דווקא בתקופת הבית השני לאחר גזירות מלכות יוון בא העילוי הגדול – "חנוכת חשמונאי" * ההוראה הכללית של חודש כסליו: אין להתפעל מחושך וירידה, שכן מטרת הירידה היא להגיע לעלייה גבוהה ביותר * גם כשהגלות בשיא תוקפה – ישנו הכח להאיר ולהפוך את החושך לאור * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. בכל שבת מברכים החודש ישנו עניין מיוחד בהתאם לתוכנו המיוחד של חדש זה. דהנה, בכל עניין זקוקים ל"סייעתא דשמיא", ועל דרך זה בנוגע לכללות העבודה של חודש זה, וזהו כללות העניין של ברכת החודש – המשכת ברכה וסייעתא דשמיא בנוגע לעבודת חודש זה. ומזה מובן שהמשכת הברכה דשבת מברכים החודש היא בהתאם לתוכן העבודה המיוחדת של חודש זה.
ביאור התוכן והעבודה המיוחדת של חודש כסלו:
...איתא במדרש1: "בכ"ה בכסלו נגמר מלאכת המשכן, ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שנאמר ביום החודש הראשון באחד לחודש תקים את משכן וגו'. ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה, אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם, מה שילם לו הקדוש ברוך הוא – חנוכת חשמונאי".
כללות עבודת בני ישראל בעשיית המשכן, עבודה מלמטה למעלה, היינו, לקחת דברים גשמיים, זהב וכסף וכו', ולעשות מהם משכן לו יתברך, החלה למחרת יום הכיפורים – שאז נצטוו בני ישראל אודות עשיית המשכן – ונשלמה בכ"ה בכסלו, זאת אומרת, שהיריעות וכלי המשכן וכו' נשלמו בחודש כסלו, אך כל זה הוא רק מצד עבודת המטה, אבל מצד הגילוי שמלמעלה, "ושכנתי בתוכם" – הרי זה נפעל בחודש ניסן.
"ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה. אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם, מה שילם לו הקדוש ברוך הוא? – חנוכת חשמונאי" היינו, ששלימות הגילוי שמלמעלה שבחודש כסלו נתגלה בזמן בית המקדש השני – בעת "חנוכת חשמונאי".
ובזמן בית המקדש השני גופא נתגלה עניין זה לאחרי החושך והגזירות של "מלכות יון הרשעה", זאת אומרת, דווקא לאחרי החושך של מלחמת היוונים כו', כאשר טיהרו את בית המקדש, נפעל העניין ד"חנוכת חשמונאי" – שלימות העניין של חודש כסלו מצד הגילויים שמלמעלה.
ודווקא אז נתגלה כללות העניין של נרות חנוכה, ובאופן נעלה ביותר – הנרות הללו אינן בטלין לעולם, היינו, באופן נצחי, בדוגמת כללות עניין המשכן – מעשה ידי משה, שזהו עניין נצחי כו'.
ועל פי זה מובן שהנקודה הכללית של חודש כסלו, "חנוכת חשמונאי", היא – שדווקא לאחרי גודל הירידה והחושך של מלחמת היוונים כו', נפעל תכלית השלימות של חודש כסלו, שאז "שלם לו הקדוש ברוך הוא חנוכת חשמונאי".
ב. ...ההוראה מכל האמור לעיל – בנוגע לפועל:
כאשר יהודי מתבונן ורואה שבני ישראל נמצאים עדיין בגלות – שהרי אפילו לאחרי הניצחון הרוחני של מלחמת היוונים, כאשר "מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים כו'", עדיין לא הייתה יד ישראל תקיפה עד כדי כך שלא יצטרכו להתחשב כלל עם העניין ד"דינא דמלכותא דינא" (כאשר אין זה בסתירה לתורה ומצוות כו'), ועל אחת כמה וכמה שעדיין לא הייתה אז גאולה אמיתית ושלימה, שאין אחריה גלות, כי אם הגאולה הייתה אז בשלימותה, הייתה גאולה זו צריכה לשלול את כללות האפשרות שלאחרי זה יהיה שוב עניין של גלות – הנה מצד התבוננות זו יכול יהודי ליפול ברוחו כו'.
הנה על זה אומרים ליהודי ש"חשף ה' את זרוע קודשו" – על ידי התורה, שהיא "תורת חיים", הוראה בחיים, ו"תורה אור", הוראה המאירה את דרכו של כל אחד ואחד מישראל, וגילה שהנקודה הכללית של חודש כסלו היא – "וה' יגיה חשכי", היינו, שהחושך עצמו יאיר, ובאופן דיתרון האור מן החושך דווקא.
ולכן, אין ליהודי מה להתפעל מחשכת הגלות, ביודעו שתכלית הכוונה בזה – הפיכת החושך, שעל ידי זה נעשה יתרון האור וכו'.
ג. ...ביאור הוראה הנ"ל בפשטות יותר:
כאשר יהודי מתבונן במעמדו ומצבו – הרי הוא רואה שנוסף לגלות הכללי, הרי הוא משוקע בגלות הפנימי כו'.
דהנה, כל אחד ואחד מישראל הוא בחזקת כשרות, ובוודאי שלומד תורה ומקיים מצוות ועוסק בעבודת התפלה, כוונת התפלה וכו', ועל כל פנים – פירוש המילות כו', וקודם התפלה טובל במקווה, ובימי החול נותן לצדקה וכו'.
אבל אף על פי כן, למרות שיודע שישנו פסק דין בשולחן ערוך2 שבעת התפלה צריך להחזיר פניו "כנגד ארץ ישראל, שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם", ויתירה מזו: "ויכוון גם נגד ירושלים וכנגד המקדש וכנגד בית קדשי הקדשים" – הנה בנוגע לפועל, כאשר נעמד להתפלל אינו יכול לפעול בעצמו לצאת ממקומו שבגלות, בשכונת "קראון הייטס" שבברוקלין, ועל דרך זה בשאר שכונות ולהימצא בעת התפלה ב"בית קדשי הקדשים"!
ועד שבעת התפלה הרי הוא מהרהר אודות המתרחש בביתו, הנמצא ברחוב זה או ברחוב אחר בשכונת "קראון הייטס", וחושב אודות נזילת מים מהתקרה שבביתו, וכיוצא בזה!
זאת אומרת: הוא אמנם יודע מה שכתוב בשלחן ערוך שצריך לכוון "כנגד בית קדשי הקדשים", והוא יודע שאין הכוונה ל"קדש הקדשים" ברוחניות, אלא הכוונה ל"קדשי הקדשים" כפשוטו, בארץ הקודש ובירושלים עיר הקודש ובהר הבית, ששם נמצא המקום הגשמי של קדש הקדשים.
וכמובן בפשטות שהכוונה למקום קדש הקדשים כפשוטו – מלשון אדמו"ר הזקן בסידורו ש"יהיו פניו מכוונים כנגד רוחק ערך שליש אחד מאמצע הדרום וערך שני שלישים מאמצע המזרח", כי דווקא באופן זה יהיו פניו מכוונים "כנגד ירושלים והמקדש" – במקום גשמי כפשוטו.
והוא מאמין באמונה שלימה בתורת הבעל שם טוב שבמקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא (וברי תפילה היא עבודה שבלב, הקשורה עם מחשבה והתבוננות כו'), והוא יודע שהדברים מכוונים גם אליו, היינו, שכאשר עומד בתפילה ומכוון פניו וחושב פניו וחושב אודות "בית קדשי הקדשים" – הרי שם הוא נמצא!!
הכהן הגדול היה נכנס לבית קדשי הקדשים פעם אחת בשנה בלבד – ביום הכיפורים, ובתור הכנה לזה – "שבעת ימים קודם יום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין", היינו, אף על פי שביתו של הכהן הגדול היה בירושלים, כפסק דין הרמב"ם3: "ויהיה ביתו בירושלים ואינו זז משם", אף על פי כן בתור הכנה לעבודת יום הכיפורים בקדשי הקדשים, היו מפרישין אותו מביתו למשך שבעת ימים. ולאחרי כל זה היה נכנס לקדש הקדשים למשך מן קצר ביותר (כדי שלא להפחיד את בני ישראל כו').
ולעומת זאת אומרים לכל אחד ואחד מישראל, שבכל יום ויום בעת עמדו להתפלל תפלת ערבית, ועל אחת כמה וכמה תפלת מנחה, ועל אחת כמה וכמה תפלת שחרית (שהיא התפלה העיקרית שביום) – הנה, ללא כל הכוונה מיוחדת הרי הוא נמצא באותה שעה בבית קדשי קדשים!
ואם כן, ידיעה זאת הייתה צריכה לפעול אצלו רעדה (א טרייסל) – לא רעדה מתוך יראה, אלא רעדה מתוך אהבה ושמחה כו', ביודעו שנמצא עתה בבית קדשי הקדשים!
[המדובר אודות "קראון היטס" הוא למעליותא: במקום זה דר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו במשך עשר שנים – תקופה שלימה כו', והאיר את כל הסביבה כולה באור של פנימיות התורה, באור של נגלה שבתורה ובאור של קיום המצוות כו'. ואם כן, כאשר נמצאים בשכונה זו במעמד ומצב האמור, הרי זו ירידה גדולה יותר כו'].
והנה, במעמד ומצב האמור לעיל אפילו בנוגע לתפילת יום הכיפורים, היינו, אף על פי שנמצא במעמד ומצב נעלה ביותר, אינו אוכל ואינו שותה כו', לובש לבנים (בדוגמת מלאכי השרת כו'), וסיים אמירת כל ספר התהילים וכו' – אף על פי כן, אינו יכול לפעול על עצמו לצאת ממקומו ולהימצא בעת התפילה בבית קדשי הקדשים. ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר אודות מעמדו ומצבו בשאר ימות השנה.
ואין צורך להתבונן כדי לראות את גודל הירידה של הגלות הפנימי, כי רואים זאת תיכף ומיד: לאחרי ההתוועדות יתפללו תפילת מנחה, והרי ידוע גודל המעלה של תפילת מנחה, שהרי אליהו הנביא לא נענה אלא בתפילת המנחה. ואף על פי כן, ידע איניש בנפשיה שאינו יכול לפעול על עצמו שבעת התפילה תהיה מחשבתו בקודש הקדשים, באופן ששם הוא נמצא!
ואם כן, כאשר מתבונן בגדול הירידה של הגלות הפרטי, יכול הוא ליפול ברוחו וכו'.
ד. ועל זה באה ההוראה הכללית של חודש כסלו:
אין לו מה לחכות עד שיתבונן במוחו אודות האמור לעיל, ועד שהמוח ישלוט על הלב, ועניין זה יבוא אצלו גם ברגש שבלב, היינו, שירגיש שנמצא בבית קדשי הקדשים כו' (כי זהו דבר הדורש משך זמן כו') – אלא עליו לדעת שגם בעת הימצאו בחושך הגלות כו', יש לו נתינת כח מכללות חודש כסלו להפוך את כללות חושך הגלות, באופן ד"ה' יגיה חשכי", ועד שיהיה יתרון האור כו'.
וכאמור לעיל שזוהי הנקודה הפנימית של חודש כסלו – שמבלי הבט על גודל ירידת הגלות, נפעל אז כללות העניין ד"חנוכת חשמונאי", ובאופן שהנרות הללו אינן בטלין לעולם. וזהו גם כללות העניין שגילוי תורת החסידות הוא בזמן הגלות דווקא.
וזוהי ההוראה לכל אחד ואחת מישראל – שאין מה להתפעל מחשכת הגלות, אלא גם בעת היותו בחושך כפול ומכופל של זמן הגלות, הרי הוא עובד עבודתו כדבעי בהפצת המעיינות חוצה, ומאיר את העולם כולו באור ד"נר מצווה ותורה אור".
ועבודתו היא על פי הוראת ימי חנוכה – באופן שמוסיף והוליך ואור, היינו, שאינו מסתפק בהדלקת נר אחד (במעמד ומצב דקפאון כו'), אלא בלילה השני מדליק נר נוסף, ומידי לילה בלילה הרי הוא מוסיף עוד יותר בכללות העניין ד"נר מצווה ותורה אור".
(משיחת שבת פרשת חיי שרה, מברכים החודש כסליו, ה'תשמ"ב.
תורת מנחם התוועדויות תשמ"ב ח"א עמ' 419, 421, 423 ואילך. הנחת שומעים, בלתי מוגה)
_______________________
1) ילקוט שמעוני מלכים רמז קפד.
2) אורח חיים, ריש סימן צ"ד.
3) הלכות כלי המקדש פרק ה הלכה ז.
סיכום:
לכל חודש עבודת ה' ייחודית.
ביאור תוכן עבודת ה' הייחודית של חודש כסליו:
הכנת יריעות וכלי המשכן נסתיימה בחודש כסליו, אף על פי כן, גילוי השכינה והקמת המשכן לא היו בחודש כסליו אלא בחודש ניסן. במדרש נאמר שהקב"ה "שילם" לחודש כסליו ב"חנוכת חשמונאי".
"חנוכת חשמונאי" התרחשה במצב ירוד לכאורה: א) בתקופת בית המקדש השני, שחסרו בו כמה דברים שהיו בבית ראשון. ב) לאחר הגזירות של מלכות יוון. למרות המצב הירוד, נתגלה הגילוי המיוחד של חודש כסליו, שהוא גילוי גדול ביותר נרות חנוכה ש"אינן בטלים לעולם".
מובן אם כן כי עניינו המיוחד של חודש כסליו הוא "יתרון האור מן החושך", מתוך ירידה גדולה באים לעלייה גבוהה ביותר שלא הייתה קודם.
מכאן הוראה לכל אחד ואחת: אין להתפעל מכך שמצויים עדיין בחושך הגלות, שכן יש לזכור כי תכליתה של הירידה היא – להגיע לידי עלייה גבוהה. לפיכך, גם כשחושך הגלות בתוקפו יש לעסוק במלוא המרץ בהפצת המעיינות, ובאופן של "מוסיף והולך".
בפרטיות יותר:
לעיתים עלול אדם ליפול ברוחו כתוצאה מהתבוננות בגלותו האישית. לדוגמא, כאשר מתבונן בכך שעל אף היותו מודע לחשיבותה ומעלתה של התפלה, ועל אף היותו מודע למעלתו של קודש הקדשים – אשר אליו צריכה להיות מכוונת המחשבה בעת התפלה – בפועל, בעת התפלה הוא מחשבתו מוטרדת מענייני חולין...
על כך באה הוראה מחודש כסליו:
אין להתפעל ולהתעצב מהגלות הפנימית! יש לזכור שגם כשמצויים בגלות פנימית ישנו כבר הכח להאיר את חושך הגלות, להתרומם ולהתעלות למקום נעלה ביותר, "יתרון האור מן החושך". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
