נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת בא | זמן לקבל החלטה
	"חסר לי רבי!"
	מבט אחר על העולם
	האמונה בביאת המשיח בכל יום - מגביהה מעל הטבע
	תחליף ל"יחידות"
	מתי ינוחו תלמידי החכמים?
	פרשת בא
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

איך ייתכן לדרוש מיהודי לבטל את ההעלם וההסתר על אלוקות שיש בעולם, שעה ששרויים בגלות, בית המקדש חרב, מצוות רבות בטלות והיהודי מוקף בחומריות? * החידוש של בעל ההילולא הוא: לא צריך לחדש מאומה בעולם, אלא רק להחזיר אותו למצבו התקני, ל"גני" של הקב"ה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. המאמר שבעל ההילולא הוציא לאור ללמדו ברבים בי' שבט – יום ההילולא שלו –פותח בפסוק¹ "באתי לגני", ומביא פירוש חכמינו זיכרונם לברכה² ,"לגן אין כתיב כאן אלא לגני, לגנוני, למקום שהיה עיקרי בתחילה, דעיקר שכינה בתחתונים הייתה".

[..] עניין זה מהווה הוראה בנוגע לפועל – ובהקדמה:

על בני ישראל נאמר³ "אתם המעט מכל העמים". – כך היה אפילו בזמן שבית המקדש היה קיים, ועל אחת כמה וכמה משחרב בית המקדש, שאז נעשה אלוקות בהעלם שלא בערך לגבי המעמד ומצב בזמן שבית המקדש היה קיים, וממילא, גם העניין ד"אתם המעט מכל העמים" נוגע יותר מאשר בזמן שבית המקדש היה קיים.

ועד כדי כך, שמצד זה ש"אין אנו יכולים... להשתחוות כו'"⁴, הנה אפילו אצל "אתם המעט מכל העמים", נעשית גם עבודת ה' באופן שלא מאיר אצלם אלוקות בגילוי, כמו בזמן שבית המקדש היה קיים.

וכמובן גם מהמבואר בארוכה במאמר⁵ ש"עיקר גילוי אלוקות היה בבית המקדש, דכתיב⁶ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ומזה מובן, שמשחרב בית המקדש ("דאיקרי משכן", כדברי הגמרא במסכת שבועות⁷), אזי זה עניין אינו בגילוי, ונשאר רק בהעלם וברוחניות הדברים; וכיוון שהעבודה של תורה ומצוות צריכה ומוכרחת לבוא במעשה בפועל, הרי זה נעשה קשה יותר אפילו אצל ה"מעט".

ב. ולדוגמא – בנוגע לעבודה שצריך להתייגע עם עצמו:

כאשר יגיע לדרגת "חכם", אזי יהיה ניכר (לא רק "בחוכמתו ובדעותיו", אלא) גם "במעשיו במאכלו ובמשקהו... ובמשאו ובמתנו", בכל פרטי חיי האדם (כמו שכתב הרמב"ם בהלכות דעות⁸);

אבל אצל "עמא דבר" – והרי "התורה על הרוב תדבר"⁹ – אין זה באופן האמור; הוא אומנם משתוקק שתהיה הנהגתו כמו הנהגת החכם, אבל לאו כל מוחא סביל דא, לא כל אחד אוחז בדרגא זו.

וגם מי שעבודתו היא בשלימות, הנה בנוגע לכמות הזמן, הרי רוב היום הולך על אכילה ושתייה ושינה כו' – עניינים כאלו שיש צורך בעבודה גדולה לפעול שיהיו באופן ש"בכל דרכיך דעהו"¹⁰, ועל כל פנים באופן ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים"¹¹.

ועוד זאת, שגם כאשר מדובר אודות קיום המצוות, שעל זה אמרו¹² "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה – הרי זה צריך להיעשות בענייני העולם, עולם הזה, שנקרא "עולם הקליפות", לפי ש"הרשעים גוברים בו" (כמבואר בתניא¹³ מעץ חיים¹⁴), ועד כדי כך, שלפני שנגשים לעולם ליטול דבר מה וליהנות ממנו צריך לברך¹⁵, ולולי זאת, הנה לא זו בלבד שאינו נהנה מזה, אלא אדרבה – זהו דבר המזיק!

ואם כן נשאלת השאלה:

לאחרי כל אלה – איך ייתכן לדרוש מכל אחד מישראל, ש"חייב לומר בשבילי נברא העולם"¹⁶, וכפי שבעל ההילולא מוסיף ביאור בזה¹⁷, "דעולם הוא מלשון העלם¹⁸, דכל אחד ואחד חייב לומר דהעלם... נברא בשבילי, בכדי לבררו ולזככו", היינו, כדי שיהודי יבטל את ההעלם וההסתר, ויראה שהעולם הוא מעשי ידי הקדוש ברוך הוא – הרי זו עבודה גדולה שלא בערך לגמרי, כיוון שצריך לעסוק עם המטה מטה ביותר, גשמיות וחומריות העולם, וזאת, בה בשעה שאצלו גופא האלוקות הוא בהעלם הסתר, שהרי מדובר אודות זמן הגלות, ובחוץ לארץ.

אפילו בארץ ישראל עצמה הרי זה גם בבחינת "חוץ לארץ" לגבי המעמד ומצב שבו הייתה ארץ ישראל בזמן שבית המקדש היה קיים – שלכן יש כמה מצוות התלויות בארץ, שבזמן שבית המקדש היה קיים היו מן התורה, ועכשיו הן מדרבנן, או שאינן קיימות כלל, ובפרט עניין הקורבנות ועניין בית המקדש, כמבואר במאמר שזוהי תכלית הכוונה של "ושכנתי בתוכם", לבטל את ההעלם וההסתר ולעשות לו יתברך דירה בתחתונים.

ואם כן, איך יכולים לתבוע זאת מיהודי, ולא רק מיחידי סגולה, אלא כלשון הגמרא "כל אחד ואחד חייב לומר כו'", היינו, שזהו עניין ששייך לכל אחד מישראל, ובלשון של חיוב – הרי "אין¹⁹ הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו"?!

ג. על זה בא במאמר (ומיד בתחילתו) התירוץ – שנותן כח לעבודת האדם:

אין זה באופן שהמצב ש"רשעים גוברים בו" הוא דבר הכרחי בעולם, וההעלם וההסתר על אלוקות הוא הכרח חס ושלום אפילו מצד הבריאה, וכן המצב ד"אתם המעט מכל העמים" הוא מוכרח מצד הבריאה – אלא אדרבה: מצד הבריאה – הנה "עיקר שכינה בתחתונים הייתה"!

מיד כשנברא העולם, עוד לפני שאדם הראשון התחיל בעבודתו – נקרא כבר העולם בשם "גני", "גנוני" לפי שעיקר שכינה בתחתונים הייתה.

והגע עצמך:

ככל שתגדל מעלת גילוי השכינה בעולמות הרוחניים, כולל גן עדן התחתון וגן עדן העליון, ועד לעולם האצילות (שנקרא בלשון הקבלה בשם "עולם האחדות"²⁰, וכמבואר הטעם בזה, כיוון שהוא אחד עם אלוקות) ועולמות האין סוף – אומר רבינו הזקן²¹ שאין זה תכלית הבריאה, כיוון שלא שם הוא "עיקר השכינה"; עולם האצילות הוא רק "ממוצע" שעל ידו יומשך "עיקר שכינה בתחתונים", בעולם הזה.

ונמצא, שהעולם מצד עצמו הוא תכלית הטוב, ולא עוד אלא שהוא יותר טוב ועיקר לגבי כל העולמות שלפני זה ועד לעולמות האין סוף, כיון ש"עיקר שכינה בתחתונים הייתה".

אלא שלאחרי זה היה עניין החטאים שסילקו את השכינה מלמטה למעלה.

וגם בעניין זה מבהיר במאמר, שהשינוי של סילוק השכינה שנעשה על ידי החטאים אינו נשאר קיים אלא זהו "שינוי החוזר לברייתו" שעל פי דין אינו שינוי²² – שהרי מיד כשנסתיימו שבעת העניינים שסילקו את השכינה מלמטה למעלה, "עמדו שבעה צדיקים והורידו את השכינה למטה", החל מאברהם יצחק ויעקב, "עד כי משה שהוא השביעי, וכל השביעין חביבין", הקים את המשכן, ועל ידי זה "חזר לכמות שהיה"²³, שחזר להיות "עיקר שכינה בתחתונים".

וכיוון שהעולם מצד עצמו הוא תכלית הטוב, ואדרבה, "עיקר שכינה בתחתונים הייתה", דווקא בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה הימנו, ואפילו שינוי שנעשה לאחרי זה, שנסתלקה השכינה, היה שינוי שחזר אחר כך לברייתו, ולכן הנה גם בעת השינוי לא היה זה עניין של קביעות – הרי מובן שבכוחו של כל אחד מישראל לומר "בשבילי נברא העולם", לומר זאת כפי שאומרת התורה, שיש לה שליטה על המציאות²⁴, והיינו, שיומשך הדבר בפועל, שיהיה ניכר בכל העולם כולו שנברא בשביל יהודי – שהוא כמו אדם הראשון (שהרי "לפיכך נברא אדם יחידי", "להראותך שמאדם אחד נברא מילואו של עולם"²⁵),שהיה יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא²⁶ – כדי שיבטל את ההעלם וההסתר שבעולם [שאין זה קשה כל כך, כיוון שאינו אלא שינוי החוזר לברייתו, שינוי עובר], ועד שיפעל בו העניין של "ושכנתי בתוכם", ומתוך שמחה וטוב לבב.

ד. וזוהי הוראה כללית:

כאשר בעל ההילולא תובע מכל אחד שלא להסתפק בעבודת עצמו, ובעבודת עצמו גופא לא להסתפק בחלק של העבודה, אלא להגיע עד תכליתה ושלימותה, החל מאל"ף-בי"ת ועד לרזין דרזין דאורייתא, ועל דרך זה בנוגע לקיום תורה ומצוות, עד לאופן של מהדרין ו"מהדרין מן המהדרין"; ועל דרך זה גם בנוגע לעבודה עם הזולת, לא להסתפק עם ה"זולת" שבו, אלא לפעול גם עם הזולת שנמצא בעירו ובסביבתו ובמדינתו, ועד לפעולה בכל העולם – זועקת השאלה: הייתכן?! איך יכולים לדרוש דבר כזה?!

והמענה על זה – במאמר:

אין זה באופן שאתם צריכים לפעול "דבר חידוש"; 

זה אומנם נחשב כאילו פעלו חידוש דבר, אבל באמת, הבריאה עצמה תסייע לכם לפעול שתגיע למעמד ומצב שהייתה בתחילה, ש"עיקר שכינה בתחתונים הייתה".

ובדוגמת מה שכתב הרמב"ם²⁷ להטעים הפסק דין שכאשר כופה יהודי לעשות דבר שחייב לעשותו עד שאמר "רוצה אני", הרי זה נחשב "לרצונו" – שלאמיתו של דבר "רוצה הוא (מצד עצמו) לעשות כל המצוות", אלא "יצרו הוא שתקפו", "וכיוון שהוכה עד שתשש יצר", הרי זה "לרצונו", כפי שהמצב הוא מצד היהודי עצמו.

ה. וזהו תוכן הדברים במאמר בתחילתו – שאלה הם הדברים בנוגע לכללות העולם כולו, שהעולם מצד עצמו נקרא "גני", "גנוני", לפי שבו נמצאת "עיקר שכינה", אלא שלאחרי זה היה מצב שהיצר הרע אנסו, החל מחטא הראשון, שהיה שורש על החטאים שלאחרי זה, וממילא, יש בכוחו של יהודי – כיוון ש"את העולם נתן בליבם"²⁸, בלבו של כל אחד ואחד – להסיר ולבטל את האונס של היצר הרע בעולם, שזהו ההעלם וההסתר שבעולם, ולפעול שעולם יחזור למעמדו ומצבו כפי שהיה בתחילת בריאתו ש"עיקר שכינה בתחתונים הייתה".

ועל ידי זה מקיים את הציווי ש"כל אחד ואחד חייב לומר כו'", ובאופן שהאמירה נמשכת ובאה בעשיה בפועל – שעושה דירה לו יתברך בתחתונים.

(משיחת י' שבט תשכ"ט.

תורת מנחם חלק נה עמ' 179 ואילך. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

______________________________

1)    שיר השירים ה, א.

2)    שיר השירים רבה רפ"ה. וראה בראשית רבה פרק יט, ז.

3)    ואתחנן ז, ז.

4)    נוסח תפילת מוסף של יום טוב.

5)    בתחילתו (ספר המאמרים שם).

6)    תרומה כה, ח.

7)    טז, ב. וש"נ.

8)    רפ"ה.

9)    ראה מורה נבוכים חלק ג פרק לד.

10)  משלי ג, ו.

11)  אבות פרק ב משנה יב. וראה ליקוטי שיחות חלק י עמוד 104. וש"נ.

12)  קידושין מ, ב. וש"נ.

13)  פרק ו. פרק כד.

14)  שער מ"ב ספ"ד.

15)  ראה ברכות לה, סוף עמוד א ואילך.

16)  סנהדרין לז, סוף עמוד א (במשנה).

17)  שם פרק ד (ספר המאמרים שם עמוד 116).

18)  ראה ליקוטי שיחות חלק ד עמוד 112 הארה 63. וש"נ.

19)  ע"ז ג, סוף עמוד א.

20)  ראה זוהר חלק ג פרק ג, א. עבודת הקודש חלק א פרק ב. וראה גם ספר המאמרים תרנ"ט (בהוצאה החדשה) עמוד סב. וש"נ.

21)  ראה תניא ריש פרק לו.

22)  בבא קמא צג, ב. צו א-ב.

23)  ראה במדבר רבה פי"ב, ו (כדעת רשב"י).

24)  ראה ירושלמי כתובות פרק א הלכה ב. וש"נ.

25)  סנהדרין שם ובפירוש רש"י.

26)  ראה בראשית רבה פרק כד, ה. קהלת רבה פ"ג, יא (ב).

27)  הלכות גירושין סוף פרק ב.

28)  קהלת ג, יא.

סיכום:

בתחילת המאמר של יום ההילולא כותב: "באתי לגני... לגן אין כתיב כאן אלא לגני, לגינוני, למקום שהיה עיקרי בתחילה, דעיקר שכינה בתחתונים הייתה".

עניין זה מלמדנו הוראה חשובה בעבודת ה':

אמרו חז"ל: "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם". ומבואר שם במאמר, שחייב כל אחד לומר שהעלם העולם נוצר בכדי שהוא יבררו ויזככו.

ולכאורה תמוה: העולם מסתיר על כל ענייני אלוקות, וטרדות העולם מבלבלות ומפריעות לעבודת ה', וכיצד ייתכן מכל אחד ואחת לגבור על ההעלם ולבטלו?!

המענה על זה:

העולם מצד עצמו איננו מסתיר על אלוקות, אדרבה, "עיקר שכינה בתחתונים הייתה", מתחילת ברייתו קרוי העולם "גני" – גנו של הקדוש ברוך הוא! רק מפני עשיית חטא נעשה שינוי בעולם ונסתלקה השכינה.

השינוי שהתרחש בעולם כתוצאה מן החטא איננו שינוי אמיתי, שכן, אחר כך עמדו שבעה צדיקים והחזירו את המצב לקדמותו, והרי הדין הוא כי "שינוי החוזר לברייתו" – איננו שינוי.

על פי האמור מובן כי אכן הכול יכולים לגבור ולבטל את העלם העולם: העולם מצד עצמו הינו כלי ל"עיקר שכינה", ההעלם וההסתר שבו הינם שינוי ממציאותו האמיתית, ולא שינוי אמיתי אלא "שינוי החוזר לברייתו". בכוחו של כל יהודי לתקן את השינוי, להחזיר את מצב העולם לקדמותו ולגלות בו אלוקות.