א. כתב הרמב"ם – בסיום הל' ברכות: "ולעולם יזהר אדם מברכה שאינה צריכה וירבה בברכות הצריכות, וכן דוד אמר1 "בכל יום אברכך".
וצריך עיון קצת הטעם שהרמב"ם מסיים הלכות ברכות בפסוק "בכל יום אברכך", שבו מודגש רק שצריכה להיות ברכה (אפילו אחת בלבד) בכל יום2, ולא ריבוי ברכות ("ירבה בברכות הצריכות"); ובפרט לאחרי שמדגיש "וכן דוד אמר כו'" – ודוד תיקן מאה ברכות בכל יום כו'3.
ואולי יש לומר, שבהוספה "וכן דוד אמר" (דלכאורה למאי נפק"מ שדוד אמר) כוונתו לרמז לתקנת דוד לברך מאה ברכות בכל יום (כמו שכתוב לפני זה בהלכות תפלה4 "חייב אדם לברך מאה ברכות בין היום והלילה").
ב. והנה, בסיום הפרק שלנפ"ז5 (שבו מדובר ע"ד פרטי דיני ברכות הודאה ושבח) כתב הרמב"ם: "כללו של דבר לעולם יצעק אדם על העתיד כו' ויתן הודי' על מה שעבר ויודה וישבח כפי כחו, וכל המרבה להודות את ה' ולשבחו תמיד הרי זה משובח".
וצריך להבין טעם השינוי, ששם מדייק הרמב"ם שלא רק שיש להרבות "להודות את ה'", אלא יש "לשבחו תמיד", וכאן לענין "ברכות הצריכות" כותב הרמב"ם רק "וירבה", בלי ההדגשה "תמיד" (וכמובן בפשטות שיש חילוק עיקרי בין "וירבה" ל"תמיד").
ויש לומר, ששם הדיוק "להודות... ולשבחו", עניין ההילול והשבח, שזה צריך להיות תמיד, מה-שאין-כן כאן המדובר בעניין הברכה – שזה צריך להיות רק באופן של "וירבה"6, וכפי החילוק בהכתוב (שמביא הרמב"ם לראיה שיש להרבות בברכות הצריכות) "בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד", שעניין הברכה צריך להיות (רק) "בכל יום", מה-שאין-כן עניין ההילול צריך להיות "לעולם ועד" ("תמיד").
ועדיין צריך ביאור בזה, ו"תן לחכם ויחכם עוד"7.
(משיחת פורים ה'תשמ"ז וש"פ בשלח ה'תשמ"ט)
_____________________________
1) תהלים קמה, כ.
2) נוסף לכך שפשטי' דקרא קאי על כללות השבח וההילול להקב"ה (כפי' ראב"ע "יום אחר יום אברכה שמך עד שאהי' מהמהללים תמיד כו'"), ולאו דוקא ברכה כפשוטה (וראה רשימות הצ"צ לתהלים עה"פ (יהל אור ע' תקמה ואילך) שפי' אברכך כולל גם ק"ש, עיי"ש).
3) טואו"ח (בשם ר' נטרונאי) ושו"ע אדה"ז ר"ס מו.
4) פ"ז הי"ד.
5) ספי"א.
6) ראה גם אג"ק חכ"ז ע' קכו בהערכה בשולי הגיליון.
7) משלי ט, ט. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
