שרון כנפו מדליק את החנוכייה. אור בנשמה

תמו שמונת ימי החנוכה ועמם סבב נוסף של 'פרסומי ניסא' חובק עולם בניצוחם של אלפי שלוחי חב"ד. גם כאן, בארץ, הביאו צעירי-חב"ד את אור החנוכה ללב המוני בית-ישראל, במחנות צה"ל, במרכזים הרפואיים, בבתי-האבות, בכיכרות, בקניונים ובתחנות השירות הציבורי.

אור החנוכה נגע בליבם של יהודים בכל פינה, והצית ניצוצות, שמאחוריהם סיפורה של נפש יהודית. אחד מהם הוא סיפורו של שרון כנפו, שהדליק השבוע את הנרות בחנוכיית-הענק שהציבו צעירי-חב"ד בכיכר-ציון בירושלים.

מסמרים בגוף

ממרומי המנוף שנשא אותו אל-על, בצינת הערב הירושלמית, סיפר לעומדים בכיכר את סיפורו המרטיט והעביר צמרמורת בלבבות. "כאן, במקום הזה, לפני שלוש שנים, נפצעתי קשה בפיגוע טרור", סיפר. "כמעט שמונה שעות נותחתי כדי להוציא מגופי כארבעים מסמרים, שאחד מהם פגע בריאה וסיכן את חיי. גם כעת, כשאני מדבר אליכם, עדיין פזורים בגופי כשישים מסמרים. אני מדליק את נר החנוכה, זכר לנס שנעשה לאבותינו בימים ההם ומודה לה' גם על הנס הפרטי שעשה לי בזמן ובמקום הזה".

שרון לא סיפר לנוכחים על התמורה שחולל בחייו הפיגוע ההוא, בי"ז בכסלו תשס"ב – "הפיגוע המשולש" בפי התקשורת. הוא היה אז כבן עשרים ושש, תושב הרצליה, ש'קפץ' לבקר בן-משפחה בירושלים ובדרך פגש את חברו (חיים-שרון ממן, ישלח לו ה' רפואה שלמה בקרוב).

פיגוע משולש

"קבענו להיפגש בכיכר בשעה שתים-עשרה. בפועל הקדמנו בחצי שעה. התחלנו לצעוד ופתאום זיהינו ממרחק חבר נוסף בא לקראתנו. עצרנו לחכות לו. מישהו עיכב אותו לשיחה ואנחנו הוספנו להמתין. לפתע התרחש פיצוץ עז. מאותו רגע אבד לי זיכרוני לכעשרים דקות שבהן שכבתי בלי הכרה".

מחבל אחד התפוצץ בכיכר עצמה ומחבל שני כשבעים מטרים משם, בבית-הקפה 'רימון'. כעבור זמן קצר התפוצצה מכונית-תופת ליד כוחות ההצלה שהוחשו למקום. הפיגוע המשולש גבה אחד-עשר נרצחים וכמאה פצועים. שרון נפצע קשה וכעבור כמה חודשים חזר לתפקד (על-אף כל הקשיים המלווים אותו עד היום). חברו הטוב חיים-שרון (השם חיים הוסף בעקבות הפיגוע) נפצע קשה עוד יותר, ועד היום נתון בתהליך שיקום מייסר ועצוב.

החליט וקיים

"אני זוכר פחד משתק מפני המוות", מספר שרון על תחושותיו כששכב שם. "אולי זה יישמע מוזר, אבל הייתה בי תחושה עמוקה של פחד ובושה להתייצב לפני ריבונו-של-עולם כפי שאני. היה ברור לי – שאם אשרוד לאחר הפציעה, חיי לא יישארו כפי שהיו".

שרון עמד בכך. מיד לאחר שהחלים החל בשמירת תורה ומצוות. הוא הכיר אז את רעייתו, בת למשפחה שאינה שומרת מצוות, ויחדיו התקרבו לחיי יהדות.  כשנה לאחר הפיגוע התחתנו. שרון נעשה תלמיד ישיבת 'בניין ציון' בשכונת רמות. לפני כשנה נולד להם בנם הבכור והם קראו לו מאיר – "על שם רבי מאיר בעל הנס", מסביר שרון.

הוא גם חש צורך אישי להודות ל'צעירי-חב"ד למען נפגעי הטרור', המסייעים לכאלף נפגעי טרור בארץ, על "מסירות-הנפש שלהם ועל העזרה הרבה והצמודה שהגישו לי בכל תחום שנזקקתי לו".