הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 936, ערב שבת פרשת מקץ / חנוכה, כ"ז בכסלו ה'תשס"ה (10.12.2004)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

עמדה שבועית

אותו ויכוח, אותם לבטים

חנוכה מייצג את המבחן היהודי העתיק והאקטואלי גם יחד: באיזו מידה יכול להיות אדם מודרני, ובה-בשעה יהודי נאמן לדתו ולמורשת אבותיו

כאשר מספרים את סיפורו של חנוכה, מתחילים בדרך-כלל בשלב הגזירות האכזריות של אנטיוכוס ורדיפת-הדת שנוהלה בהשראתו. אך הסיפור האמיתי מתחיל הרבה קודם, עם עלייתה של יוון ופריחת התרבות ההלניסטית. תרבות זו הייתה פתוחה לכול; לא הבדילה בין עמים ושבטים. מי שאימץ אותה ודיבר בשפתה - נתקבל כחלק טבעי ממנה. וצריך לזכור, שאימוץ התרבות היוונית היה, למעשה, כרטיס-הכניסה לעולם הרחב.

כאן מתחיל המבחן היהודי העתיק והאקטואלי גם יחד: כיצד לשמור על הייחוד היהודי מתוך השתלבות בחיי החברה והמסחר של העולם הגדול. איך מצליחים לדבוק בחוקי התורה והמצוות ובמסורת עם-ישראל, בסביבה שבה שולטים 'ערכים' אחרים ומושגים שונים. באיזו מידה יכול יהודי להיות אדם מודרני, המעורה בנעשה בעולם הרחב, ובה-בשעה להישאר יהודי נאמן לדתו ולמורשת אבותיו.

לוותר או להתעקש

אלה שאלות שלצערנו יהודים רבים בימינו, בעיקר מי שבאים בקשרי עסקים וחברה עם העולם הרחב, מתלבטים בהן: האם להשתתף בסעודה חגיגית שאולי איננה על טהרת הכשרות? האם לסגור ביום השבת ביתן-תצוגה בתערוכה יוקרתית? האם להופיע חבוש כיפה ולמשוך תשומת-לב 'מיותרת'? האם להפסיק פגישה חשובה לצורך תפילת מנחה וערבית?

מצד אחד: "אי-אפשר להתעלם מהעולם הגדול. אנחנו חיים בעולם מודרני". ומצד שני: "הקדמה והמודרניזציה אינן יכולות לבוא על-חשבון הזהות היהודית". מצד אחד: "אם לא נתקדם ונשתלב במרחב, סופנו להישאר מבודדים ממשפחת העמים". ומצד שני: "העם היהודי הוא 'עם לבדד ישכון', והוא מתקיים דווקא כשהוא שומר על ייחודו ואינו נטמע בין העמים".

בתנאים כאלה נמצאים יהודים שמחליטים לוותר על חלקים מן היהדות למען ההשתלבות במשפחת העמים, ומולם עומדים אחרים שמתעקשים לשמור על אמונתם ודתם ולא לאמץ את התרבויות הזרות.

לפני אלפיים ומאתיים שנה זה היה הוויכוח בין המתייוונים לאותם יהודים שנשארו נאמנים לתורת-אבותיהם. בימינו מתנהל אותו ויכוח ממש, על-ידי אנשים אחרים, הנושאים כינויים ותארים אחרים.

מי שרד ומי נעלם

כדאי לתת את הדעת לעוד דבר מעניין בהקבלה בין הימים הללו לימים ההם: רובו של העם נשאר נאמן בעיקרו ליהדות ולמסורת האבות. היו ויש הבדלים במידת הדתיות והדבקות בתורה ובמצוותיה, אבל הקשר השורשי והפנימי אל היהדות נשמר ולא אבד. ההתייוונות אז וההתבוללות היום הקיפו בעיקר שכבה מסויימת, אותה שכבה שעמדה בקשרי מסחר ותרבות עם עמי הסביבה; אבל רוב העם נשאר נאמן לדתו, והדבר הזה בא לידי ביטוי בשעת המבחן.

כשאנו מדליקים את נרות החנוכה, אנו מבטאים בזה את ניצחונם של החשמונאים ואת צדקתם של היהודים שבזו לתרבויות הזרות ודבקו באמונת אבותיהם. המתייוונים טענו שאם היהודים לא יאמצו את התרבות היוונית, לא יהיה להם סיכוי לשרוד בעולם המודרני של אותם ימים. אך עינינו רואות מי שרד ומי אבד ונעלם.

לולא היו היהודים מתעקשים לשמור על דתם וייחודם, אולי לא היה אנטיוכוס צריך לגזור גזירות בניסיון לדכא את הדת, אבל אז לא היו לנו לא חנוכה ולא הנרות המאירים, לא הלביבות ולא הסביבונים ומעות-החנוכה. ואף אנו עצמנו לא היינו קיימים עוד כאומה - היינו אובדים ונעלמים כשם שנעלמו כל עמי האזור. זה, בעצם, כל סיפור נס חנוכה.

בטוחים אנו שאור היהדות ונרות האמונה ינצחו גם בסיבוב הזה, אלא שהפעם תסתיים המערכה בהחזרת מלכות בית-דוד ובהדלקת הנרות בחצרות בית-המקדש השלישי, בקרוב ממש.

בציפייה לגאולה

"הקרבנות, כל זמן שבית-המקדש קיים, הם נוהגים, אבל נרות חנוכת חשמונאי - נוהגים אף לאחר החורבן בגלותנו, ואינן בטלין לעולם" (רמב"ן, תחילת בהעלותך)

יש חדש

חנוכיות ייחודיות

שליחי חב"ד ברחבי העולם מוצאים דרכים מעניינות למשוך את תשומת-לב הילדים והנוער לחג-החנוכה, על-ידי חנוכיות ייחודיות ויוצאות-דופן. באוניברסיטת קולומביה מוצבת חנוכייה בגובה חמישה מטרים, שכולה עשויה מקופסאות שימורים. חנוכיות-קרח ענקיות הוצבו בקרסנוירסק שברוסיה ובברונוויק שבניו-ג'רסי. במיאמי-ביטש החנוכייה בנויה מצדפים, ובשרולט שבקרוליינה החנוכייה הציבורית עשויה מלגו. באטלנטה יש  חנוכייה שכולה עשויה מבלונים, ובמט' אולימפוס בקליפורניה הוכנה חנוכייה על טהרת השוקולד. התקשורת עטה על האטרקציות הללו, וכך מגיעה תודעת החנוכה למיליוני יהודים.

מסיבת עידוד

ביום שני הקרוב תהיה באוהל האירועים בכפר-חב"ד מסיבת חנוכה מיוחדת למשפחות נפגעות הטרור, בססמה 'האור ינצח'. זו תהיה הזדמנות למשפחות הללו להתכנס יחדיו ולשמוח בשמחת החנוכה, עם חסידי חב"ד, המלווים אותן כל השנה כולה. פעילות זו נערכת על-ידי צעירי חב"ד, המחלקה למען נפגעי הטרור.

תלמידות נוסעות

לאחר ההצלחה בשנים הקודמות מתארגנת גם השנה נסיעה של קבוצת תלמידות כיתות יא-יב בתיכון ובנות סמינר לחצר הרבי מליובאוויטש, לקראת כ"ב בשבט, יום פטירתה של הרבנית חיה-מושקא. התלמידות הנוסעות ישתתפו בכינוס העולמי של בנות חב"ד, במסגרת כינוס השלוחות העולמי. את התלמידות מלווה המשפיע הרב אהרן-אליעזר צייטלין. טל' 02-5612282.

שלחן שבת

בין חנוכה לפורים

סיפורו של נס חנוכה מתואר בהרחבה במגילה ששמה 'מגילת אנטיוכוס'. אמנם מגילה זו איננה חלק מכ"ד כתבי-הקודש, אולם היא מוזכרת בספרי הפוסקים, ויתרה מזו – בכמה קהילות בישראל נוהגים לקרוא אותה בחנוכה.

עניינה של מגילה זו דורש הסבר, ובמיוחד כאשר משווים את חנוכה לפורים ואת מגילת אנטיוכוס למגילת אסתר. מצד אחד חנוכה ופורים דומים זה לזה: המצוות בשניהם הם תקנות של חז"ל, שניהם מותרים במלאכה וכדומה. ומצד שני, מגילת אסתר היא אחת מכ"ד כתבי-הקודש, ומצווה לקרוא בה בפורים; ואילו מגילת אנטיוכוס איננה חלק מכתבי-הקודש ואין מצווה לקרוא בה בחנוכה.

הפיכת החושך לאור

הן חנוכה הן פורים מבטאים ניסים של הפיכת החושך לאור. בפורים היה "ונהפוך הוא" – גזרת המן התהפכה ובמקום שהגויים יפגעו ביהודים, שלטו היהודים באויביהם. גם בחנוכה היה המוטיב של הפיכת החושך לאור – היוונים נכנסו להיכל וטימאו את כל השמנים, ואחר-כך אירע הנס של "מסרת גיבורים ביד חלשים... וטמאים ביד טהורים".

אולם המצוות של  פורים שונות מהמצוות של חנוכה. בפורים המצוות הן בתוך עולמה של הקדושה – קריאת המגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, משתה ושמחה. כל אלה מצוות שנעשות בתוך הבית ובית-הכנסת ובתוך תחום הקדושה. אפילו השמחה "עד דלא ידע" נשארת בתוך המסגרת של עם-ישראל ושל ענייני הקדושה.

להאיר את החוץ

לעומת זאת, בחנוכה קבעו לדורות שהמצווה היא להאיר את החוץ – מדליקים את הנרות "על פתח ביתו מבחוץ". יתרה מזו, תורת החסידות מסבירה, שהסימן שקבעו חז"ל להדלקת הנרות – "עד דכליא רגלא דתרמודאי" [=עד שאחרוני המתהלכים בשוק יעזבו אותו] – מסמל שעניינם של נרות החנוכה הוא לכלות את המורדים בקב"ה.

כלומר, בעוד פורים הופך את החושך לאור בתוך תחומי הקדושה עצמה, בא חנוכה והופך גם את חושך העולם החיצוני לקדושה. חנוכה מביא את אור הקדושה אל 'רשות הרבים' ואפילו לאומות-העולם, שגם הן רואות את אור הנרות. כך מסמל חנוכה את הפיכת החושך החיצוני לאור והפיכת הרע לטוב.

מהפכה באומות-העולם

דבר זה מסביר מדוע המגילה של פורים נקראת 'מגילת אסתר' ואילו מגילת חנוכה נקראת 'מגילת אנטיוכוס': מכיוון שעניינו של פורים הוא בתוך תחומי הקדושה עצמה, נקראת המגילה על שם אסתר. לעומת זאת, בחנוכה, שעניינו להפוך את החושך החיצוני לאור ולהפוך את הרע של אומות-העולם לטוב, נקרא סיפור הנס על שם אנטיוכוס, שאותו היו צריכים להפוך לטוב.

ימי החנוכה מעניקים אפוא כוח לכל יהודי להפוך גם את החושך שמבחוץ לאור ולקדושה, ועד שהפעולה של ימי החנוכה תהיה גם על אומות-העולם. פעולה זו היא הכנה למהפכה שתהיה בזמן הגאולה – "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד", בביאת משיח-צדקנו בקרוב ממש.

(התוועדויות תש"נ, כרך ב, עמ' 43)

מן המעיין

חנוכה

כשהחמה שוקעת

במסכת שבת (כא,ב) נאמר: "נר חנוכה מצוותה משתשקע החמה". הדלקת נר חנוכה נחוצה בעיקר בזמן שקיעת החמה, כאשר החושך מכסה ארץ והלב מתכווץ מבדידות וייאוש, עד כי נדמה שאין קרן של תקווה וכלו כל הקיצין. דווקא אז מצווה להדליק נרות חנוכה, להגביר את האור ולשאוב מהם ביטחון ואמונה.

(עיטורי תורה)

הזדמנות לשוב

ימי חנוכה הם המשך לימים הנוראים. מי שלא שב בעשרת ימי תשובה, תשובתו מתקבלת עד יום שמיני של חנוכה - 'זאת חנוכה'. רמז לכך נמצא בישעיהו (כג,ט): "בזאת יכופר עוון יעקב" - כלומר עד 'זאת חנוכה' אפשר לכפר ולשוב בתשובה על העוונות.

(צמח דוד)

אור בחצר

מדוע הדליקו את הנרות "בחצרות קודשך" - וכי מה הקשר בין נרות המנורה ובין חצר המקדש? אלא שונה נר חנוכה בזה שמצוות הדלקתו "על פתח ביתו מבחוץ", להאיר את רשות הרבים. לכן הנרות שהדליקו אז במקדש היו מכוונים להאיר את החצר, את העולם שמחוץ למקדש.

(רבי אברהם מסוכוצ'וב)

הפיכת המורדים

זמן הדלקת נרות חנוכה הוא "עד דכליא ריגלא דתרמודאי" (שבת א,ב). "תרמודאי" רומז למרידה בה', כמפורש בכתבי האריז"ל ש"תרמוד" אותיות מורדת. הדלקת נר חנוכה פועלת אף בהם ביטול וכיליון, ועד כדי כך שבמקום להיות מורדים, הם נהפכים לקדושה ומקיימים בעצמם את מצוות נר חנוכה.

(הרבי מליובאוויטש)

עם-ישראל דומה לשמש

כמה דומה עם-ישראל לשמש של נרות החנוכה: השמש הוא נושא האור, המעלה את האור בכל הנרות, אך אחר-כך הוא עצמו עומד בצד, כדבר שאין בו צורך. כך נוהגות בנו לעיתים קרובות אומות העולם - משתמשות בנו ולאחר מכן מעמידים אותנו בצד.

(עזרת ישראל)

הפיכת החושך

במדרש (בראשית-רבה) נאמר על הפסוק "וחושך על פני תהום": זו מלכות יוון. לפיכך כשישראל נגאלו וניצחו את היוונים, נעשה הנס על-ידי נרות - אור שמסמל את ניגודה של יוון.

(שפת אמת)

ניסים בלילה

את הנרות מדליקים בלילה, "משתשקע החמה". היום מסמל את הנהגת הטבע, את המצב ש"עולם כמנהגו נוהג", ואילו הלילה מסמל את הניסים שהם למעלה מהטבע ומהעולם, ולכן הלילה מסוגל יותר לניסים. את נרות החנוכה לזכר הניסים מדליקים בלילה דווקא.

(המהר"ל מפראג)

סור מרע ועשה טוב

"בית-שמאי אומרים... פוחת והולך, ובית-הילל אומרים מוסיף והולך" (שבת כא,ב). "פוחת והולך" מסמל את העבודה של "סור מרע", לתקן את הפגמים ולשאוף שיפחתו ויתמעטו. "מוסיף והולך" מסמל את העבודה של הוספה בתורה ובמצוות. וההלכה כבית-הילל - משום שעיקר-העיקרים הוא השאיפה להתעלות כל הזמן בהתדבקות בקדושה.

(פניני תורה)

אש והתלהבות

הגמרא אומרת (שבת כא): "הדלקה עושה מצווה". אמר על כך רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב: עיקר התכלית של המצווה היא ההדלקה וההתלהבות, האש המתלקחת בנשמה.

זוכה לתלמידי-חכמים

"הרגיל בהדלקת נר חנוכה זוכה לבנים תלמידי-חכמים" (שבת כג,ד). היוונים רצו להשכיח את התורה, ולכן הרגיל בנר חנוכה, שהוא זכר לנס ההצלה מגזירת היוונים - זוכה לבנים תלמידי-חכמים.

(ליקוטי לוי-יצחק)

בזכות מסירות-הנפש

הרמב"ן כותב שנרות חנוכה אינם בטלים לעולם. זאת משום שנרות אלה באו על-ידי שלמות עבודת ישראל, שמסרו את נפשם כנגד גזרות היוונים. לכן נרות אלו אינם בטלים לעולם.

(לקוטי שיחות)

סגולה מיוחדת

עיקר נס החנוכה היה על עניינים רוחניים – לימוד התורה וקיום המצוות. מזה מובן שימי חנוכה הם בעלי סגולה מיוחדת להוסיף עידוד וחיזוק בלימוד התורה ובקיום המצוות בהידור, להתגבר על כל הקשיים הכרוכים בזה.

(הרבי מליובאוויטש)

המלאכה אינה מפריעה

חנוכה ופורים שניהם חגים שאינם כתובים בתורה אלא תקנת חכמים. בימים האלה מותר לעשות מלאכה, שלא כבחגים הכתובים בתורה, או בשבת, שבהם אסור לעשות מלאכה. טעם הדבר: בחנוכה ובפורים ההמשכה האלוקית היא מדרגה נעלית ביותר, שבכוחה להתלבש ולהאיר גם במלאכות העולם.

(שיחות-קודש)

אמרת השבוע

ראיה חיה

רבי הילל מפאריטש היה נוסע בין העיירות בסביבה ומעורר את לב ישראל לעבודת ה'. פעם אחת פנה אליו רבה של אחת העיירות בקובלנה על בני-קהילתו שאינם נשמעים לקולו. אמר לו רבי הילל: "החיסרון הוא בך, כפי שאמרו חז"ל – כל מי שיש בו יראת-שמים, דבריו נשמעים".

התרעם הרב וטען: "איך אפשר לומר עליי דבר כזה, והלוא יש בידי המלצות מכמה וכמה רבנים גדולים, שכתבו עליי שבחים!", ומיהר להציג את ההמלצות לפני רבי הילל.

נענה רבי הילל: "אתה מביא לפניי ראיות מתות, ואני מציג לפניך ראיה חיה"...

מעשה שהיה

יוסף המשביר

הסיפור הזה התרחש בשעה שאבי, יוסף בודקר ז"ל, היה נער כבן חמש-עשרה. הוא נולד וגדל במשפחה עשירה, שהתגוררה בעיירה דובנו שבפולין. המשפחה המורחבת כללה גם שלוש בנות נשואות, והתגוררה בטירה ענקית מוקפת יער.

לסבי, אייזיק בודקר ז"ל, שהיה נוסע בעגלה רתומה לשישה סוסים, היו שלוש תחנות קמח, שמהן התפרנסה המשפחה בכבוד. פרט משפחתי נוסף שאיננו קשור ישירות לסיפור – מאז ומעולם ציינו בני-המשפחה בגאווה את היותם צאצאים של הבעש"ט.

יום אחד נכנס אבי לטרקלין הבית וחש מיד באווירת מתח המרחפת באוויר. סביב השולחן ישבו סבא ושלושת חתניו. הם היו שקועים בעיצומה של התייעצות רצינית, והבעת פניהם הסגירה דאגה. סבא סימן לאבי להיכנס פנימה ולתפוס את מקומו ליד השולחן. "אתה כבר בוגר ורשאי לדעת את המצב", הפטיר.

עד מהרה התבררה לאבי סיבת הדאגה – השנה ההיא הייתה שנת בצורת קשה. לאיכרי הסביבה לא היה מה לאכול ומה לזרוע, ולטחנות הקמח לא היה מה לטחון. מצב זה היה נחלת האזור כולו, והמתח בקרב התושבים החל לצוף ולעלות. וכשיש מתח, היהודים הם בדרך-כלל הראשונים לשלם את המחיר.

"היכן אפשר להשיג חיטה?", שאל אבי בפשטות.

"אצל הפריץ (בעל האחוזה), אך הוא אינו מוכן להוציא ממחסניו אפילו גרגיר חיטה אחד", השיב לו אחד הגיסים.

לאחר הרהור קל הודיע אבי: "אל דאגה, מחר אנסה לטפל בעניין אצל הפריץ". תגובתו התמימה של אבי עוררה צחקוקים סביב השולחן. ככלות-הכול, מה כבר מסוגל לעשות נער בגילו...

למחרת בבוקר פנה אבי לבית הפריץ. לשמחתו, השער הראשי של החצר היה פתוח לרווחה, אולם כעבור כמה פסיעות פגש מולו שוער חמוש, וזה חסם את דרכו. "אבקש לפגוש בדחיפות את האדון", אמר אבי.

השוער הביט בו בחיוך רווי בוז. "קבעת איתו פגישה?", שאל בנימה מזלזלת.

"לא", ענה אבי, "אך אמור לו כי אני חייב לראותו מיד וכי הדבר ישתלם לו".

ההחלטיות שבה אמר אבי את הדברים שינתה באחת את גישת השוער כלפיו. הלה נכנס פנימה וכעבור פחות מדקה שב לחצר. בנימה מופגנת של פליאה הודיע לאבי כי הפריץ מוכן לפגשו.

בפנים כבר המתין לו הפריץ. "הבטתי מהחלון וראיתי נער צעיר מדבר עם השוער בתקיפות לא-אופיינית. הדבר עורר את סקרנותי וכעת אמור מה בפיך", פנה לאבי. בתגובה החל אבי לסקור לפניו את תמונת-המצב הכללית – "התושבים רעבים; לאיכרים אין חיטה לזרוע לשנה הבאה; טחנות הקמח מושבתות; הכלכלה במשבר והשטח כולו רוגש ובלתי-יציב".

הפריץ התרשם מדרך הצגת הדברים על-ידי אבי ושאל ברצינות: "ומה, לדעתך, עומד לקרות?".

"יש כמה וכמה תרחישים אפשריים", ענה אבי. "תרחיש אחד, האיכרים עולים על ביתך ושורפים אותו עם בני-משפחתך. הם פורצים את המחסנים ובוזזים אותם עד הגרגיר האחרון. תרחיש שני, התושבים נוטשים את המקום ועוברים לאזור שבו אין רעב. השטחים שלך יוזנחו ויופקרו. תרחיש שלישי, העכברים מחסלים את החיטה שלך. תרחיש רביעי, החיטה כולה נרקבת במחסנים".

הפריץ הביט מופתע בעיני הנער היהודי. "ומה יקרה אם אשעה לעצתך ואפתח את המחסנים?", שאל בעניין.

"אם תפתח את המחסנים אני מתחייב לך, בעזרת ה', תוספת החזר של עשרים אחוזים מן התוצרת שתצמח בשנה הקרובה. התושבים כולם יאמרו 'איזה אדון טוב יש לנו, שהציל אותנו מרעב', ויישארו אסירי-תודה לך עד יומם האחרון".

למשמע הדברים האחרונים התרגש הפריץ. הוא הפקיד את אבי על מחסניו והעניק לו יד חופשית לפעול כהבנתו. עוד באותו יום קרא אבי לכל הכפריים שבחסות הפריץ לבוא ולקבל חיטה. הוא פירט באוזניהם את תנאי החלוקה, ורשם פירוט מלא של כמות החיטה שקיבל כל אחד ואחד. בבת-אחת התפוגג המתח באוויר והרוגע שב לקדמותו.

הקב"ה עזר, ואמנם השנה הבאה הייתה שנה ברוכה בגשמים וביבול. אבי עמד במילתו ופרע לפריץ את חובו ואת חובות כל שאר האיכרים, כפי שהתחייב לו.

ההשגחה העליונה המופלאה הוסיפה ללוות את אבי גם לאחר מכן. במשך כשש שנים לחם בשורות הצבא הרוסי, וראה את חסדי ה' על כל צעד ושעל. יד ה' הוסיפה לעמוד לימינו גם כשעלה ארצה – לאחר לא-מעט תלאות והרפתקאות – בראש קבוצה של כאלף מעפילים.

(תודתנו לשולח הסיפור, יצחק בודקר מגדרה)

דרכי החסידות

הנר החמישי

חנוכה הוא מהחגים השמחים והמאירים בחצרות החסידים. אם החסידות בכלל עניינה אור, הרי כאשר אור החסידות מתחבר עם אור החנוכה, ודאי שמנצלים זאת להגדלת האור על-אחת-כמה-וכמה. בקרב חסידי חב"ד נהגו להרבות בשמחה מיוחדת בליל הנר החמישי של חנוכה. בלילה זה נהגו לחלק דמי חנוכה ולערוך התוועדות מיוחדת.

חסידים מספרים, שביום זה אירע שחרורו של רבנו הזקן, בעל התניא, ממאסרו השני (בשנת תקס"א). הרבי מליובאוויטש מסביר, שהדבר קשור בתוכנו המיוחד של הנר החמישי. ידועה המחלוקת בין בית-שמאי לבית-הילל בעניין סדר הדלקת נרות חנוכה. לדעת בית-שמאי מדליקים ביום הראשון שמונה נרות ומכאן ואילך פוחתים והולכים, ולפי בית-הילל מדליקים ביום הראשון נר אחד ומכאן ואילך מוסיפים והולכים. ההלכה היא כבית-הילל.

עד הלילה החמישי של חנוכה יש יותר אור לפי דעת בית-שמאי מאשר לפי דעת בית-הילל. ביום הראשון יש לפי בית-שמאי שמונה נרות, ואילו לפי בית-הילל רק נר אחד. ביום הרביעי יש לפי בית-שמאי חמישה נרות ואילו לבית-הילל רק ארבעה. אולם בלילה החמישי מתהפך המצב, ומכאן ואילך יש לבית-הילל יותר נרות מלבית-שמאי. לכן יש ביום הזה שמחה יתרה.

ביטול הגזירות

נרות החנוכה - שאותם מדליקים "על פתח ביתו מבחוץ" - מזכירים את החובה להאיר גם את ה'חוץ' ואת הזולת. כשמדייקים בפרטים יכולים ללמוד מזה כמה וכמה הוראות: א) אין להמתין עד שהחושך יחדור לתוך הבית ואז לצאת להילחם בו, אלא צריכים לצאת אל ה'חוץ' ולהאירו. ב) אין מדליקים נר אחד בבית ונר נפרד בחוץ, אלא אותו נר המאיר את הבית מאיר גם את החוץ. על האדם להשתדל להביא את הזולת לאותה דרגה בעבודת-ה' (מהדרין מן המהדרין) שהוא-עצמו עומד בה; אין אדם רשאי להתנהג בעצמו באופן של מהדרין מן המהדרין ואילו לגבי הזולת יסתפק בעבודה של 'כשר בדיעבד'.

מבואר בתורת החסידות (תורה אור ד"ה כי אתה נרי), שעניינה של מצוות נרות חנוכה להאיר אף את ה'חוץ', מקום החושך, וגם את החושך של הדורות האחרונים שלפני ביאת המשיח. הזמן שלפני ביאת המשיח הוא תקופה של חבלי משיח ושל גזירות קשות, ובזמן כזה נחוצה העבודה של ביטול הגזירות. איך אפשר לבטל גזירות? על-ידי שמאירים גם את מקום החושך: שמחזירים חוטא בתשובה, ככתוב (ירמיה טו,יט): "ואם תוציא יקר מזולל (אם תוציא אדם הגון מאדם רשע, שנחזירנו למוטב, רש"י) כפי תהיה" (שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה, רש"י), או שמלמדים את בן עם-הארץ תורה.

שני ניסים

השמש אינו בכלל נרות המצווה, ולכאורה היה צריך לעמוד למטה מכל הנרות. בפועל רואים אנו שמקומו של ה'שמש' למעלה משאר הנרות. הנה הטעם הפנימי שבזה: מי שמדליק את "נר ה' נשמת אדם" של חברו, מתעלה לדרגה שהיא נעלית אף מדרגתו של האדם שאת נשמתו 'הדליק'.

שני ניסים אירעו בחנוכה - נס ניצחון המלחמה ונס פך השמן. את הנס הראשון אנו מזכירים בתפילת 'ועל הניסים', ואילו לזכר הנס השני נקבעה מצוות נרות חנוכה. צורת הזיכרון של שני הניסים מבליטה ומדגישה את ערכה וחשיבותה של הרוחניות מול הגשמיות. וכשם שכך הדבר בחיי הכלל, כך הוא בחיי היחיד - הצלחה גשמית היא בעלת ערך רק כשהיא משמשת לחיי הרוח.

חיים יהודיים

הרב הנדל: אור החנוכה בבירת יוון

יוונים נקבצו עליי – באתונה

את שיחת הטלפון עם הרב מנחם-מענדל הנדל, שליח חב"ד ביוון, אנו מקיימים יום אחד לפני חנוכה, בשעת נסיעתו מביתו, במרכז אתונה, לקצה העיר, כדי להביא חנוכייה ונרות לאחד ממכריו. "התקשרתי אליו הבוקר ושאלתי אם הוא זוכר שמחר בערב נר ראשון של חנוכה", מספר הרב הנדל. "הוא לא ממש זכר. הבנתי שאם לא אבוא ואתן לו חנוכייה ונרות, הוא פשוט לא ידליק נרות חנוכה".

כבר ארבע שנים חיים ופועלים הרב הנדל (28) ורעייתו הגב' נחמה בבירת יוון. הם מתגוררים ברחוב אברוף, לא הרחק מהמוזאון הלאומי לארכאולוגיה, ומה שחשוב הרבה יותר – ליד בית-הכנסת 'בית שלום', בית-הכנסת היחיד בעיר הפעיל כל ימות השנה.

קהילה עתיקה

השליחות אצלם בדם. אביו, הרב ישראל-יוסף הנדל, יליד קנדה ורב קהילת חב"ד במגדל-העמק, עלה לארץ (בשנת תשל"ו) בשליחות הרבי מליובאוויטש, לתרום לחיזוקה הרוחני. אביה, הרב יחיאל קלמנסון, משמש שליח וראש-ישיבת חב"ד בברינואה שליד פריז. כשהגיעו ליוון הייתה בתם הבכורה, חנה, בת כשמונה חודשים. היום היא כמעט בת חמש ומשוחחת עם אחיה הצעיר ממנה, אריה-לייב, ביוונית שוטפת.

בקהילה היהודית ביוון כששת-אלפים נפש. כמחציתם מתגוררים באתונה, עוד כאלפיים בסלוניקי, והיתר פזורים בכעשר ערים. מדובר באחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם, הממזגת צאצאים של יהודי יוון מהתקופה שקדמה לחורבן עם צאצאים של מגורשי ספרד.

חיפוש נידחים

בני הזוג הנדל התקבלו בחמימות רבה על-ידי הקהילה המקומית. עיקר פעילותם מתרכזת במתן שיעורי-תורה ובתכניות העשרה יהודיות לילדים ובני-נוער. הם גם מוציאים-לאור חומר הסברה עונתי בנושאים יהודיים, בשפת המקום. מדי זמן עוזבת משפחת הנדל את ביתה באתונה ויוצאת לפגוש את הקהילות היהודיות הקטנות יותר ברחבי המדינה. "קשה לתאר את העידוד והחיזוק ששואבים יהודים אלה מביקורינו אצלם", אומר הרב הנדל.

"מה ההרגשה להפיץ יהדות במדינה המייצגת, מבחינה היסטורית לפחות, מלחמה ביהדות?", אנחנו שואלים. "זה בהחלט סמלי ומשתלב יפה ברעיון המרכזי של השליחות – גאולת ניצוצות יהודיים מהמקומות הרחוקים והנידחים ביותר".

תהיה חנוכייה

בחנוכה השנה יהיה חידוש באתונה - לראשונה תתקיים בה הדלקת חנוכייה מרכזית ברחובה של עיר. מאחורי ההדלקה, שעליה ינצח 'ועד הקהילות היהודיות', יש סיפור: "יש לי חבר באתונה, המוציא-לאור עיתון מקומי. לא-מכבר ביקר החבר בבריסל, ופגש שם אחד משלוחי חב"ד. הלה הראה לו עלון ובו תצלומים של חנויות מרכזיות בעולם. כשחזר החבר לאתונה, פרסם את התמונות בעיתונו, לצד השאלה 'מדוע באתונה אין חנוכייה מרכזית?'. העיתון הגיע לידיו של חבר עירייה יווני, שהחליט להשיב על השאלה הרטורית של העיתון בפעולה מעשית – ויזם את הדלקת החנוכייה המרכזית השנה".

פינת ההלכה

מסיבות חנוכה

שאלה: האם יש עניין לערוך מסיבות בימי החנוכה?

תשובה: חז"ל תיקנו את ימי החנוכה "להודות ולהלל", ואסרו לערוך בהם הספד ותענית.

מהר"ם מרוטנבורג סובר שימי החנוכה נקבעו להלל והודיה בלבד, אך לא למשתה ושמחה, שלא כפורים. והטעם, כי בפורים הייתה הגזירה לאבד חלילה את הגוף, והנס היה על-ידי משתה, לכן חוגגים זאת במשתה, ואילו בחנוכה עיקר הגזרות היו על המצוות ועבודת המקדש, ועיקר פרסום הנס היה בפך השמן, והניצחון לא היה נס גלוי כל-כך, לכן נקבע לציינו בנרות בלבד. וכן פסק מרן בשולחן-ערוך.

לעומת זאת, הרמב"ם, התוספות, המרדכי ואחרים פוסקים, שימים אלו נקבעו גם למשתה ושמחה, לזכר הניצחון, לזכר חנוכת המזבח ומסיבות נוספות. הרמ"א מביא דעה זו להלכה.

למעשה, מנהג קדום להרבות בסעודה בימים אלו. כדי שתהיה זו סעודת-מצווה לכל הדעות, מוסיפים בה שירות ותשבחות ודברי-תורה מעניינו של חג.

בימינו יש לערוך מסיבות לפרסום הנס לא רק בחוג המשפחה (ולא די במשפחה המורחבת), אלא גם בכל אתר ואתר. בפרט חשוב לכנס את ילדי ישראל (ומה טוב - לעשות זאת בערב, ולהדליק בכינוס גם נרות חנוכה), לספר להם על הניסים שעשה ה' ועל משמעות החג, ולעודדם ולזרזם להתחזק ב"נר מצווה ותורה אור" גם בכל ימות השנה.

יש נוהגים לאכול בחנוכה מאכלי חלב וגבינה, זכר לנס שהתחולל על-ידי יהודית, בתו של יוחנן כוהן-גדול מבית-חשמונאי, שהאכילה את ראש האויבים תבשיל גבינה כדי שיצמא וישתכר מן היין ויישן ויירדם, וכרתה את ראשו, ובשל כך ברח כל צבאו.

רבים נוהגים לאכול מאכלים העשויים בשמן, לזכר נס פך השמן.

מקורות: תענית יח,ב תוד"ה הלכה. רמב"ם פ"ג מהל' חנוכה ה"ג. שו"ת הרשב"א ח"א, סי' תרצט. טושו"ע או"ח סי' עתר ס"ב, ד"מ, הג"ה ונו"כ. 'השלמה' לשו"ע אדמו"ר הזקן שם (ח"ג-ד עמ' 1369). לקוטי שיחות ל,204. שערי הלכה ומנהג או"ח ח"ב סי' רפב.