ההחלטה הייתה קשה הן להורים הן לכלה הצעירה, הינדה, תושבי העיר פרמישלן שבאוקראינה (לשעבר גליציה). עוד בהיותה ילדה קטנה נערך השידוך בינה ובין בן-דודה יהושע וינטר, והיא ציפתה לרגע שבו יוכלו להינשא ולהקים בית בישראל.
ואולם כאשר בגרו השניים פרצה מלחמת העולם הראשונה ויהושע גויס לצבא הפולני. בתום המלחמה חזר בשלום, אך בהחלטה נחושה: "ראיתי את שנאתם העזה של הגויים ליהודים. זה לא מקום ליהודים לחיות בו".
החתן הצעיר היגר אפוא לאמריקה, בחן את תנאי החיים שם ושיגר מכתב אל משפחת כלתו וביקש ממנה להצטרף אליו. הורי הכלה התקשו להשלים עם נסיעת בתם למרחקים, וגם חששו מאוד אם יישארו יהודים שומרי תורה ומצוות ביבשת החדשה.
הזמן דחק. תוקפם של המסמכים שהחתן שיגר בעבור הכלה עמד לפקוע. ההורים ובתם החליטו לשאול בעצתו של הרב מברז'אן, רבי אברהם-זרח-אריה-יהודה-לייבוש היילפרין, שעבר ללמברג (לבוב) אחרי המלחמה והכיר אותם.
הם באו למעונו בשעת בוקר. תפילת שחרית כבר הסתיימה שעתיים קודם לכן, אך הרב היה ספון בחדרו, עטור בטלית ותפילין ושרוי בלימודו. בני המשפחה המתינו זמן ממושך, אך הרב עודנו מסוגר בארבע אמותיו ואינו מקבל קהל.
פתאום הבחינו במקורבו, הרב יואל היילפרין, רבה של העיר יַסלוֹ, והפצירו בו שיסלול את דרכם פנימה. "היום המועד האחרון להגשת המסמכים לקבלת ויזה", הסבירו את הדחיפות.
המאמצים הועילו. בתוך זמן קצר קיבל הרב את פניהם, והאזין לדבריהם רוב קשב. הוא שאל את הכלה: "מה עמדתך?". הכלה השיבה בשקט: "אעשה מה שהרב יורה לי!".
הרב מברז'אן קם מלוא קומתו. מחמת גילו המבוגר וחולשתו נאלץ להשעין את גופו הכחוש על שתי ידיו, שלפתו את שולחן העץ שלפניו. הוא הישיר מבט לעבר ההורים ואמר: "אני אומר שתיסע לאמריקה! הינדה'ניו תעמוד באמונתה בכל מקום ובכל מצב. בעזרת ה' היא תצליח בנישואיה, ויהיו להם ילדים יראים ושלמים!".
תחושת הקלה מילאה את לב ההורים. הבטחת הרב הפיגה את חששותיהם. בהתרגשות נפרדו מבתם שנסעה לאמריקה.
חלפו שנים והערכותיו הקודרות של החתן התממשו, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. בני משפחתם נספו בשואה. יהושע והינדה ניצלו, בזכות ההגירה לארצות-הברית.
שנים חלפו. הרב מיסלו הצליח לשרוד את אימי השואה ואף הוא היגר לארצות-הברית. הוא בא לעיר פיטסבורג והופנה למשפחה מכניסת אורחים, שקיבלה אותו בזרועות פתוחות.
בתוך זמן קצר התברר לו כי הוא נמצא בביתם של יהושע והינדה וינטר, שהוא עצמו היה עד להמלצת הרב מברז'אן על נסיעתה של הינדה לאמריקה. "איך באמת הצלחתם להישאר יראי שמיים באמריקה?", שאל.
בני הזוג סיפרו לו כי השנים הראשונות היו באמת קשות. מציאת פרנסה שאינה כרוכה בחילול שבת – הייתה משימה כמעט בלתי-אפשרית. בעקבות זאת החליט יהושע להיות סוכן נודד של מכשירי חשמל, כמו מגהצים. הוא עבר מבית לבית והציע את סחורתו, וכך מצא את פרנסתו.
כשהילדים גדלו דאגו בני הזוג בשל העדר מוסדות חינוך מתאימים. יום אחד ראו בעיתון ידיעה שבישרה כי רבי חסידי בא מרוסיה, הכריז כי מטרתו לבנות באמריקה יהדות שלמה כמו באירופה, והקים ישיבה.
זה היה הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש, שנחלץ בניסי ניסים מוורשה הבוערת. שבור בגופו, אך איתן ברוחו, בא בשנת ת"ש לארצות-הברית, ומייד פתח בעשייה נמרצת להפצת היהדות ברחבי היבשת.
בני הזוג וינטר שלחו את בנם, יעקב, ללמוד בישיבתו של הרבי. גם הבנות, שרה, חנה, פדאדל ועטל, נכנסו למוסדות חינוך מתאימים, וכך גדלו כולם יראי שמיים ושומרי תורה ומצוות והקימו משפחות חסידיות מפוארות (משפחות פייגלשטוק, גולדשטיין, קארף, וינטר וביסטון).
בסדרות 'אגרות קודש' מצויים מכתבים רבים שכתבו הרבי הריי"צ, ולאחר מכן חתנו וממלא מקומו, הרבי מליובאוויטש, לבני הזוג וינטר. במכתב משנת תש"ד כותב הרבי הריי"צ לר' יהושע: "יקבל על עצמו לקיים בכל תוקף-עוז מה שציוויתי לו – להיות בביתו בערב שבת קודש פנוי מעסקיו כשתי שעות קודם הדלקת הנרות".
מכתבו של הרבי הריי"צ לבני הזוג וינטר, שבו הוא מברך אותם על המעבר לפיטסבורג ומורה לר' יהושע להקפיד להיות בביתו פנוי מעסקיו בערב שבת קודש כשעתיים קודם הדלקת הנרות
המכתב בא בשל העובדה שיום שישי היה יום גביית החובות על המכירות שר' יהושע עשה במשך השבוע, ולכן היה חוזר מאוחר מאוד. רעייתו אמרה לרבי ששעת חזרתו המאוחרת של בעלה בערב שבת טורדת את שלוותה. בעקבות זאת הורה הרבי לבעלה להיות בביתו לפחות שעתיים קודם כניסת השבת.
זמן קצר אחר-כך התברר כי הוראת הרבי הצילה את חייו. יום שישי אחד פקדה את האזור שבו עבד סופת טורנדו עזה, שגבתה קרבנות רבים וחוללה נזקים קשים. אילולא היה מקדים לשוב הביתה – היה אמור להימצא בדיוק באזור האסון. הציות להוראת הרבי הביא לידי כך שבאותה שעה כבר היה בביתו המוגן.
ר' יהושע ורעייתו הינדה וינטר
(על-פי 'שיחתן של עבדי אבות' ועדויות בני המשפחה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
