שאלה: מה טעם המנהג שלא לעשות מלאכה כל זמן שהנרות דולקים?

תשובה: ימי חנוכה ניתנו להלל והודאה, ויש אומרים שגם לשמחה, אבל אין בהם איסור מלאכה. עם זה, נהגו הנשים (ובכמה קהילות גם הגברים) שלא לעשות מלאכה כל עוד הנרות דולקים, ומנהג זה יש לו תוקף כעין נדר.

אחד הטעמים הוא, כדי שלא יבואו להשתמש באורם של הנרות וליהנות מהם (ויש מסבירים: שמא יכבה האור בבית באמצע המלאכה ויוסיפו לעשותה לאור הנרות). לפי זה, לאחר שעובר זמן החובה של בעירת הנרות, שהוא חצי שעה או לכל היותר חמישים דקות, שאז מותר מן-הדין להשתמש לאור הנרות, וכן אם נמצאים בחדר אחר, שאין הנרות דולקים בו - אין מניעה מלעשות מלאכה. וכך נקטו רוב הפוסקים והקהילות, וכן מנהג חב"ד (שמותר לעשות מלאכה שלא כנגד הנרות).

טעם אחר נאמר בזה בכמה פוסקים, כדי לציין את החגיגיות של ימי החנוכה. הנוהגים לפיו נמנעים ממלאכה כל עוד מצויים נרות דולקים, או כלשון "כל זמן שנרות של בית-הכנסת דולקות, והוא עד כחצות הלילה".

אך הכול מודים שחשוב שכל בני-הבית יציינו את החג בכך שיתכנסו ליד הנרות, ולא יתפזרו במשך חצי השעה הראשונה. וזה הטעם שנהגו שהילדים משחקים בסביבון בחנוכה.

מנהג זה נוגע בעיקר למלאכות כמו: תפירה, סריגה, כיבוס וגיהוץ, אבל לא לבישול, אפייה והכנת צורכי סעודה וכדומה – שהרי גם אם מציינים בזה את החג, לא ייתכן להחמיר יותר מבחול-המועד. ויש נוהגים בירושלים להחמיר בחצי השעה הראשונה ולהימנע גם ממלאכות אלה.

מקורות: טושו"ע סי' עתר ס"א ונו"כ, משנה ברורה, כף החיים, פסקי תשובות ס"ק ב וש"נ. השלמה לשו"ע אדמו"ר הזקן סוס"ד (כרך ג-ד עמ' 1369). נטעי גבריאל הל' חנוכה פרק לח. אנציקלופדיה תלמודית סוף ערך 'חנכה'. ספר המנהגים -חב"ד עמ' 71.