גלי ההגירה הגדולים ממזרח אירופה לארצות-הברית פתחו אופק חדש לפני היהודים. סוף-סוף השתחררו מעול השליטים העריצים שרדו בהם בעבר וזכו בחירות ובחופש דת.
אך החיים ביבשת החדשה צפנו בחובם גם ניסיונות גדולים בשמירת התורה והמצוות. ארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות הציעה שפע חומרי, וזה קסם לרבים וסנוור את עיניהם. הללו השאירו מאחוריהם עם 'העולם הישן' גם את ערכי התורה, והחליפו אותם ברדיפה נלהבת אחר העושר וההצלחה.
גם מי שנשארו נאמנים לתורת ישראל, המירוץ אחר הכסף וההישגיות הכלכלית שאב את כל זמנם ומרצם, עד שלא היה להם פנאי להשקיע בחינוך ילדיהם, והללו נטמעו והלכו באווירה המתירנית של אמריקה.
לתוך המציאות הזאת בא לארה"ב בשנת תרפ"ז (1927) האדמו"ר רבי מרדכי-שלמה פרידמן מבויאן. דמותו המאירה החלה להפיג את החשיכה והניכור ליהדות, ובדרכו המקרבת עורר את ליבם של יהודים רבים לשוב לדרך אבותיהם.
לא אחת עמד מול יהודים שבורי לב, שבאו לזעוק לפניו את כאבם על ילדיהם שהתרחקו מהמסורת, ולעיתים אף החליטו להינשא ללא-יהודים. ההורים האלה היו חסרי אונים אל מול התופעה.
מתתיהו היה חסיד בויאן ותיק מגליציה, שהיגר לארה"ב עם כספו, והוסיף לעשות חיל. כמה שנים אחרי הגירתו התאלמן מרעייתו, ונשא לבדו בעול גידול ילדיו. יום אחד השמיים נפלו על ראשו שנית. בתו הבוגרת בישרה לו כי היא עומדת להינשא בשעה טובה.
מי המיועד? שאל האב המופתע. התשובה טלטלה אותו: הוא חש הקלה מסוימת כששמע שהבחור יהודי, אך מהותו גרמה לו אכזבה קשה. זה היה בחור פוחז וקל דעת, שהתהלך בשולי החברה אפילו על-פי המוסכמות המקובלות בחברה הלא-יהודית.
האב ניסה להפעיל את כל כוח השפעתו על בתו - לשווא. דיבר איתה ברכות, התחנן בדמעות, הבטיח לה הרים וגבעות אם תמצא לה בעל ראוי יותר. דבר לא הועיל.
בלב שבור ניגש אל רבו ושפך לפניו את כאבו. "רבי", זעק בבכי, "אני יודע כי אפסה התקווה להניא את בתי מכוונתה. יברכני אפוא הרבי כי חתני לעתיד יחזור בתשובה ויהיה יהודי הגון".
נתן בו הרבי מבט רחום, אך הניד בראשו לשלילה. "אדם מסוכן ושופך דמים שכמותו, קשה מאוד להביאו לידי תשובה!", אמר. מילותיו הלמו באוזני האיש. דברי הרבי כאילו זרו מלח על פצעיו. שופך דמים? בחלומותיו השחורים ביותר לא שיער כי בתו תיפול לידיו של אדם שפל כל-כך.
בשיברון-לב יצא מבית הרבי, ואז הבזיק רעיון במוחו. אם יצליח לאַמֵת את דברי הרבי, יוכל להניא את בתו מלהינשא לעבריין. הוא פתח מייד בפעולות חקירה ובילוש אחר הבחור, ונעזר באנשי מקצוע בתחום. הממצאים שהעלה הדהימו אותו. התברר כי הרבי צדק בכל מילה.
הבחור היה שותף בכנופיית עבריינים, שעסקה בהברחת סחורות אסורות ומכירתן בשוק השחור. פעם אחת נחשפה החבורה בידי כוח משטרה. במהלך ניסיון ההימלטות שלף הבחור אקדח וירה לעבר השוטרים והרג שניים מהם. למזלו לא הצליחה המשטרה לעלות על עקבותיו.
עם המידע המפליל בידו פנה מתתיהו אל בתו והציג לפניה את דמותו האמיתית של מי שבחרה לחתנהּ. הוא המתין לתגובתה, אך היא נשארה מבוצרת בעמדתה. "לא אשנה את דעתי", הגיבה בשוויון-נפש. "הוא יהיה בעלי ושום דבר לא יועיל".
האב חשב שהוא מתפלץ. מרוסק לחלוטין חזר אל בית הרבי והתחנן לישועה. "רבי", ייבב, "חיי אינם חיים אם בתי תינשא לפושע כזה".
פני הרבי הרצינו. "שמע נא", אמר, "רק אחת ממכרותיה של אשתך המנוחה תוכל להשפיע עליה". מתתיהו לא הספיק לפצות פה ולבקש הסבר לדברים הסתומים של רבו, וכבר נפרד ממנו הרבי לשלום.
חלפה תקופה קצרה, והגיע יום השנה לפטירת האֵם. אחת השכנות, שהייתה מיודדת עם הנפטרת, יזמה עלייה לקברה, להתפלל לעילוי נשמתה. היא הפצירה בבת המרדנית להתלוות אליה. בתחילה השיבה הצעירה בשלילה. מה לה ולתפילות. אבל לאחר מאמצי שכנוע מצד האישה – נעתרה.
תחילה עמדה מאופקת ולא הסגירה רגשות כלשהם. ואולם העמידה ליד קברה של אימהּ הנידה מיתר חבוי בליבה של הצעירה. דמעות החלו נקוות בזוויות עיניה. קריאתה את פרקי התהילים נעשתה נרגשת יותר. בתוך זמן קצר פרצה בבכי תמרורים. דקות ארוכות עמדה והתייפחה בסערת נפש.
כאשר נרגעה מעט חשה השכנה כי זו שעת הכושר. היא החלה לדבר על ליבה ולשדל אותה: "אנא, עשי נחת לאימך המנוחה והקימי בית יהודי כפי שהיא קיוותה לראות!". הפעם הגיבה הצעירה בהנהון הסכמה.
שמחתו של מתתיהו לא ידעה גבול. מה שלא עשו האיומים, התחינות והתחבולות, חולל הצדיק בהבטחתו. הנערה נטשה את הבחור המפוקפק, חזרה בתשובה שלמה והקימה בית נאמן בישראל.
(על-פי 'תפארת ישראל') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 18:30
זריחה: 6:33
