חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:48 זריחה: 5:46 ז' בתמוז התשפ"ד, 13/7/24
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

גאולת ה'שושנה' מייד
לומדים גאולה


מאת: הרב מנחם ברוד
מדורים נוספים
שיחת השבוע 1716 - כל המדורים ברצף
ההתמודדויות שמאחורי החיוך
יש חדש
המהפך של תפילת מנחה
פטירת שרה
לאכול תחילה
שלוחים כל היממה
כרטיס ליהדות
גאולת ה'שושנה' מייד
האלבום החדש חוזר לאותנטיות
שכר שדכן

בכל יום ויום יהודי נדרש לצפות לגאולה, כלשון הנוסח של 'אני מאמין': "אחכה לו בכל יום שיבוא". יתרה מזו, איננו מסתפקים בציפייה לגאולה בכל יום, אלא אנחנו מצפים לה במשך כל היום כולו, כפי שאנו מתפללים: "לישועתך קיווינו כל היום". ואולם אמונה זו נתקלת בקושי כאשר מביטים סביב ולכאורה אין רואים את הגאולה קרבה ובאה.

בעניין זה מעניקה לנו פרשתנו לקח מופלא. מסופר בה על ה'שידוך' הראשון בתורה – נישואי יצחק ורבקה. אליעזר, עבד אברהם, נשלח לארם נהריים ומוצא שם את רבקה. כשהוא מספר לבתואל וללבן על שליחותו, הוא אומר: "וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן"  (בראשית כד,כב), ורש"י מפרש: "היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הדרך".

ידוע שהקב"ה אינו עושה ניסים לבטלה. למה היה כאן צורך בקפיצת הדרך? ועוד, לשם מה ראה אליעזר לספר זאת לבתואל וללבן?

ה'סטרא אחרא' מסרבת

על רבקה נאמר (על-פי שיר השירים רבה פרשה ב,ב) הפסוק: "כשושנה בין החוחים". היא הייתה 'שושנה', טהורה וצדקת, והייתה מוקפת 'חוחים' – שני הרשעים, בתואל ולבן. אין זה פשוט כל-כך לחלץ את השושנה מבין החוחים. הלוא בזכותה מטפחים את השטח, וכך נהנים גם החוחים משפע של מים ודשן. לכן יש צורך במאמץ מיוחד כדי להוציאה משם.

כך מסביר הזוהר (חלק ב, כ,ב) את להיטותם של כוחות הסטרא אחרא ללכוד ברשתם נשמות גבוהות וטהורות. הם יודעים שבזכות אחיזה זו בקדושה מובטח גם קיומו של הרע, ולכן אינם מרפים בנקל מהנשמות האלה. גם בתואל ולבן ידעו וחשו שרבקה היא מקור הברכה של הבית, ולא היו מאפשרים לה לעוזבם.

כל עוד הייתה רבקה קטנה ונתונה ברשות משפחתה, לא היה אפשר להוציאה משם; אך ביום שמלאו לה שלוש שנים, כאשר על-פי ההלכה נעשתה ראויה לנישואין, נוצרה אפשרות לחלצה מהטומאה ולקשור אותה בעולם הקדושה, שאליו היא שייכת. אברהם חש בזאת, ובו ביום שלח את אליעזר לגאול אותה. לשם כך נעשה לאליעזר נס קפיצת הדרך, כדי שרבקה לא תשהה אפילו רגע מיותר אחד במחיצת הרשעים.

אליעזר בא אפוא לבית בתואל ולבן מתוך רצון להוכיח להם כי ה' עמו, וכי אין בידם למנוע את הוצאת רבקה מרשותם. הוא ידע שהם ינסו לפחות להשהות את הוצאתה של רבקה (כפי שאכן דרשו אחר-כך: "תשב הנערה איתנו ימים או עשור"), לכן אמר מייד: "ואבוא היום"! כאומר: אי-אפשר לעכב זאת אף לא רגע אחד, והנה אתם רואים שקרה לי הנס של "היום יצאתי והיום באתי".

גאולה כהרף עין

על סיפורי האבות נאמר: "מעשה אבות סימן לבנים". משליחותו של אליעזר אנו למדים דבר נפלא: כאשר מגיע זמן הגאולה, אין היא מתעכבת אפילו רגע אחד. אם צריך – קורה נס של 'קפיצת הדרך', כדי שהגאולה תבוא בעיתה ובזמנה.

לכן אסור להתייאש נוכח חשכת הגלות ואריכותה, וגם כשאין רואים איך ייתכן שהגאולה תבוא במציאות שאנו חיים בה. כשם שבגאולת מצרים יצאו בני ישראל "בעצם היום הזה" והקב"ה לא עיכבם אפילו כהרף עין, כך "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" – הואיל ונסתיימה עבודת בני ישראל בגלות, תבוא הגאולה תיכף ומייד ממש (ראו לקוטי שיחות כרך א, עמ' 34).


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)