לעתיד לבוא יאיר האור ה'סובב כל עלמין', המכונה 'אור מקיף' (כפי שמוסבר בקבלה ובחסידות). זה הקשר המיוחד בין חג הסוכות ובין הגאולה, שכן גם בחג הסוכות אנו זוכים ל'אור המקיף'. הסוכה עניינה 'אור מקיף', החובק את היהודי.
בשפת הקבלה מכוּנה הקדושה האלוקית השורה בסוכה – 'מקיפים'. כידוע, האור האלוקי השופע מהקב"ה מתחלק לאורות 'פנימיים', המצטמצמים לפי ערכם של המקבלים, ולכן ביכולתם להתלבש בפנימיותם, ולאורות 'מקיפים' – אורות אין-סופיים, שאינם יכולים להתלבש בתוך גדרי הבריאה, ושהשפעתם עליה היא בהיותם כביכול מקיפים אותה. בסוכה מאירים אפוא אורות 'מקיפים', שהם אורות אלוקיים עליונים ביותר.
בזה ייחודה של הסוכה. היא בבחינת חיבוק שהקב"ה מחבק את היהודי. מוסבר בתורת החסידות, על יסוד הפסוק (בשיר השירים) "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני", ש"שמאלו תחת לראשי" מכוּון כנגד ראש השנה ויום הכיפורים, שהם ימי דין ויראה ("שמאלו"), ואילו "וימינו תחבקני" אמור על חג הסוכות, שבו מתגלית אהבתו של הקב"ה לעם ישראל בבחינת 'חיבוק'.
גערת אדמו"ר האמצעי
דבר זה מסביר מדוע בעניין השינה בסוכה חורגים החסידים ממנהגם להדר במצוות, ואילו כאן הם נאחזים בהיתר ההלכתי של 'מצטער פטור' ואינם ישנים בסוכה. צער גשמי ודאי לא היה מונע מהם לקיים מצווה בהידור, אלא שכאן נוסף סוג אחר של צער.
וכך מסופר: רבנו הזקן, בעל התניא, הפקיד את בנו, אדמו"ר האמצעי, על חינוכם של האברכים הצעירים. פעם אחת סיפרו לו שהאברכים ישנים בסוכה. הוכיח אותם אדמו"ר האמצעי על כך, באומרו: "מנין ההעזה לישון ב'מקיפים'?! מילא ללמוד ב'מקיפים' – דחק ונכנס; אבל לישון ב'מקיפים'?! הלוא אדם מוּעד לעולם, בין ער בין ישן! אם אתם ישנים בסוכה, סימן שאתם מחשיבים את עצמכם בדרגה שבה יש לכם שליטה מוחלטת על עצמכם גם בשינה; האוּמנם?!". וסיים: "מי שהוא 'פנימי' אינו עושה אלא דברים התואמים את המדרגה הרוחנית שהשיג". מאז התייראו האברכים מה'מקיפים' של הסוכה (ספר השיחות תרצ"ו עמ' 295).
מכאן נובע יחס של יראת כבוד כלפי הסוכה והסכך. מסופר כי פעם אחת נכנס משרתו של אדמו"ר מהר"ש אל הסוכה בהיותו שרוי בכעס. אמר לו הרבי: "צריכים להתנהג בדרך-ארץ כלפי הסכך; הסכך אינו אוהב כעס".
אורות 'פנימיים'
בעוד הסוכה עניינה 'מקיפים', הרי ארבעת המינים הם בבחינת אורות 'פנימיים'. השתדלות רבה משקיעים יהודים במאמץ להשיג ארבעה מינים בתכלית ההידור. פעם אחת נסע הרבי הרש"ב מליובאוויטש למעיינות מרפא מחוץ לרוסיה והתעכב שם עד אחרי סוכות. לפני החג ביקש שישלחו לו אתרוג. בגלל שיבושי הדואר הגיע האתרוג לידי הרבי רק בבוקר החג הראשון. הדבר הסב לו צער רב. אמרה על כך הרבנית: "כל ההטבה שנתווספה בבריאותו במשך כל שהייתו שם, אבדה באותו יום שציפה לאתרוג".
בחצרות החסידים רואים במוחש את התממשות מאמרו של רבי יהושע בן-חנניה (סוכה נג,ב): "כשהיינו שמחים בשמחת בית-השואבה, לא ראינו שינה בעינינו". אחרי שעות של שמחה וריקודים מתיישבים להתוועדויות חסידיות בסוכה, עד אור הבוקר. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
