חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:50 זריחה: 5:35 י"ג בסיון התשפ"ד, 19/6/24
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מעשה אבות, סימן ונתינת כוח לבנים
דבר מלכות

נושאים נוספים
אור וחום ההתקשרות
פרשת ויחי | חזק ונתחזק מתוך החושך הכפול
ברגע כמימרא יודעים המסקנות
מעשה אבות, סימן ונתינת כוח לבנים
פקוד יפקוד אתכם
שלא להפלות בין הבנים
אמרה נאה או רעיון נשגב?
עת לדעת
יומן מבית חיינו
הלכות ומנהגי חב"ד

בספר בראשית, שאנו מסיימים, אנו לומדים על מעשה האבות שהם, כדברי חז"ל, "סימן" ונתינת כוח לבנים * האם אפשר שאנו, פחותי הערך, אכן נגיע לדרגת עבודתם של האבות, ואם לא, מה משמעות ה"סימן"? * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. ספר בראשית נקרא "ספר הישר", על שם שנתבארו בו תולדות חייהם, פעולתם ועבודתם של האבות (וכן השבטים) שנקראו "ישרים", כדאיתא בגמרא1: "מאי ספר הישר... זה ספר אברהם, יצחק ויעקב שנקראו 'ישרים'".

וספר זה מהווה פתיחה והתחלה לכל ד' הספרים שלאחריו - בבחינת "מעשה אבות סימן (ונתינת כוח) לבנים"2. כלומר, למרות שעבודתם של הבנים (ד' הספרים) עיקרה לאחרי מתן-תורה, ואילו עבודת האבות היתה לפני מתן-תורה, אף-על-פי-כן, הנתינת כוח לעבודתם של הבנים (לאחרי מתן-תורה) היא - "מעשה אבות"3.

וביאור העניין - על-פי משל מאב שמוריש לבנו את כל העניינים שהתייגע עליהם במשך כל ימי חייו, כך שהבן אינו צריך לטרוח להשיג עניינים אלו, מכיוון שמקבל הכל מן המוכן, ועל-דרך זה בנמשל, שכל ענייני העבודה שפעלו האבות במשך כל ימי חייהם - באים בירושה לבניהם אחריהם עד עולם, ללא כל יגיעה, מן המוכן. ולדוגמה: עניין האמונה שאינו באופן של יגיעה כו' - "מאמינים בני מאמינים"4.

אמנם, מובן וגם פשוט שהכוונה בזה שהאבות מנחילים לבניהם באופן של ירושה היא - לא כדי שלא יצטרכו לעשות מאומה, ובמילא, יוכלו ללכת לישון... כי אם, כדי שבכוח זה יוכלו לעבוד את עבודתם באופן נעלה יותר כו'.

ונקודת העניין - שלמרות שדרגת עבודת הבנים אינה בערך כלל לדרגת עבודת האבות, אף-על-פי-כן, ניתן הכוח (מצד "מעשה אבות") שגם על-ידי העבודה הפשוטה שלנו יפעלו את העניינים שפעלו האבות5.

וזהו גם דיוק הלשון "מעשה אבות סימן לבנים":

"סימן" - מורה שאין לו שייכות לדבר עצמו, כי אם באופן של "סימן" בלבד [ולדוגמא: ידיעת סימני המזמורים בתהילים, ספרו של דוד המלך, "נעים זמירות ישראל"6 - אף שאינו שייך עדיין לאומרם מתוך דביקות והתלהבות הראויה], ובנידון דידן, מכיוון שיודע שהאבות עשו כך וכך, הרי זה "סימן" עבורו לעשות כן, אף שמצדו אינו שייך לעבודה נעלית כזו:

וביחד עם זה, ה"סימן" הוא על "מעשה אבות", כלומר, שיש בזה (בפנימיות) כל מה שפעלו האבות על-ידי עבודתם ויגיעתם, כדיוק הלשון "מעשה אבות", "מעשה" הוא גם מלשון כפייה, כמו "מעשין על הצדקה"7, וכל זה ניתן ל"בנים" מן המוכן, ללא כל יגיעה. עליהם רק לדעת שהם "בנים" של ה"אבות", וזאת יודע כל יהודי!

ועל-ידי זה נקל להם לעסוק בעבודתם - "קב שלו"8, ובאופן של עבודה ויגיעה - במכל-שכן וקל-וחומר: אם ה"אבות" זקוקים לעניין של עבודה ויגיעה ("מעשה אבות") - "בנים" (שהם למטה מאבות) על-אחת-כמה-כמה שזקוקים לעניין של עבודה ויגיעה, הן בנוגע לעבודה הפשוטה שלהם, והן בנוגע לגילוי דענייני האבות.

ב. דוגמה לדבר:

בסוף הלכות תשובה9 כותב הרמב"ם: "אל יאמר הריני עושה מצוות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא", אלא "כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה"10. "מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו"11, כמו שנאמר12 "אברהם אוהבי".

ועניין זה הוא היסוד לכללות עניין העבודה אצל כל אחד ואחד מישראל - כמו שכתוב13, "ראה נתתי לפניך גו' את החיים ואת הטוב גו' ובחרת בחיים":

הסיבה לכך שהקב"ה ברא את העולם באופן שיש בו חיים וטוב, וכן הפכם, היא - כדי שיוכל להיות עניין של בחירה (עניין הכי נעלה, עליו נאמר "הן האדם היה כאחד ממנו"14), שכן, בחירה שייכת רק כשיש נתינת מקום גם לעניין הפכי, ולא עוד, אלא ששניהם שקולים, כך שהסיבה לכך שהולך בדרך זו אינה אלא מפני בחירתו ("ובחרת"), כלומר, לא מפני הטוב והעילוי שבדבר, "חיים" ו"טוב" (שאז מוכרח לעשות כן, ואין זו בחירה אמיתית), כי אם באופן של בחירה אמיתית - "ובחרת", ורק לאחרי כן נוכח לדעת שבחר בעניין של "חיים".

וזהו תוכן דברי הרמב"ם שאין לעסוק בתורה ומצוות כדי לקבל שכר, יעודים גשמיים או יעודים רוחניים בעולם הבא, מפני הטוב והעילוי שבדבר, "חיים" ו"טוב", כי אם עבודה מאהבה, "מפני שהוא, הרב, ראוי לשמשו"10, "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו", היינו, שבוחר ("ובחרת") להידבק בה', ואחר-כך יווכח שזהו גם עניין של "חיים" ו"טוב", ובלשון הרמב"ם11 - "עושה האמת מפני שהוא אמת, וסוף הטובה לבוא בגללה", היינו, שאחר-כך יזכה גם לכל היעודים שבתורה, אבל לא בגלל זה מקיים תורה ומצוות, כי אם מפני ציווי הקב"ה, עבודה מאהבה.

ולכאורה, מכיוון שעבודה מאהבה היא "מעלה גדולה מאוד... מעלת אברהם אבינו", שהגיע לזה על-ידי עבודה ויגיעה ("מעשה אבות") - כיצד שייך לדרוש עבודה כזו מכל אחד ואחד מישראל, שעבודתו תהיה באופן ד"ובחרת", לשמה, עבודה מאהבה?!

והמענה לזה - "מעשה אבות סימן לבנים":

גם כשנמצא בדרגא כזו שאינו שייך לעבודה לשמה - עליו לעסוק בעבודה זו בפועל ממש (באופן של "סימן"), מכיוון שבפנימיות יש בזה העניין דלשמה, עבודה מאהבה, "לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה"15, היינו, שה"תוך" (הפנימיות) ד"שלא לשמה" הוא - "לשמה"16, שכן, ענייני העבודה של האבות, ובנידון דידן, "אברהם אוהבי", נמשכים אצל הבנים באופן של ירושה, מן המוכן;

ונוסף לזה, עליו לעבוד ולהתייגע שהעניין ד"לשמה" ("מעשה אבות") יהיה באופן גלוי.

וזוהי כללות ההוראה של ספר בראשית - "מעשה אבות סימן לבנים":

מצד אחד - מדגישים את גודל זכותם של הבנים, אשר, להיותם "בנים" של ה"אבות", מקבלים הם מן המוכן (ללא עבודה ויגיעה) את כל העניינים שפעלו האבות על-ידי עבודתם ויגיעתם, "מעשה אבות".

וביחד עם זה - מודגשת גודל האחריות המוטלת על ה"בנים", שכן, לאחרי כל מה שנפעל על-ידי האבות, ממתינים עדיין לעבודתם של הבנים באופן ד"קב שלו"!

והגע עצמך:

מכיוון שה"אבות הן הן המרכבה"17, היינו, ש"כל אבריהם כולם היו קדושים ומובדלים מענייני עולם הזה, ולא נעשו מרכבה רק לרצון העליון כל ימיהם"18 - מובן, שמצידם של האבות נפעלו כבר כל העניינים בשלימות.

ואף-על-פי-כן, כדי שגם אצל הבנים יהיה העילוי ד"קב שלו" - ממתינים האבות עצמם על עבודתם של הבנים!

ומכיוון שכן, מובן, עד כמה צריכים להשתדל להשלים את כל ענייני העבודה בזריזות הכי אפשרית - שהרי מצדם של האבות נפעלו כבר כל העניינים, וכל מה שצריכים להמתין לגאולה כו', אין זה אלא כדי שגם אצל הבנים יהיה העילוי ד"קב שלו".

... תכלית הכוונה דמתן-תורה היא לפעול בעולם הזה התחתון שאין למטה ממנו, ולכן, התחלת ספר שמות (עבודתם של ה"בנים") היא - גלות מצרים, ורק לאחרי הקדמה זו בא העניין של מתן-תורה.

ומכיוון שנתינת הכוח לעבודתם של הבנים היא "מעשה אבות" - צריך להיות מעין ודוגמה לזה גם בעבודתם של האבות (ב"ספר הישר"), היינו, שנוסף על כללות עבודתם של האבות בקיום התורה ומצוות, "קיים אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה"19, וכן יצחק ויעקב, מצינו אצל האבות גם את עניין הירידה למצרים, כדי "לתת להם נחלת גויים".

לכל לראש - מודגש הדבר בעבודתו של אברהם אבינו בארץ כנען גם במעמד ומצב ש"הכנעני אז בארץ", ש"כובש את ארץ ישראל מזרעו של שם"20.

והדגשה יתירה בזה - לאחרי הירידה למצרים, החל מהעניין ד"ויוסף הורד מצרימה"21, ולאחרי כן "ירוד ירדנו"22 דהשבטים, עד לירידתו של יעקב, כמו שנאמר23 "אל תירא מרדה מצרימה... אנכי ארד עמך מצרימה".

וירידה זו היא מעין ודוגמה - ובמילא, גם הכנה ונתינת כוח - לתכלית הירידה למצרים, בהתחלת ספר שמות:

מצד אחד, אין זה אלא מעין ודוגמת הירידה למצרים שבספר שמות - לא מבעי בנוגע לירידה דיוסף, "ויוסף הורד מצרימה", שהיתה באופן דמלמטה למעלה, ממצב של עבד בבית פוטיפר, עד לירידה דבית-הסוהר - למצב של "משנה למלך", אשר, "רק הכיסא אגדל ממך"24, "מבית האסורים יצא למלוך"25, אלא גם בנוגע ליעקב ובניו - שישבו ב"ארץ גושן", "מיטב הארץ"26, במצב של מנוחה ושלווה כו', שכן, "כל זמן שאחד מן השבטים קיים לא היה שעבוד"27; ורק בפרשת שמות, כאשר "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא"28 - התחילה הירידה דגלות מצרים לאמיתתה, באופן דמלמעלה למטה.

אמנם, מכיוון שסוף כל סוף יש כאן עניין של ירידה למצרים, ועד כדי כך, שהיה צורך שהקב"ה יאמר ליעקב "אל תירא מרדה מצרימה", מכיוון שירידה זו מהווה התחלת הירידה למצרים שבספר שמות (כמבואר בארוכה בהתוועדות שלפני זה29) - לכן, ירידה זו מהווה הכנה ונתינת כוח לעבודתם של ישראל בגלות מצרים.

ולא עוד, אלא שמצינו בספר בראשית גם הכנה לעניין דמתן-תורה שלאחרי גלות מצרים - "ואת יהודה שלח לפניו גו' להורות לפניו גושנה", "לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה"30.

עיקר העניין מה שקיימו האבות את כל התורה כולה עד שלא ניתנה - היה זה בהיותם בארץ-ישראל דווקא.

וזהו החידוש ד"ואת יהודה שלח לפניו גו' להורות לפניו גשנה", "לתקן לו בית תלמוד כו'" - שהעניין דלימוד התורה עד שלא ניתנה יהיה גם במצרים, ולכן, נעשה הדבר הכנה ונתינת כוח לכללות העניין דמתן-תורה לאחרי גלות מצרים.

ונמצא, שלאחרי שמסיימים את ספר בראשית, שבו נתבארו כל פרטי העבודה ד"מעשה אבות" (וכן השבטים), כולל עבודתם בארץ מצרים, עד לסיום וחותם ספר בראשית, "ויישם בארון במצרים" - אזי נפעל העניין ד"חזק חזק ונתחזק", היינו, נתינת כוח וחוזק (ובזה גופא - ג' פעמים, "בתלת זימני הווי חזקה"31) להיכנס לאופן העבודה דספר שמות, עבודה במצב של גלות כו', אשר, על-ידי זה באים לתכלית העילוי.

ויהי-רצון אשר בעמדנו בשבת פרשת ויחי, שבה מסיימים את ספר בראשית, "ספר הישר", "מעשה אבות", ובמילא, ישנה נתינת כוח וחיזוק ("חזק חזק ונתחזק") בכל הקשור לעבודה בזמן הגלות (כנ"ל בארוכה) - יזדרז כל אחד ואחד להשלים את כל התלוי בו בנוגע לכללות מעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות.

(משיחת שבת פרשת ויחי ה'תשמ"ו.
'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תשמ"ו, כרך ב עמ' 298-307 הנחת השומעים בלתי מוגה)

__________________________

1)    עבודה זרה כה, א.

2)    ראה תנחומא לך-לך ט. ב"ר פ"מ, ו. לקו"ש חט"ו עמ' 76. וש"נ.

3)    ראה בארוכה תו"ח לך-לך פד,ד ואילך. חיי שרה קלה, סע"א ואילך.

4)    שבת צז,א.

5)    ראה תו"א ויצא כג,ג. ובכ"מ

6)    ש"ב כג,א. וראה שהש"ר פ"ד, ד (א).

7)    ראה ב"י לטור יו"ד סרמ"ח. סה"מ תרצ"ט עמ' 191. שם עמ' 197. תש"ח עמ' 227.

8)    ראה ב"מ לח,א.

9)    ר"פ י.

10)  שם ה"ד.

11)  שם ה"ב.

12)  ישעיה מא, ח.

13)  ניצבים ל, טו-יט

14)  בראשית ג,כב. וראה רמב"ם שם רפ"ה. לקו"ת אמור לח,ב.

15)  רמב"ם שם פ"י ה"ה.

16)  ראה לקו"ש ח"כ עמ' 50 ואילך.

17)  ב"ר פמ"ז, ו. פפ"ב, ו. זח"ג רנז,ב. ועוד.

18)  תניא פכ"ג. רפל"ד.

19)  יומא כח,ב. קידושין פב,א - במשנה.

20)  לך-לך יב,ו ובפרש"י.

21)  וישב לט,א.

22)  מקץ מג, כ.

23)  ויגש מו, ג-ד.

24)  מקץ מא, א.

25)  קוהלת ד, יד.

26)   ויגש מז,ו. שם,יא ובפרש"י. וראה שם מה,יח ובפרש"י.

27)  פרש"י וארא ו,טז.

28)  א,ו.

29)  שיחת ש"פ ויגש ה'תשמ"ו סכ"ג ואילך.

30)  ויגש מו,כח ובפרש"י.

31)  ב"מ קו, רע"ב. וש"נ.

סיכום:

ספר בראשית נקרא ספר הישר לפי שהוא עוסק בחייהם של האבות שנקראו "ישרים".

עבודת האבות והשבטים מהווה נתינת כח לעבודת צאצאיהם – בני ישראל, "מעשה אבות סימן לבנים".

ביאור העניין:

"סימן לבנים" – האבות הראו לבנים מהי העבודה, כך שגם בן הרחוק ממדרגת האבות יכול לחקות את עבודתם ולחזור על ה"סימנים" שניתנו לו. ובאמת, אף בעבודת בן זה טמונה העוצמה של מעשה האבות, שכן הבנים יורשים את כוחות אבותיהם.

"מעשה אבות" – הלשון "מעשה" מורה על דבר הבא מתוך כפייה ויגיעה, כמו מעשין על הצדקה". הבנים נוחלים ומקבלים גם את "מעשה" האבות, גם העניינים שהושגו על ידם במאמץ אישי ויגיעה נעשים לחלקם של הבנים.

ההוראה מספר בראשית:

לכל יהודי ניתנו כוחות גדולים ממעשי האבות, ועליו לנצלם ולעבוד את עבודתו כראוי. האבות מצפים לראות את בניהם מנצלים את אשר ניתן להם ומשלימים את עבודתם.

היות ועיקר עבודת האבות הינה בתוך הגלות, מצינו גם אצל האבות מעין ירידה לגלות, אבהרם אבינו עבד עבודתו בארץ כנען בתוך מצב ש"הכנעני אז בארץ", ועד לירידת יוסף למצרים וכן ירידת יעקב אחר כך. מעשי אבות אלה נותנים כח לבנים לעבוד עבודתם בגלות ולהשלימה.

כאשר קוראים בתורה את סיום ספר בראשית, ישנו חיזוק מיוחד ("חזק חזק ונתחזק") לעבודת בני ישראל בגלות.


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)