו קשיים כלכליים, סיפורים או נושאי מדע שהאדם מוצא בהם עניין), באופן שהדעת מוסחת לגמרי מהמחשבה השלילית. כעצה לטווח בינוני וארוך כתב הרמב"ם: "יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה,שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה". כסגולה מייעץ הרבי מליובאוויטש להרבות ב"אותיות התורה והתפילה", ובפרט בלימוד בעל-פה, כמו פרקי משנה ותניא.

מקורות: רמב"ם הל' ע"ז פ"ב ה"ג, הל' דעות פרקים א-ב ופ"ו ה"ה, וסוף הל' איסורי ביאה. ספר החינוך מצוה שפז. תניא, ח"א פי"א ופי"ב, ואגרת-הקודש סו"ס כב. שערי הל' ומנהג או"ח ח"ב עמ' רכח-רל.